פסקי דין

בקשה לאישור ניהול הליכים נגד קיבוץ בית קמה .

פר"ק (ב״ש) 5145-98 , קיבוץ בית קמה נ' כונס הנכסים הרשמי, פס״ד מיום 27/12/2017

דומה כי רובנו מקדישים חלק ניכר משעות היום לעבודה. מכאן שקיימת חשיבות רבה ביצירת סביבת עבודה נעימה בה ירגיש העובד לא רק שהוא מוערך מבחינה מקצועית, אלא גם מבחינה האישי, דבר שיגרום לעובד תחושה של שייכות למקום העבודה, המהווה מעין "משפחה". אלא שהמציאות לעיתים שונה בתכלית, ופעמים לא רק שהעובד לא מרגיש אהוב במקום העובדה, הוא חש התנכלות של ממש מצידם של עובדים אחרים, מצב המכונה "התעמרות תעסוקתית". פסק דין שניתן לאחרונה (4.10.18) בבית הדין לעבודה בנצרת, דן בשאלה מהי חובת המעביד במקרה כזה, והאם הוכחת התעמרות בעבודה מזכה את העובד בפיצוי מהמעביד. אסקור בפניכם את עיקרי פסק הדין.

 

*סע"ש (אזורי נצ') 31108-10-16 ילנה מיטרוב נ' בקרה גבע אגש"ח בע"מ (פורסם בנבו, 04.10.2018)

בקשת רשות ערעור שהגישו חברי מושב גורן כנגד פסק דין שניתן בביהמ"ש המחוזי, בו נדחתה בקשתם לביטול פסק בוררות שניתן בסכסוך גבולות שהתגלע בינם לבין המושב ושכניהם.

רע"א 4453/18 – דעדוש נ' גורן מושב עובדים, פס״ד מיום 5/07/2018

קוראיי הנאמנים וודאי כבר יודעים, כי השאלה אם ניתן להגדיר עסק כ"עסק חקלאי" אם לאו, אינה פשוטה לעיתים, ובתי המשפט נדרשו אליה לאחרונה לא אחת. לשאלה זו נודעת חשיבות רבה שכן הפעלת עסק שאינו חקלאי על קרקע חקלאית תיחשב הן ל"שימוש חורג" אסור על פי חוק ההתיישבות והן לעבירה על חוקי התכנון והבנייה. מלבד מישורים אלו, להגדרת העסק כ"חקלאי" חשיבות גם בפן הכספי. שכן, במערכת היחסים החוזית מול רשות מקרקעי ישראל (רמ"י), ככל שיקבע כי מדובר בעסק מסחרי, על בעליו לשלם בהתאם לשימוש המסחרי הנעשה בשטח, להבדיל מדמי חכירה בגין השימוש החקלאי. סוגיה זו נדונה לאחרונה (25.10.18) בבית משפט העליון, ומפאת חשיבותה לציבור החקלאים בחרתי להביא את עיקרי פסק הדין בפניכם.

באותו עניין הפעילו זוג ממושב בשרון במקרקעין שברשותם, בין השאר, פנסיון סוסים. השניים ניהלו נגד רמ"י הליכים משפטיים בעניין הפנסיון, כשתוך כדי ניהולם התפרסמה החלטה 1316 של מועצת מקרקעי ישראל. בעקבות החלטה זו קבע בית המשפט המחוזי כי המחלוקת המשפטית בין הצדדים אינה רלוונטית יותר, שכן בהתאם להחלטה 1316 הפעלתו של פנסיון הסוסים במקרקעין נעשית כדין. על החלטה זו הגישה רמ"י ערעור לבית המשפט העליון. אציין כי החלטה 1316 חלה על אגודה שיתופית חקלאית שהיא מושב עובדים או כפר שיתופי אשר מושכרים או מוחכרים לה מקרקעין בתנאי נחלה.

המחלוקת בין הצדדים בערעור התמקדה ביחס להחזקת סוסים תמורת תשלום מצד בעליהם, באמצעות פעילות המכונה "פנסיון". מחד גיסא סברו בני הזוג כי מדובר בשימוש חקלאי, ומאידך גיסא טענה רמ"י כי פעילות זו נופלת בגדר "שימושים נלווים לגידול בעלי חיים". לשתי השיטות, אין מניעה עקרונית שבני הזוג ימשיכו להפעיל במקרקעין פנסיון סוסים, והנפקות של המחלוקת היא כספית: שאם מדובר בשימוש נלווה, נדרשים המתיישבים לעמוד בתנאי החלטה 1316, ובין היתר יידרשו לשלם לרמ"י סכומים גבוהים יותר עבור השימוש במקרקעין.

*ע"א 4925/14 מדינת ישראל - רשות מקרקעי ישראל נ' דוד אהרוני (פורסם בנבו, 25.10.2018)

מטבע הדברים הן מושבים והן חברי מושב המנהלים את עסקם בכלל והחקלאי בפרט משמשים כמעסיקיהם של עובדים. כמי שמלווה מעסיקים אני מכירה מקרוב את הקשיים העולים בעת שנאלצים להתחיל בהליך פיטורין של עובד מסוים. פעמים רבות נסיבות סיום ההעסקה מובילות למתיחות בין העובד, שעומד בפני איבוד מקור פרנסתו, לבין המעסיק. ניסיוני מלמד כי מקרים אלו "מועדים לפורענות" ולכן יש לנהג בזהירות שמא תופנה טענה בדבר כפרסום לשון הרע על העובד. לאחרונה עסק בית המשפט השלום בתל אביב בסוגיית לשון הרע מול עובד לשעבר במסגרת פסק דין* שפורסם ביום 11.9.18 ולכן בחרתי לסקרו בפניכם, בתמצית.

* ת"א (שלום ת"א) 43039-09-17 אירינה (אירה) עֶזר נ' מיכל קורן (פורסם בנבו, 11.09.2018)

ערעור שהגישה חברת בניה על פסק דינו של ביהמ"ש לעניינים מנהליים, במסגרתו נדחתה עתירתה בנוגע לפגמים שנפלו בהליך המכרזי בו השתתפה. ההליך נוהל ע"י משרד הבינוי והשיכון, כאשר החברה שזכתה בהליך זה הגישה את הצעתה לאחר שתיבת המכרזים נפתחה.

עע"מ 3719/13 – ש. מרדכי עבודות עפר בע"מ נ' משרד הבינוי והשיכון, פס״ד מיום 06/09/2018

בקשת רשות ערעור שהגיש תאגיד המנהל את פרויקט הבניה בקיבוץ יפעת על פסק דינו של ביהמ"ש לתביעות קטנות, אשר קבע כי התאגיד הפר את ההתחייבות החוזית שלו כלפי משפחה אשר התקשרה אתו לביצוע עבודות בכך שלא בנה מסלעה בגבול המגרש שלהם כפי שהתחייב.

רת"ק (נצרת) 68893-01-18 – ק.י. פיתוח אגש"ח בע"מ נ' קדרון ואח', פס״ד מיום 22/04/2018

פסק דין שיצא לאחרונה תחת ידי בג"צ(1) דחה עתירה של עדאלה, קן לעובד והאגודה לזכויות אזרח כנגד שרת המשפטים והיועמ"ש.

עניינה של העתירה הוא בקשה לביטול תקנה שהותקנה ע"י שרת המשפטים והוחלה מ-2.9.17 (2). עיקרה של התקנה הוא היכולת של בית הדין לעבודה לצוות על תובע להפקיד סכום כסף – ערובה – בקופת בית הדין על מנת שממנו יפוצה נתבע שהתביעה כנגדו נדחתה ונפסקו לטובתו הוצאות ושכ"ט עו"ד אותם על התובע לשלם.

בג"צ 7016/16 עדאלה – המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל, קו לעובד, האגודה לזכויות האזרח בישראל נ' שרת המשפטים והיועץ המשפטי לממשלה.

תקנה 116 (א) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) (תיקון) התשע"ו-2016.

לצד פעילויות חקלאיות מובהקות (רפת, לולים, גד"ש וכו'), מפעילים חברי מושב רבים עסקים שהינם בתחום "האפור", והשאלה אם ניתן להגדירם כ"פעילות חקלאית" מוטלת בספק. אין צורך לציין כי סיווגה של הפעילות הינו קריטי, בשעה שהן על פי דיני התכנון והבנייה והן על פי חוק ההתיישבות, שימוש שאינו חקלאי הנעשה על קרקע חקלאית, נחשב ל"שימוש חורג" ואסור ללא היתר, שבצדו סקציות חמורות. פסק דין* שניתן לאחרונה (12.9.18) בבית המשפט לעניינים מקומיים בחדרה דן בהרחבה בסוגיית סיווג הפעילות בקרקע חקלאית, ומפאת חשיבותו בחרתי לסקרו בפניכם בתמצית.

* בב"נ (מקומיים חד') 42891-08-15 הוועדה מקומית לתכנון ובניה שומרון נ' אילן בן יוסף (פורסם בנבו, 12.09.2018)

האיחוד החקלאי

דרך מנחם בגין 74 , תל אביב
תל אביב, 67215
טל: 03-5620621, פקס: 03-5622353
ליצירת קשר בדוא״ל

This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

זוהר טבנקין 0587824237