פסקי דין

ערעור בגלגול שלישי. מושב מעונה קידם באמצעות תאגיד שבשליטתו התקשרות עם רמ"י לצורך הקמת תחנת תדלוק ושירותי דרך במקרקעין אשר בשטחו. בהתאם לכך, שונה ייעוד המקרקעין משטח ציבורי פתוח לתחנת תדלוק ושירותי דרך ע"י הוועדה המקומית לתכנון ובנייה ובנוסף לכך חויב המושב בהיטל השבחה בגין שינוי ייעוד המקרקעין. על אף שהיטל ההשבחה שולם, הגיש המושב ערר לוועדת הערר לפיצויים והיטלי השבחה. לאחר שהוועדה דחתה את הערר, הגיש המושב ערעור לבית המשפט לעניינים מנהליים, אשר קיבל את הערעור. על פסק דין זה הגישה הוועדה לתכנון ובנייה בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון.  

בר"ם 8432/18 הוועדה המקומית לתכנון ובנייה מעלות תרחישא נ' מעונה מושב עובדים להתיישבות,, פס״ד מיום 02/12/2019

 

 

המקרה שבפניכם ימחיש לכם עד כמה חשוב להתנהל בהתאם לחוק.

לפני למעלה משנתיים, ביום 23.10.17 ניתן פסק דין* אשר במסגרתו התקבלה תביעה שהגישה הרשות המוסמכת לוועדת ההכרעה, נגד אגודה, שהינה אגודה שיתופית המאגדת בתוכה 36 אגודות המחזיקות בשטח אדמה גדול, בגין שימוש חורג בקרקע.

לאחרונה (26.2.2020) ניתן בבית המשפט המחוזי בתל אביב פסק דין** בערעור שהוגש על החלטת הוועדה. בשל חשיבותו הרבה של פסק הדין שניתן בערעור, המהווה נדבך נוסף בהחמרת הענישה בפסיקה נגד מפירי החוק, בחרתי לסקור אותו בפניכם.  

ראשית אזכיר כי בתביעה שהגישה הרשות נטען כי הנתבעת הפרה את חוק ההתיישבות בכך שהקנתה זכויות שימוש בקרקע ובמים לצד ג', שאינו זכאי לכך. בתביעה נטען בין השאר כי לאור העובדה כי מדובר בקרקע זמנית לא ניתן היה מלכתחילה לתת לגביה היתר לשימוש חורג. 

בכתב ההגנה טענה האגודה כי נכון לעת הגשת התביעה לא נעשה כל שימוש חורג בשטח המריבה וכי האגודה נכנסה לשותפות אמת עם צד ג' תוך עיבוד עצמי באמצעות עובדים וכלים משלה.

בפסק דינה דחתה הוועדה את הטענה כי לא ניתן לתת היתר לשימוש חורג לקרקע זמנית.

הסכם חכירה היסטורי אשר נחתם בראשית שנות ה-50 עם פיק"א תקף, כך קיבל פסק הדין תוקף בערכאת הערעור בבית המשפט המחוזי בהרכב של שלושה שופטים.

פסק הדין נצמד לתשתית משפטית מחייבת לפיה המנוח היה בעל זכויות חכירה במשק, זכויות ראשיות עצמאיות וברות הורשה, נקבע כי חרף העובדה שהתובע התגורר ועבד במשק זכותו לא עולה על זכותם של יתר היורשים בהיעדר מנגנון משפטי המקיים הסדר זה.

בית הדין הארצי עשה סדר וקבע כללים כיצד לחשב התמורה לעובד בגין שעות נוספות מקום בו אין מתכונת עבודה קבועה ואין רישום נוכחות כנדרש.

לפני כעשור הוחל תיקון בחוק הגנת השכר(1) לפיו מעסיק חייב לנהל פנקס נוכחות ובמידה ואין רישום כנדרש והתובע הגיש תביעה לתשלום בעד שעות נוספות כי אז יש חזקה לפיה העובד עבד 15 שעות נוספות בשבוע ו-60 שעות נוספות בחודש. חזקה זו ניתנת לסתירה ע"י המצאת ראיות הסותרות את טענת העובד.

פסק דין שניתן בבית הדין האזורי לעבודה(2) עוסק בתביעת עובד בשורה של עניינים. במאמר זה נעסוק רק בתביעה לתשלום גמול שעות נוספות.

עיקר הדיון נסב סביב תקופת ההעסקה האחרונה שנמשכה כשנתיים ואשר לגביה טען העובד, וטענתו נתקבלה, כי מתכונת העבודה לא היתה קבועה. טענה זו נתמכה ברישומים שנעשו על ידי התובע בזמן אמת ביחס לחלק מהתקופה.

התובע עתר לקבל תשלום עבור 60 שעות נוספות בחודש בהתאם לאפשרי מכח חוק הגנת השכר(3).

עע (ארצי) 63110-06-19 יוסי דהן נ' אביחי סיסו.

השאלה איזו פעילות תוגדר כ"פעילות חקלאית", ובפרט מה ייחשב "גידול בעל חיים", מגיעה מעת לעת לפתחם של בתי המשפט שהכרעותיהם נסקרו במסגרת טורי זה לא אחת. לסוגיה זו יש כמובן השלכה ישירה על קיבוצים, מושבים וחברי מושבים, אשר מחזיקים בקרקע חקלאית בה ניתן להשתמש רק למטרה חקלאית, שאם לא כן יש לבקש היתר לשימוש חורג. בפסק הדין שניתן לאחרונה (18.12.19)* נדרש שוב בית משפט השלום בקריות לנושא, ומפאת חשיבותו אסקור בפניכם את עיקריו.

באותו עניין החזיקו הנתבעים כ- 80 כלבים מסוכנים בנחלתם במושב, כהחזקה זמנית עד מציאת בית הולם לאמצם. המושב מצידו ביקש מבית המשפט לקבוע כי הפעלת הכלבייה הינה בלתי חוקית ומהווה סכנה לציבור, ולהורות על סילוק הכלבייה מהמקום. בין השאר טען המושב כי הפעלת הכלבייה נוגדת את הסכם המשבצת עם רשות מקרקעי ישראל, משום שהיא אינה למטרה חקלאית. עוד נטען כי הכלבייה מהווה מטרד. מנגד טענו הנתבעים כי הפעלת הכלבייה חוקית מאחר ועסקינן בגידול בעלי חיים שהינו בגדר פעילות חקלאית כהגדרתה בחוק ההתיישבות. הנתבעים אף הכחישו את הטענה כי מדובר במטרד.

*ה"פ (שלום קריות) 38329-10-19 כפר רוזנוולד (זרעית) מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ נ' רגב דרעי (פורסם בנבו, 18.12.2019)

לאחרונה פנה למשרדי מנהל של גוף חקלאי וסיפר כי העובדים, אשר מגיעים לעבודה באמצעות הסעות שהוא מארגן, דורשים לקבל שכר נוסף בשל כך שהם מתייצבים לעבודה לפני שעת ההתחלה הרשמית. פסק דין* שניתן ביום  9.9.19 בבית הדין האזורי לעבודה בירושלים דן בסוגיה זו, ועל כן בחרתי לסקור את עיקריו בפניכם.

באותו עניין העסיקה הנתבעת כ- 500 עובדים תושבי השטחים. הנתבעת סיפקה הסעות מאורגנות למרבית העובדים האוספות אותם מכפריהם השונים עד למקום העבודה. מרבית העובדים הגיעו לחצר המפעל סביב השעה 5:30 בבוקר. העובדים נהגו להחתים כרטיס מיד עם כניסתם לחצר המפעל אולם המערכת הממוחשבת תיעדה את שעות הנוכחות רק החל מהשעה 7:00, שעת פתיחת המפעל הרשמית.

השאלה שעמדה על הפרק היתה האם יש לראות בשעות ההמתנה כשעות עבודה או לא.

*ס"ע (אזורי י-ם) 17556-06-16 עומר תיים ואחרים - מ.ב. גלאט עוף למהדרין בע"מ (פורסם בנבו, 09.09.2019)

בצווי ארנונה של המועצות האזוריות, בתחומן מצויים המושבים, מופיע חיוב בגין "קרקע תפוסה". על בסיס רכיב זה מחייבות המועצות את המושבים וחברי מושבים בתשלומי ארנונה גבוהים, כאשר לא פעם פונים לקוחות למשרדי בשאלה לגביו חוקיותם של חיובים אלו, ומשמעות המונח קרקע תפוסה. פסק דין שניתן לאחרונה (10.10.19)* בבית המשפט לעניינים מנהליים בנצרת, אשר דן בערעור על החלטת ועדת ערר לאשר את חיוב הארנונה, עוסק בסוגיה זו ועל כן בחרתי לסקור אותו בפניכם.  

ראשית אסביר כי המושג "קרקע תפוסה" מוגדר בסעיף 269 לפקודת העיריות (נוסח חדש), אליו מפנים צווי הארנונה, כך: "כל קרקע שבתחום העיריה שאינה אדמה חקלאית, שמשתמשים בה ומחזיקים אותה לא יחד עם בנין".

*עמ"נ (מינהליים נצ') 4627-05-19 הדסים חברה לפיתוח חקלאי בע"מ נ' מועצה מקומית ראש פינה (פורסם בנבו, 10.10.2019)

תקנוני הקיבוצים כוללים, ברובם, סעיף ששמו "פקיעת חברות מאליה". תחת כותרת זו מפורטות נסיבות, כדוגמת פטירת החבר חו"ש, שאם התרחשותן נפסקת חברותו של החבר מעצמה, ללא צורך בהחלטה נוספת של הקיבוץ. אלא שפעמים רבות קיים פער בין המציאות בשטח למציאות המשפטית. דוגמא לכך קיבלנו בפסק דין שניתן לאחרונה (12.9.19)* בבית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים, אשר מפאת חשיבותו לקיבוצים בחרתי לסקור בפניכם את עיקריו.

באותו מקרה נדון ערעור על החלטת עוזר רשם האגודות לדחות בקשה להכרה במערער כחבר קיבוץ.

*עמ"נ (מינהליים י-ם) 3009-09-18 עופר טלר נ' קיבוץ כפר גלעדי- אגודה שיתופית (פורסם בנבו, 12.09.2019) "שה"

בעקבות פסק דין (3.2.2020) ולפני פקיעת תוקף הוראת שעה לביטול היטל עובדים זרים בחקלאות.


כזכור, בחוק התכנית להבראת כלכלת ישראל "חוק ההסדרים" לשנים 2003-2004 נקבע היטל על מעסיקי עובדים זרים. בדברי ההסבר לחוק נאמר: "עלות העסקת עובד זר נמוכה מעלות העסקת עובד ישראלי, כדי להקטין את התמריץ להעסיק עובד זר, מוצע לחייב כל מעסיק של עובד זר בהיטל בשיעור של 15% מסך כל הכנסת העבודה ששולם לעובד הזר"*.

במהלך השנים שונה שיעור ההיטל, מ"מ בשנת 2010 נקבע שבחקלאות יעמוד שיעור ההיטל על 10% (בתעשייה ובבניין 15%). בראשית שנת 2016 בהוראת שעה ל-5 שנים בוטל ההיטל בגין העסקת עובדים זרים בחקלאות.

לאחרונה נידונה שוב בעיית ההיטל על עו"ז בערעור מנהלי(1) שהגישו 4 חברות הפועלות בתחום הבניה. החברות ערערו על החלטת פקיד השומה שחייב אותן בהיטל העסקת עובדים זרים.

  • עמ 34974-12-17 דקל עובדים זרים בע"מ, לו באן משאבים בע"מ, צ.ג.י. פרסונל שירותי כ"א 2005 בע"מ ואח' נ' פקיד שומה גוש דן, פקיד שומה גוש דן, פקיד שומה חולון ואח'. ניתן 3.2.2020.
  • בג"צ 2587/04 בוכריס נ' פקיד שומה חדרה.

האיחוד החקלאי

דרך מנחם בגין 74 , תל אביב
תל אביב, 67215
טל: 03-5620621, פקס: 03-5622353
ליצירת קשר בדוא״ל

This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

זוהר טבנקין 0587824237