פסקי דין

דומה שעניין חבות המס על שני הרכיבים שבכותרת כבר בוּרר ונקבע בעבר ואין הוא מעסיק יותר את המעסיקים ואת שלטונות המס.

ברם, להפתעתי בימים האחרונים הוסבה תשומת ליבי לכך שביקורת מטעם רשויות המס באחד ממשקי העמקים הצפוניים העלתה כי קיבוץ שהעסיק עובדים זרים בחקלאות לא ניכה מס במקור בגין ההטבה ממנה "נהנו" העובדים הזרים. לטענת המבקרים בניגוד לחובה לעשות כן.

כזכור, החוק מאפשר ניכוי מהעובד בשיעור חלקי בלבד של עלויות המגורים ושל הביטוח הרפואי.

חוק עובדים זרים מחייב מעסיקי עובדים זרים בחקלאות להעמיד לרשות העובדים מגורים הולמים. תנאי המגורים נקבעו בפירוט ובדיוק בתקנות כך גם הסכום המותר לחיוב העובדים הזרים בגין תשלום הביטוח הרפואי אותו חייב המעסיק לערוך לעובד (שליש מהעלות בעובדים בחקלאות ובבניין חצי מהעלות בעובדי סיעוד).

בעקבות הביקורת, בעטייה נכתב מאמר זה, נצרכתי לפסק דין שניתן באותו עניין בדיוק, בבית המשפט המחוזי בתל אביב.

פסק הדין עוסק בערעור אותו הגישה חברה העוסקת בהעסקת עובדים זרים בענף הבניה. שלטונות המס חייבו את החברה במס בגין ההפרש שבין עלות העמדת המגורים כפי שעלתה לחברה ורכישת הביטוח הרפואי לבין הסכום שניכתה החברה מהעובדים בגין אלה   (בחקלאות הסכום המותר לניכוי בגין מגורים עומד על סך 530 ₪ (לפי סקר שנעשה העלות האמיתית גבוהה מ-1,000 ₪ לחודש)). פקיד השומה טען שמדובר בהכנסה של העובדים וממנה היתה החברה אמורה לנכות מס במקור.

8096-11-14 צ.ג.י. פרסונל שירותי כ"א 2005 בע"מ נ' פקיד שומה חולון –ניתן 20.8.19

בימים אלה מחק בית המשפט המחוזי מרכז פניה של בעלת זכויות בנחלה לדון בערעור על ועדת ההשגות של רשות מקרקעי ישראל בשל העובדה כי הדיון בהשגות אלו צריך להתקיים בבית המשפט המחוזי, אך ביושבו כבית המשפט לעניינים מנהליים.

בתי המשפט לעניינים מינהליים הוקמו בישראל מכוח חוק בתי משפט לעניינים מינהליים, התש"ס-2000, במטרה להסמיך את בית המשפט המחוזי בכובעו הנוסף כבית משפט לעניינים מנהליים  לדון בעניינים מנהליים אשר בעבר נדונו בבג"ץ.

הקמת בית המשפט לעניינים מנהלים נבעה מהצורך להקל על בית המשפט העליון ביושבו כבית דין גבוה לצדק (בג"ץ) ולכן חוקק חוק בתי המשפט לעניינים מנהליים בשנת 2000 והקמת בתי המשפט לעניינים מנהליים הביאה להעברת סמכויות דיוניות בנושאים שונים מבג"ץ לביהמ"ש המחוזי ביושבו כביהמ"ש לעניינים מנהליים.

 הפ (מרכז) 20263-07-14 נורית פופר נ' רשות מקרקעי ישראל, פס״ד מיום 19/07/2019

חברי מושב אורה פנו לביהמ"ש בבקשה לקבלת סעד מסוג צו עשה נגד רמ"י, אשר יורה לרמ"י להקצות לתובעים מגרש בהרחבה שבמושב אורה בדרך של פטור ממרכז וכן לרשום אותו על שמם.

ת"א (ירושלים) 41741-06-16, ש' ואח' נ' רשות מקרקעי ישראל, פס״ד מיום 24/07/19

על חשיבות עריכתו של השימוע לעובד, בטרם מתקבלת החלטה על פיטוריו, כולכם כבר צריכים לדעת.

הלכה ידועה היא כי בטרם יפוטר עובד, מחובתו של המעסיק לקיים הליך שימוע ובמסגרתו לאפשר לו להציג טענותיו ולשקול אותן בלב פתוח ובנפש חפצה.

יחד עם זאת, לא אחת אני נשאלת לגבי החובה לערוך שימוע "בכל מצב", גם במקרים של סגירת מפעל או פיטורים נוכח הליך של צמצומים. במקרים אלו סובר המעסיק- בשביל מה לעשות שימוע? הרי בכל מקרה אין לי ברירה אלא לפטר ועל כן עולה השאלה מה המשמעות של פיטורין ללא עריכת שימוע במקרים אלו.

* סע"ש (אזורי נצ') 51287-11-16 אנבאלה סופי - אקספורט - ארז בע"מ (פורסם בנבו, 30.05.2019)

"ויקו לעשות ענבים ויעש באושים",

בפסוק זה, הלקוח מספר ישעיהו (ה, ב), נפתח פסק דין שניתן לאחרונה (25.6.19) בבית המשפט העליון* ומצאתי לנכון לסקור בפניכם. בנבואת חורבן זו משתמש הנביא באותו כרם כפוי טובה, שלמרות השקעת בעליו מניב פירות באושים, כמשל לקב"ה שהשקיע בעמו וציפה שיהפוך לחברת מופת, ואלו עשו בדיוק להפך.  

להבדיל, באותו עניין, התקשר קיבוץ בהסכם עם יקב, בחודש מאי 2007 (להלן: הסכם 2007) לפיו יספק ליקב את כל בציר הענבים שהקיבוץ מגדל לתקופה של 21 שנים. ברם, הקיבוץ – בהיותו חבר בכרמל מזרחי – התחייב עוד קודם לכן בהתחייבות שאינה מוגבלת בזמן לספק את גידולי הענבים שלו לכרמל מזרחי. מכאן, שההתקשרות בין הקיבוץ ליקב הייתה בגדר הפרת חוזה בין הקיבוץ לבין כרמל מזרחי, וגרם הפרת חוזה מבחינת היקב. עם זאת יצוין כי הדבר לא נעלם מעיני הקיבוץ והיקב, ובהסכם 2007 נכתב במפורש כי הצדדים ערים לסיכון הכרוך בכך.

ואכן, הסיכון התממש. משנתחוור לכרמל מזרחי כי הקיבוץ עומד להפר את התחייבותו לספק את בציר הענבים של שנת 2007, פנה לבית המשפט בבקשה לצו מניעה. בעקבות מהלך זה הגיעו הקיבוץ וכרמל מזרחי להסכם לפיו יספק הקיבוץ לכרמל מזרחי את ענבי בציר 2007 בתנאים עליהם הוסכם ביניהם.

* ע"א 3805/17 קיבוץ כרמים - אגודה שיתופית חקלאית בע"מ נ' אנטיפוד השקעות בע"מ (פורסם בנבו, 25.06.2019)

לאחר פטירתה של חברת מושב עלתה השאלה מי יירש את זכויותיה בנחלה שבמושב.

תחילה טען בנה המאומץ כי לפי צו ירושה שניתן הוא היורש היחיד והחוקי. אולם, לאחר מציאתה של צוואה שהותירה המנוחה הוחלט על ידי ביהמ"ש לענייני משפחה על מכירת הנחלה וחלוקת הכספים למספר קרובי משפחה.

הבן הגיש ערעור לביהמ"ש המחוזי בו טען כי בהתאם להסכם המשבצת הקיים בין האגודה לבין רמ"י, לא ניתן למכור את הזכויות, אולם ערעורו נדחה. כעת מבקש הבן רשות ערעור לביהמ"ש העליון.

בע"מ 1813/18  פלוני נגד פלוני', פס״ד מיום 01/07/19

התובעים, אגודות שיתופיות שבבעלותם מדגים, הגישו כנגד רשות הטבע והגנים (רט"ג) תביעה לתשלום פיצויים בגין נזקי טריפת דגיהם ע"י שקנאים בשנת 2009 בעת עונת הנדידה.

ת"א (חיפה) 19011-07-14 דג-און אגודה שיתופית חקלאית בע"מ ואח' נ' רשות הטבע והגנים הלאומיים ואח', פס״ד מיום 07/03/19

ביהמ"ש העליון קיבל את הסכם הפשרה בין הצדדים בתיק ציפורי, ובכך בוטלה קביעת בית המשפט המחוזי אשר חייב את המושב לרשום כבעלי הזכות בנחלה גם את מי שלא התקבל לחברות באגודה השיתופית ואשר החיל את הקריטריונים אשר נקבעו ב"חוק ועדת קבלה" ביחס ליישובים קהילתיים והרחבות גם על קיבוצים ומושבים.

ע"א 716/17  ציפורי מושב עובדים להתיישבות שיתופית נ' סטיב ביתן, פס״ד מיום 07/07/19

 

מי שמעסיק עובדים פלסטינאים, מודע לתופעת התביעות מטעמם כנגד מעסיקיהם, גם החקלאים.

שטף התביעות שהתפשט כאש בשדה קוצים, מלובה כבר מעצמו בעקבות אין-ספור פסקי דין שבהם נתבעים חקלאים בעניינים שונים, וביניהם בענייני זכויות המוקנות מכ̇ח צו ההרחבה בחקלאות.

אחד מרכיבי התביעה הנפוצים מתייחס להחזר דמי נסיעות בשטח הרשות הפלסטינאית.

יובהר כי לפי צו ההרחבה בענף החקלאות, עובד חקלאי קבוע וזמני זכאי להחזר הוצאות נסיעותיו (לפי עלותם) מביתו וחזרה(2).

יתרה מכך הצו קובע: "במקום שאין תחבורה ציבורית סדירה, יסיע המעסיק את העובדים הלוך ושוב".

סע״ש (עבודה)(אילת) 26498-11-16 אל קראלה רמזי נ׳ מיקי את עודד בע״מ, פס״ד מיום 30/04/19

האיחוד החקלאי

דרך מנחם בגין 74 , תל אביב
תל אביב, 67215
טל: 03-5620621, פקס: 03-5622353
ליצירת קשר בדוא״ל

This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

זוהר טבנקין 0587824237