בשנים האחרונות החלו לפרוח יזמויות רבות שמקיימים חברות וחברי מושבים. מנסיוני, קיימת חשיבות רבה לקבלת ליווי משפטי בשלביו הראשוניים של העסק. אחת הפעולות הראשונות הנעשות בהקמת עסק הינה מיתוגו ולרוב יצירת לוגו וסמל המאפיין את העסק. לא פעם אני נשאלת האם יש דרך להגן על הסימן המאפיין את העסק ומסבירה כי אחת אחת הפעולות הראשונות והחשובות שיש לבצע בהקשר זה, עם הקמת העסק, הינה "רישום סימן מסחר". בחרתי להקדיש את הטור לנושא זה.

לרוב, החברים מחזיקים בעסק המשווק מוצרים או נותן שירות תחת שם מסחרי מסוים ו/או "לוגו" ייחודי המופיע על גבי אריזת המוצר המשווק או בפרסומת למתן השירות.

סימן מסחר יכול להיות, לשם הדוגמא: מילים ללא עיצוב (כמו הסימן של בזק), מילים מעוצבות (כמו הסימן של טבע), סמל מסחרי (כמו הסימן של תנובה), ועוד.

לאחרונה אני מקבלת לא מעט פניות ממושבניקים במצוקה. הם הגישו בקשה למושב וקיבלו תשובה שלילית אשר לטעמם המניע לה הינו אישי.

דעו לכם כי החלטות אגודה ביחס לבקשות שלכם וכן התנהלות האגודה ככלל צריכות להתקבל ולהיות תחת מתחם סבירות. אגודה שמנמקת סירובה לבקשתכם בנימוקים שונים ואחרים ובהמשך הדרך משנה או מוצאת נימוקים נוספים אחרים יכול ולמעשה מבצעת ניסיון כושל לשכנע בצדקת עמדתה. דעו כי האגודה מחוייבת בראש ובראשונה לעקרונות השוויון והצדק, תוך שהיא פועלת כדין והחלטותיה אינן מקפחות את החקלאי.

מושבים רבים מעסיקים עובדים וחלק ניכר מהמושבניקים, במסגרת עסקם העצמאי, מעסיקים עובדים. האם חשבתם על השאלה- האם צריכה להיות התייחסות שונה עת מפטרים עובד מבוגר? מורכבות הנושא נובעת בעיקרה מהחשיפה כי תעלה הטענה כי הסיבה לפיטורים הינה אפלייה מחמת גיל. מפאת חשיבות הדברים אסקור בפניכם פסק דין חשוב שניתן ממש לאחרונה בנושא*.

באותו עניין החליטה הנתבעת לפטר את התובעת שעבדה אצלה כ- 18 שנה במעבדה הכימית. אין חולק כי התובעת היתה עובדת טובה ויעילה שזכתה לשבחים. במועד פיטוריה היתה התובעת בת 63.5 לערך. הנתבעת במקרה זה היא מטה של חמש חברות-בת של הקיבוץ (להלן: "הקבוצה"). תפקיד התובעת היה עד לשנת 2012 "עובדת מעבדה", ולאחר מכן הוגדר תפקידה כ"אחראית תיקוף שיטות". בתקופה שקדמה לפיטורי התובעת החליט דירקטוריון החברה ליזום תהליך של גיבוש אסטרטגיה עסקית חדשה לקבוצה. לצורך ביצוע השינויים הנדרשים, התקיים הליך אבחון והערכה באמצעות חברות ייעוץ חיצוניות. לפיכך גובשו המלצות, ביניהן ההחלטה שאין צורך בעובד שישמש "אחראי תיקוף שיטות". בעקבות ההמלצה הוחלט לזמן לשימוע את התובעת.

*סע"ש (ת"א) 49821-01-16 בת שבע שמחי נ' מוצרי מעברות בע"מ (פורסם בנבו, 04.12.2016).

מושבים רבים מעסיקים בעלות ובעלי תפקידים ומטבע הדברים, הנושא המגדרי מונח, לא אחת, על סדר יומם. דומה כי אין זה סוד שעדיין קיימים פערים בשכר בין נשים במדינה אל מול שכר הגברים. מצאתי לנכון לסקור בפניכם פסיקה חדשה וחשובה שיצאה מתחת ידו של בית הדין הארצי לעבודה ממש לאחרונה (28.12.2016)* בנושא. פרסום תוצאות פסק הדין הינו אמצעי נוסף להעלאת המודעות המגדרית המוכיחה כי מה שהיה לא יכול להיות שוב.

מושבים, כמו גם חברי מושב, השכילו להבין כי הוראות חוק ההתיישבות החקלאית (סייגים לשימוש בקרקע חקלאית ובמים), התשכ"ז-1967, אינם בבחינת אות מתה וכי עברו חלפו הזמנים בהם ניתן היה להתעלם מהמתחייב על פי החוק. בקצרה, החוק קובע, בין היתר, מהי "קרקע חקלאית". סעיף 1 לחוק קובע כי "קרקע חקלאית" הינה "קרקע שנועדה לשמש לייצור תוצרת חקלאית, לגידול פרחים, למשתלה, לגידול בעלי חיים או להחזקתם או למרעה להם, או להחזקת ציוד חקלאי או מלאי חקלאי". בתוספת הראשונה לחוק נקבעו מספר שימושים בקרקע אשר ייחשבו כ"שימוש חורג". בסעיף 2 לחוק ההתיישבות נאסר שימוש חורג בקרקע ללא היתר מאת שר החקלאות או מי שהשר הסמיכו לכך.

רשות מקרקעי ישראל הכירה ברבות השנים החריגים המתירים שימושים לא חקלאיים בנחלה, בכפוף לתנאים ומגבלות שנקבעו.

הריני להביא לידיעתכם כי ביום 30.3.16 הגישו מספר חברי כנסת הצעת חוק שעניינה בתיקון לחוק ההתיישבות החקלאית (סייגים לשימוש בקרקע חקלאית ובמים) (תיקון – צמצום הפעולות המוגדרות כשימוש חורג), התשע"ו-2016 (להלן: "הצעת החוק").

עם השנים שחלפו מפנימים כל העוסקים בחקלאות כי התקשרויות חוזיות חייבות להיות תואמות את המתחייב מחוק ההתיישבות בכל דבר ועניין הנוגע לשימוש בקרקע חקלאית ומים. משרדנו עוסק באופן שוטף בהסדרת התקשרויות בתחומי החקלאות השונים, באופן שיהא תואם את המתחייב מחוק ההתיישבות, וחשוב לא פחות את צורכי הצדדים המתקשרים.
רבים ייחלו לשינוי בחוק ההתיישבות והתאמתו לימנו אנו באופן שיאפשר המשך פיתוח החקלאות, והינה סנונית ראשונה.

להלן אביא בפניכם בתמצית את עיקרי הצעת חוק ומשמעותה.

מטבע הדברים גובלים שטחים חקלאיים של מושבים וקיבוצים בשטחים חקלאיים של אחרים, כגון קיבוץ שכן, מושב וכו'. פסק דין שניתן לאחרונה*, דן בחובתם של החקלאים להיזהר שלא להזיק לשכנם החקלאי, ולאחריות לנזקים שנגרמו ברשלנותם. פסק הדין מלמד כי יש לנקוט משנה זהירות עת מבצעים פעולות העלולות לגרום נזק לשכן וכי נכון ורצוי להסדיר היחסים והאחריות של קבלנים המספקים שירותים לחקלאים. לאור חשיבות הנושא בחרתי להביא בפניכם את עיקרי פסק הדין.

מדובר בתביעה לתשלום פיצויים בגין נזקים שנגרמו לחוות התבלינים של התובע, בעקבות ריסוס שבוצע על ידי הנתבעים במטע השקדים הגובל בחלקת התבלינים.

*ת"א (שלום-נצ') 782-06-10 שגיא כהן הדר תבלינים נ' קיבוץ שער הגולן ואח', לפני כב' השופטת רננה גלפז מוקדי (פורסם בנבו, 29.12.2015).