פסקי דין

מושבים מנהלים מעת לעת הליכים משפטיים כנגד חברים, חברים לשעבר או אנשים וגופים אחרים. במקרים רבים זוכים הליכים אלו להתעניינות רבה מצד חברי המושב, המצפים מבעלי התפקידים לעדכן ולערב אותם בהתקדמות ההליך המשפטי ובנעשה בו. עדכונים אלו, שיש בהם נטייה כמובן לטובת גרסת המושב, חושפים את מושב ובעלי התפקידים בו לטענות בדבר הפצת לשון הרע על הצד שכנגד בהליך המשפטי. בסוגיה חשובה זו עסק פסק דין שניתן לאחרונה (14.10.18)* בבית משפט השלום בעפולה, ולכן בחרתי לסקור בפניכם, בתמצית, את עיקריו. אציין כי באותו מקרה היה מדובר במחלוקת בין חבר קיבוץ לשעבר לקיבוץ אולם כמובן שהדברים נכונים גם למערכת היחסים בין חבר מושב או חבר מושב לשעבר למושב.

באותו עניין היה התובע חבר בקיבוץ הנתבע משנת 1974 עד שנת 2007, במהלן נשא במספר תפקידים ציבוריים.  בהמשך החל התובע לעבוד מחוץ לקיבוץ בתפקידים מגוונים. לאחר זמן מה, התובע ביקש להפסיק להיות חבר הקיבוץ אך בד בבד נשאר להתגורר בקיבוץ. לאחר הפסקת חברותו של התובע בקיבוץ, התגלעו חילוקי דעות בין הצדדים בדבר זכויות אשר נצברו לתובע בזמן שעבד מחוץ לקיבוץ, אותן דרש הקיבוץ לקבל מאת התובע. מנגד, התובע דרש מהקיבוץ תשלום דמי עזיבה ופנסיה. 

*ת"א (שלום עפ') 27110-01-17 יוסף מלול נ' קיבוץ עין חרוד איחוד (פורסם בנבו, 14.10.2018)

עשרה ערעורים על שורת פסקי דין שניתנו בבתי משפט מחוזיים, ודנו בסוגיה משותפת: מדיניות המיסוי הראויה ביחס להעסקת עובדים שנכנסו לישראל בניגוד לדין ומחזיקים ברישיונות שהיה זמניים.

ע"א 4946/16 שלמה סעד נ' פקיד שומה אשקלון, פס״ד מיום 12/09/2018

דיון ב-3 תביעות שהגישו מהגרי עבודה מתאילנד, נגד מעסיקם לשעבר בישראל, בגין תשלום זכויות סוציאליות. 

 

סעש (ב"ש) 2879-09-15 , מודי נטריף נ' דניאל אבוטבול, פס״ד מיום 05/03/2018

הבחירות מאחרינו אבל לא תהא זו הנחה מופרכת לקבוע שטרם נאמרה המילה האחרונה בשאלה אם הוראות התיקון לחוק בהקשר ליום שבתון חל על עובדים זרים. לנוכח פרשנויות שונות שניתנו בסוגיה נוצר שיג ושיח עירני ברשתות של חקלאים.

לשון החוק כפי שהיא, מותירה פתח לפרשנויות: האם עובד שאינו מופיע בפנקס הבוחרים  זכאי ליום חופש בתשלום או שכר כפול בעד אותו יום אם עבד בו או שיום זה הינו יום רגיל עבור עובדים זרים, משתלמים עובדי שטחים וכד'?
כאשר חיוויתי דעתי שיום הבחירות אינו יום שבתון לגבי עובדים זרים נזקקתי לרציונל שבשלו חוקק הסעיף האמור. ניסיתי לרדת לשורשו של העניין ולסיבת החיקוק, לשם כך פניתי ל"קדימון".

בקשה לאישור ניהול הליכים נגד קיבוץ בית קמה .

פר"ק (ב״ש) 5145-98 , קיבוץ בית קמה נ' כונס הנכסים הרשמי, פס״ד מיום 27/12/2017

דומה כי רובנו מקדישים חלק ניכר משעות היום לעבודה. מכאן שקיימת חשיבות רבה ביצירת סביבת עבודה נעימה בה ירגיש העובד לא רק שהוא מוערך מבחינה מקצועית, אלא גם מבחינה האישי, דבר שיגרום לעובד תחושה של שייכות למקום העבודה, המהווה מעין "משפחה". אלא שהמציאות לעיתים שונה בתכלית, ופעמים לא רק שהעובד לא מרגיש אהוב במקום העובדה, הוא חש התנכלות של ממש מצידם של עובדים אחרים, מצב המכונה "התעמרות תעסוקתית". פסק דין שניתן לאחרונה (4.10.18) בבית הדין לעבודה בנצרת, דן בשאלה מהי חובת המעביד במקרה כזה, והאם הוכחת התעמרות בעבודה מזכה את העובד בפיצוי מהמעביד. אסקור בפניכם את עיקרי פסק הדין.

 

*סע"ש (אזורי נצ') 31108-10-16 ילנה מיטרוב נ' בקרה גבע אגש"ח בע"מ (פורסם בנבו, 04.10.2018)

בקשת רשות ערעור שהגישו חברי מושב גורן כנגד פסק דין שניתן בביהמ"ש המחוזי, בו נדחתה בקשתם לביטול פסק בוררות שניתן בסכסוך גבולות שהתגלע בינם לבין המושב ושכניהם.

רע"א 4453/18 – דעדוש נ' גורן מושב עובדים, פס״ד מיום 5/07/2018

קוראיי הנאמנים וודאי כבר יודעים, כי השאלה אם ניתן להגדיר עסק כ"עסק חקלאי" אם לאו, אינה פשוטה לעיתים, ובתי המשפט נדרשו אליה לאחרונה לא אחת. לשאלה זו נודעת חשיבות רבה שכן הפעלת עסק שאינו חקלאי על קרקע חקלאית תיחשב הן ל"שימוש חורג" אסור על פי חוק ההתיישבות והן לעבירה על חוקי התכנון והבנייה. מלבד מישורים אלו, להגדרת העסק כ"חקלאי" חשיבות גם בפן הכספי. שכן, במערכת היחסים החוזית מול רשות מקרקעי ישראל (רמ"י), ככל שיקבע כי מדובר בעסק מסחרי, על בעליו לשלם בהתאם לשימוש המסחרי הנעשה בשטח, להבדיל מדמי חכירה בגין השימוש החקלאי. סוגיה זו נדונה לאחרונה (25.10.18) בבית משפט העליון, ומפאת חשיבותה לציבור החקלאים בחרתי להביא את עיקרי פסק הדין בפניכם.

באותו עניין הפעילו זוג ממושב בשרון במקרקעין שברשותם, בין השאר, פנסיון סוסים. השניים ניהלו נגד רמ"י הליכים משפטיים בעניין הפנסיון, כשתוך כדי ניהולם התפרסמה החלטה 1316 של מועצת מקרקעי ישראל. בעקבות החלטה זו קבע בית המשפט המחוזי כי המחלוקת המשפטית בין הצדדים אינה רלוונטית יותר, שכן בהתאם להחלטה 1316 הפעלתו של פנסיון הסוסים במקרקעין נעשית כדין. על החלטה זו הגישה רמ"י ערעור לבית המשפט העליון. אציין כי החלטה 1316 חלה על אגודה שיתופית חקלאית שהיא מושב עובדים או כפר שיתופי אשר מושכרים או מוחכרים לה מקרקעין בתנאי נחלה.

המחלוקת בין הצדדים בערעור התמקדה ביחס להחזקת סוסים תמורת תשלום מצד בעליהם, באמצעות פעילות המכונה "פנסיון". מחד גיסא סברו בני הזוג כי מדובר בשימוש חקלאי, ומאידך גיסא טענה רמ"י כי פעילות זו נופלת בגדר "שימושים נלווים לגידול בעלי חיים". לשתי השיטות, אין מניעה עקרונית שבני הזוג ימשיכו להפעיל במקרקעין פנסיון סוסים, והנפקות של המחלוקת היא כספית: שאם מדובר בשימוש נלווה, נדרשים המתיישבים לעמוד בתנאי החלטה 1316, ובין היתר יידרשו לשלם לרמ"י סכומים גבוהים יותר עבור השימוש במקרקעין.

*ע"א 4925/14 מדינת ישראל - רשות מקרקעי ישראל נ' דוד אהרוני (פורסם בנבו, 25.10.2018)

מטבע הדברים הן מושבים והן חברי מושב המנהלים את עסקם בכלל והחקלאי בפרט משמשים כמעסיקיהם של עובדים. כמי שמלווה מעסיקים אני מכירה מקרוב את הקשיים העולים בעת שנאלצים להתחיל בהליך פיטורין של עובד מסוים. פעמים רבות נסיבות סיום ההעסקה מובילות למתיחות בין העובד, שעומד בפני איבוד מקור פרנסתו, לבין המעסיק. ניסיוני מלמד כי מקרים אלו "מועדים לפורענות" ולכן יש לנהג בזהירות שמא תופנה טענה בדבר כפרסום לשון הרע על העובד. לאחרונה עסק בית המשפט השלום בתל אביב בסוגיית לשון הרע מול עובד לשעבר במסגרת פסק דין* שפורסם ביום 11.9.18 ולכן בחרתי לסקרו בפניכם, בתמצית.

* ת"א (שלום ת"א) 43039-09-17 אירינה (אירה) עֶזר נ' מיכל קורן (פורסם בנבו, 11.09.2018)

האיחוד החקלאי

דרך מנחם בגין 74 , תל אביב
תל אביב, 67215
טל: 03-5620621, פקס: 03-5622353
ליצירת קשר בדוא״ל

This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

זוהר טבנקין 0587824237