מלחמות הירושה / אביגדור ליבוביץ, עו״ד

אביגדור ליבוביץ, עו״ד אביגדור ליבוביץ, עו״ד

בפרשת השבוע "תולדות" אנו פוגשים את יעקב ועשו, תאומים שנולדו ליצחק ורבקה, שונים באופיים ובטבעם, אחד איש תם יושב אוהלים והשני איש של תאוות יודע ציד. עשו שב מהקרב רעב ורואה את אחיו מכין תבשיל, הוא מוכר ליעקב את הבכורה "בנזיד עדשים" ומשם למעשה הכל התחיל, השנאה בין יעקב לעשיו על "משפט הבכורה". למרות שעשו מכר ליעקב את הבכורה בהסכמה מלאה, הוא צועק צעקה גדולה ומרה כאשר התגלה לו שאביו יצחק ברך את יעקב בברכות של שפע והמשכיות בעוד עשיו הוא האח הבכור.

יש כאן סיפור על קנאה בין אחים ועל שנאה עצומה שקרו בגלל "ירושה"!

ידוע כי מחלוקות בין יורשים על עיזבון ההורים קיימות בכל מגזר כי "יצר לב האדם רע מנעוריו" ו"אוהב כסף לא ישבע כסף", אך במגזר החקלאי כאשר ההורים מבקשים להוריש נחלה או משק עזר, נכסים בהם ניתן לבנות מספר בתים ולפצל מגרשים או כאשר הורים מאפשרים לילד לבנות בית ולפצל מגרש או נותנים לילד כסף ולאחרים לא או כל מהלך אחר שהורים עושים מרצון טוב, מאהבה בכדי לסייע ולתמוך, כל אלו יכולים להתפרש אצל הילדים כאפליה ומשם הדרך קצרה למלחמות ירושה קשות ואכזריות עוד בחיי ההורים ואף אחריהם.

מלחמות הירושה מקורן ברוב המקרים ברגש של "קנאה" המקנן בנפשם של הילדים עוד מילדות. בכדי ליצור מחלוקת במשפחה צריך "מתלה" שיבעיר אש בשדה קוצים והדיון על הירושה הוא "זרז" מצויין בכדי להביא לפרץ רגשות כשההשלכות הן לדורי דורות.

עוד משחר בריאת העולם, בסיפור על אדם וחווה, אנו מוצאים כי הקנאה בין הילדים "קין והבל" הביאה לתוצאה טראגית. "המוות" בסיפור על קין והבל מסמל את המחלוקת שפורצת כתוצאה מקנאה כשכל המציאות נשברת לרסיסים ולבסוף לא נותר דבר, ממשפחה שלפני רגע היתה מאוחדת, הכל הופך לשבר כלי. ילדים שלא מדברים עם הורים, נכדים שאוסרים עליהם לפגוש סבא וסבתא, אחים שלא מדברים ביניהם, כל אלו הם סיפור חיינו במגזר החקלאי.

"קנאה" הורסת כל חלקה טובה! האדם נברא עם תאוות, רגשות של קנאה, רצון לקבל כבוד וכאשר מדובר במשפחה, הרגשות רק מתעצמים. אחים שגדלו באותו בית ושמרו בליבם רגשות של קנאה או תחושות של אפליה, יגיעו מהר מאוד למאבקי ירושה כאשר ייערך דיון על הנחלה בחיי ההורים ולאחר שההורים נפטרים העוצמה של המאבק מתגברת ופעמים רבות המשפחה תגמור ותגמר בבתי המשפט.

כל עוד יש להורים נכסים שמניבים זכויות, אפשרויות לבנייה ופיצול מגרשים, יזמויות מסוגים שונים לבניית מחסנים, פל"ח, שימושים נלווים, השכרות של מבנים, סולארי, פרוייקטים על קרקעות האגודה - כל אלו נחשבים בעיני הילדים ופעמים רבות בצדק, כנכסים שיש לחלק אותם בחלוקה שווה, כאשר את הנחלה ניתן לרשום על ילד אחד בלבד.

אז איך מחלקים בין הילדים נחלה או משק העזר כאשר הדרישה היא לבצע "חלוקה שווה"?

אבהיר היטב כבר בתחילת הדיון, כי הדרישה לבצע "חלוקה שווה" היא משאלת לב שעומדת בראש סדר העדיפויות של הורים מודאגים שמבקשים שהילדים לא יריבו ביניהם. בפועל "חלוקה שווה" ניתן לעשות כאשר מחלקים מגרש אחד למספר חלקים וכל אחד מקבל שטח שווה או כאשר מחלקים כספים או דירה או דיבידנדים בחברה, אך בנחלה חשוב שנבין היטב כולנו - "חלוקה שווה" היא מטרה שמאוד מורכב להשיג אותה!  ככל שההחלטות המשתנות מקנות זכויות נוספות, משימה זו הופכת להיות קשה ומורכבת הרבה יותר, גם כאשר נבצע שומה וחישובי מיסים ונרד לפרטי פרטים, לעולם לא נוכל להתחקות אחר מלוא הפוטנציאל העתידי.

ולכן אני תמיד מסביר להורים בתהליכי עריכת צוואה ודיון על החלוקה או בדיונים עם יורשים שמבקשים לחלק נחלה ביניהם, שאנחנו נעשה כל שניתן בכדי שכל אחד יקבל "שווי ערך" שווה בכסף או בשווה כסף (מגרש מפוצל או נחלה), אך לא נוכל לבצע "חלוקה שווה" במונחים של "פוטנציאל עתידי".

בואו ניקח לדוגמא משפחה עם ארבעה ילדים. להורים יש נחלה, בית בהרחבה, דירה בתל אביב וכסף. המטרה היא לבצע בחינה של שווי הנכסים בערכי נטו בהתאם לנוהג לפיו אנו פועלים במגזר החקלאי ובכלל בחלוקה של נכסים בין יורשים, תהליך שקיבל תוקף בפסיקת בתי המשפט ואביא ציטוט קצר מפסק דין שניתן על ידי כבוד השופט אסף זגורי שהיטיב להסביר את ההיגיון הכלכלי בביצוע חלוקה של נחלה בערכי נטו בין יורשים:         

ת"ע (משפחה) (נצרת) 69253-05-18 א.פ. ואח' נ' י.פ:

"על פסיקת ביהמ"ש לענייני משפחה לחתור לעשיית הצדק (סעיף 8(א) לחוק ביהמ"ש לענייני משפחה) ולמנוע עיוות דין. אין לביהמ"ש ספק, שפסיקה צודקת בעניין העברת זכויות בנחלות בעקבות פטירת הורים, לאחד מילדיהם בכפוף לפיצוי הילדים האחרים, לפי סעיף 114 לחוק הירושה, היא כזו שלא משיתה עליו חבות פיצוי לפי שווי משק הכולל בתוכו גם את המיסוי הכרוך בפעולת ההורשה. קרי, נכון וצודק להעמיד את היורשים המפוצים עם הסכומים שהיו מקבלים במקרה של מכירת הנחלה לצד ג', לאחר תשלום דמי הסכמה והמיסוי הכרוך בכך לרשויות המס (גם אם זה לא תמיד מדוייק וודאי מבחינת שיעור הסכום). התוצאה האחרת עלולה ליצור תשלום כפול מצד הבן המקבל את המשק. פעם אחת הוא ישלם פיצוי לפי שווי נחלה מלא לאחיו כאילו הייתה זו מכירה שהיא אירוע מס ופעם נוספת הוא יידרש באמת לשלם את המסים ודמי ההסכמה לרמ"י ולרשויות מיסוי מקרקעין לכשימכור הנחלה. זאת ועוד, תוצאה שכזו עלולה להרחיק ילדיהם של חוכרי נחלות מלפצות את אחיהם שכן הם יתקשו מאוד לעמוד בפיצוי לפי שווי נחלות "ברוטו". בכך גם נחמיץ את מטרת המחוקק לאפשר שימור של הנחלה במסגרת התא המשפחתי תוך מתן פיצוי בתוך המשפחה.

בחינת הפיצוי נערכת נכון למועד ניהול הסכסוך וההליך. מקום שהתרשמות ביהמ"ש הינה כי הבן המסוגל לקיים את המשק מתכוון להשתקע בנחלה ולא "למסחר" אותה למטרות רווח, הנכון הוא לאפשר את ביצוע הוראת סעיף 114 לחוק הירושה תוך קביעה שסכום הפיצוי יהיה סכום נטו, כלומר כזה הלוקח בחשבון את המיסים וההיטלים שאמורים היו הצדדים לשלם באם הנחלה הייתה נמכרת
לצד ג'. 
לפיכך נפסק כי התובע א.פ. הוא היורש המסוגל והנכון לקיים את משק הוריו. שווי הנחלה "נטו" לצרכי סעיף 114 לחוק הירושה הוא 3,740,000 ₪ וחלקן של התובעת והנתבעת הינו : 1,246,666 ₪; כספי עזבון המנוחים בסך 3,000,000 ₪ יחולק באופן שחלקו של א.פ. יועבר בחלקים שווים לתובעת ולנתבעת. היתרה בין שווי נטו של הנחלה לבין חלקו של א.פ. בעזבון הוא בסך 746,666 ₪ ואותו א.פ. ישלם בתוך 45 יום מהיום. במידה ויושת מס כלשהו על התובעת או הנתבעת בגין קבלת הפיצוי נשוא פסק הדין הוא ישולם על ידי א.פ. "

כלומר, בתהליך החלוקה, נבחן את השווי נטו של הנכסים ונבצע חלוקה של השווי הכולל של הנכסים בין ארבעת הילדים. נבחן מי מהילדים רוצה לקבל נחלה, מגרש מפוצל פנוי או מבונה, דירה בתל אביב, בית בהרחבה, כסף ובהתאם לכך נבצע איזון בין הילדים, כאשר המטרה היא לבצע "איזון פנימי" בנכסי העיזבון, כלומר ללא "הכנסת" כסף מחוץ לעיזבון שמקורו בהון עצמי של היורשים, שכן כספים אלו חייבים במס שבח ומס רכישה.

במקרה המתואר לעיל, שווי הכולל של הנכסים נטו הוא 30,000,000 ₪ בהתאם לחלוקה שלהלן:

נחלה - 10,000,000 ₪.

בית בהרחבה - 10,000,000 ₪.

דירה בתל אביב - 5,000,000 ₪.

כספים - 5,000,000 ₪.

בחלוקה לארבעה ילדים כ"א זכאי לקבל בכסף או בשווה כסף סך של 7,500,000 ₪.

ההורים הותירו צוואה שהזכויות בה מחולקות בחלוקה שווה והיורשים הסכימו לבצע את החלוקה כך:

ילד אחד - יקבל את הנחלה ונזקוף לו שווי של 10,000,000 ₪.

ילד שני - יקבל את הבית בהרחבה ונזקוף לו שווי של 10,000,000 ₪.

ילד שלישי - דירה בתל אביב ונזקוף לו שווי של 5,000,000 ₪.

ילד רביעי - את הכספים ונזקוף לו שווי של 5,000,000 ₪.

קרן האיזון:

ילד אחד וילד שני יפצו כ"א בסך של 2,500,000 ₪ וישלמו את המיסים שחלים בגין הפיצוי ליורש שלישי ויורש רביעי.

 

האם ביצענו "חלוקה שווה"?

לכאורה מבחינה כלכלית ביצענו חלוקה שווה של נכסי העיזבון כאשר כל אחד מהילדים קיבל שווי ערך שווה למועד החלוקה בסך של 7.5 מיליון ₪.

כל אחד מהנכסים אמנם שווה ערך למשנהו מבחינה כלכלית אך האם כל אחד מהנכסים שווה ערך למשנהו מבחינת הפוטנציאל התכנוני שגלום בו? האם בשומה שקבעה את השווי של כל אחד מהנכסים ניתן היה לקבוע את השווי של הנכס כולל הפוטנציאל התכנוני העתידי שקיים בו?
עד כמה יכול השמאי לבחון פוטנציאל עתידי של נכס? האם השמאי לקח בחשבון תוכניות ארציות או רק מחוזיות או רק מקומיות? האם השמאי בחן את ההחלטות שחלות על כל אחד מהנכסים ויכול לתת ערך כלכלי קיים ועתידי לכל אחד מהנכסים?

השאלות שהעליתי כאן הן שאלות מרכזיות ואין בהן רשימה ממצה של כל השאלות שעולות בדיונים עם הורים וילדים ויורשים בעת שאנו מבצעים חלוקת עיזבון הכולל נחלה חקלאית.

השמאי יכול לבחון שווי ערך כלכלי של נכס ממוכר מרצון לקונה מרצון, כלומר הסכום שאותו הקונה היה מוכן לשלם בנקודת זמן בה נערכת השומה, כאשר הקונה בחן את הנחלה, הבנוי בנחלה, הפוטנציאל התכנוני למגורים, פל"ח, שימושים נלווים, סולארי, קרקעות חקלאיות, יזמויות בקרקעות האגודה, תוכניות עתידיות וכו' והסכים לשלם את סכום התמורה.

אך השמאי לא יוכל לבחון את הערך הכלכלי של הנחלה לאחר מימוש הפוטנציאל העתידי, העובדה שבנחלה יש בתי מגורים שניתנים לשימוש, מבנים חקלאיים, קרקעות חקלאיות, אפשרות לבנות בתים נוספים בנחלה ופיצול המגרשים, השכרות, תוכניות עתידיות כגון תיקון 5 לתמ"א 35, פרוייקט סולארי, מבני קייט, פל"ח משרדים, אחסנה, סטודיו, מחלבה, מגבנה, בית בד, יקב ועוד רשימה ארוכה ומי יודע לצפות עד לאן היא תגיע בעתיד?!

"הפוטנציאל הכלכלי העתידי" הוא שונה בתכלית "מהפוטנציאל התכנוני". האחרון הוא פוטנציאל אותו השמאי בוחן לפי תוכניות שנמצאות "בצנרת" המקומית, המחוזית והארצית ויכול לתת שווי ערך עם מקדם דחיה. אך השמאי לא יכול באמת לתת שווי ערך ל"פוטנציאל כלכלי עתידי" שיכול שיקראו לו "פוטנציאל דמיוני" אך הוא בהחלט "נולד" מכוונות, דיונים, הערכות מבוססות ושיקולי מדיניות שמקבלים תוקף בהחלטות המשתנות השכם וערב ברשויות התכנון וברשות מקרקעי ישראל.

הדיונים מול הילדים סובבים סביב "הפוטנציאל הכלכלי העתידי" של הנחלה שאותו קשה מאוד ולעיתים בלתי אפשרי לכמת בעת שמבקשים לבצע את החלוקה. אני שומע מילדים ויורשים טענות רבות על כך שהילד שמקבל את הנחלה בשווי נטו ייהנה מזכויות עתידיות שהילדים האחרים שמקבלים פיצוי כספי לא יוכלו לקבל והפיצוי הכספי לא יוכל לרכוש עבורם אלטרנטיבה עם פוטנציאל דומה לנחלה.

אז בואו נקרא לילד בשמו ונבהיר היטב - אין מושג כלכלי אמיתי בחלוקה של נחלה שנקרא
"חלוקה שווה"! השיח במסגרת הפרוייקט המשפחתי שאנו מבצעים עם משפחות רבות מתרכז בחלוקה שווה של הנחלה בכסף ובשווה כסף נכון למועד החלוקה!!! אם מדובר בבנייה ופיצול מגרשים בחיי ההורים או כאשר ההורים עורכים צוואה וקובעים הוראות כיצד לבצע את החלוקה או כאשר יורשים מבקשים לחלק את הנחלה ביניהם - המטרה היא לתת לילדים חלקים שווים לפי הערכים הידועים במועד החלוקה וזאת מבלי שניתן לכמת מבחינה כלכלית את "הפוטנציאל העתידי" של הנחלה (גם אם מדובר בנחלה ממנה פוצלו מגרשים).

 

מהו הפתרון לחלוקה?

כתבתי סדרת מאמרים שנקראת "סוף עידן משטר הנחלות" בה הסברתי לעומק את הבעיות שיש במשטר אנכרוניסטי שאין לו קשר להחלטות רמ"י החלות כיום על חלקת המגורים בנחלה והראיתי כיצד "משטר הנחלות" גורם לעיוות ולפגיעה בזכויות הקניין של בעלי הנחלות.

האם הדרך לפתור את הבעיה שקיימת בחלוקת זכויות בין יורשים של נחלות עוברת בביטול משטר הנחלות? האם העובדה שניתן יהיה לרשום נחלה על יותר מיורש אחד ולאפשר לילדים להתגורר בנחלה ולחלוק ביניהם את הזכויות ולבצע הסכם שיתוף על מנת להנות ביחד מהפוטנציאל העתידי זה הפתרון?

הסיבה שאני קורא מעל כל במה לבעלי נחלות ויורשים לא למכור את הנחלה! היא שברור לנו מה צופן העתיד עבור נחלות ומשקי עזר באבחנה אחת שלמשק עזר אין חלקות חקלאיות. ברור לנו שהמדינה תמשיך במדיניות של הפקעת קרקעות על מנת לבצע פרוייקטים לבניה ותותיר את בעלי הנחלות עם חלקות א' שגם מהן יופקעו שטחים, חלקות א' יעמדו על כ- 4-5 דונם במקרה הטוב שכוללות את חלקת המגורים בשטח של 2.5 דונם, לעיתים השטח קטן או גדול יותר אך ללא ספק במרכז הארץ במבט של 20 שנים קדימה אני רואה מגמה של הפקעת חלקות, תשלום פיצוי עבור השטח החקלאי ומחוברים (כיום משולם כ- 60 אלף ₪ לדונם חקלאי) מה שיותיר את בעלי הנחלות עם חלקות המגורים.

תיקון 5 לתמ"א 35 שמתקדם בצעדי ענק לאישור, ישנה באופן מהותי את פני המושבים ויעמיד את האגודות ובעלי הנחלות מול דילמות הרות גורל - כיצד לשמור על האופי החקלאי של המושב, על המורשת ועל הצביון הקהילתי והמושבי.

ביטול "משטר הנחלות" ביחד עם קידום תוכנית ארצית כמו תיקון 5 לתמ"א 35 שמטרתה הגדלת הצפיפות במגזר החקלאי, קידום תוכניות מחוזיות ומקומיות, שינויים מהותיים בהחלטות רמ"י ביחס להשכרת בתי מגורים ומבנים לפל"ח, מתן אפשרויות ליזמויות על חלקות א' ועל קרקעות האגודה גם הם ישנו את פני המגזר החקלאי.

באשר לבעלי הנחלות, הם ייוותרו עם אותן דילמות, גם כאשר משטר הנחלות יעלם מהעולם (והוא יעלם בקרוב). יישארו אותן שאלות כיצד לבצע חלוקה של הנחלה בין היורשים במטרה "שלא יריבו", כאשר יהיו יותר זכויות המחלוקות רק יתגברו כפי שכתב שלמה המלך: "עושר שמור לבעליו לרעתו" (קהלת).

האם הילדים יהיו יותר מרוצים מהחלוקה אם נוכל לרשום נחלה ע"ש מספר יורשים? האם הם יסתדרו ביחד ויוכלו להנות מהפוטנציאל הכלכלי העתידי? האם זה נכון להותיר ילדים כבעלי זכויות במשותף בכדי לאפשר להם להנות מהפוטנציאל העתידי?

כל דור מביא איתו בעיות חדשות וגם הפתרונות היצירתיים ביותר לא יוכלו לשנות את טבע האדם שרוצה לדאוג לעצמו, למשפחתו ורואה קודם את טובתו ורק לאחר מכן אולי גם אחרים.      
"דור הולך ודור בא והארץ לעולם עומדת" כתב שלמה המלך. כלומר הבעיות יהיו אותן בעיות, הקנאה לא תעלם מהעולם גם אם משטר הנחלות יעלם. אם לא נבין מה באמת חשוב בחיים, לעולם לא נוכל להותיר ילדים שלא יריבו ביניהם, כמו משאלת הלב של הורים רבים.

המסקנה שלי משנים רבות של ניהול הליכי גישור ומפגשים עם משפחות וילדים ויורשים כולל בבתי משפט, לאחר שראיתי ילדים שתובעים הורים ואחים שנאבקים על פיסת אדמה כמו חיות פצועות, אחרי שראיתי דמעות שניגרות ללא הפסק מעיניים של אנשים מבוגרים לאחר שליבם נשבר בגלל ילדים שגורמים להם צער עד סוף ימיהם - היא שכל אחד עובר את הדרך שהוא סולל לעצמו בחיים.

המאבקים הם מנת חלקם של המשפחות "הכי טובות", מלחמות הירושה לא פוסחות על עדות, מגזרים, מצב כלכלי מהאלפיון העליון ועד לקשיי היום, כמעט כולם עוברים את אותה הדרך כאשר מתחיל השיח על הירושה.

אני פונה להורים וגם לילדים - תבחרו בדרך של שיח, פשרה, תפתחו את הלב, תתגברו על חוויות העבר, תבינו שאם תריבו ביניכם תגרמו צער להורים והילדים שלכם יראו ויזכרו וינצרו מה שעברתם וכך הם ינהגו בעתיד אתכם ועם אחיהם.

התובנה מהדברים היא שהשיח על "חלוקה שווה" צריך להשתנות, השיח צריך להיות על "איך שומרים על המשפחה והנחלה לדורות" כאשר ברור לכולם שלא תהיה "חלוקה שווה" במונחים של שוויון אבסולוטי אלא שתהיה חלוקה הגיונית וסבירה, שלוקחת בחשבון בנוסף לערכי שווי גם שיקולים של צרכים משתנים של הילדים, מצב כלכלי ומשפחתי של כל אחד מהם, שיקולי עבר ועתיד, שיקולים של נתינה ורצון לסייע וכיבוד רצון ההורים - שיקולים אלו לא ניתן לכמת בשומה של שמאי או "בבינה מלאכותית" - מדובר בעבודה של חיבור בין "מח ולב"  בין "רגש להיגיון" שרבים וטובים כלל לא מודעים לה או לא מסוגלים לבצע אותה והיא הסיבה למלחמות הבלתי פוסקות ולרצף הבין דורי של פירוק משפחות.

צריך לעשות עבודה פנימית עמוקה על הקנאה, התאווה והכבוד, כי שלושת אלו הם הזרעים השורשיים שמצמיחים את מלחמות הירושה. יש כאן משימה קשה ביותר במונחים של עבודה על "יצר האדם", אבל יש כאן מטרה עליונה - לשמור על המשפחה ואני בטוח שכל אחד מתחבר למטרה הזו ורוצה בה אבל השאלה מי מוכן לעשות את השינוי?!

אם כך התשובה לכל השאלות שהועלו לעיל היא ברורה - הפתרון טמון בשינוי מערכת השיקולים. צריך לעבור משיח על "שיקולים כלכליים" לשיח שבראשו עומדים קודם כל "שיקולים משפחתים" שטומנים בחובם אהבה וכבוד להורים ובין אחים  - רק השינוי בשיח שמתחיל מההורים עוד מגיל צעיר של הילדים, יכול לעשות שינוי במציאות של הורשת נחלות!

כתוב במקורות כך: "אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה" אך גם כתוב "לא יומתו אבות על בנים ובנים לא יומתו על אבות איש בחטאו יומתו" - ההסבר הוא שמי שגידל ילדים שחוו מאבקי ירושה של ההורים בדור הקודם ימצא את עצמו מול ילדיו באותם מאבקים, אך מי שידע להעביר על מידותיו, להיות סלחן, מחלן ויקח אחריות על חייו ויבין שאין חשוב מכיבוד הורים ובטח את רצונם גם אם הם כבר לא בעולם - יעשה תיקון שורשי וימצא מזור לבעיה הקשה של המגזר החקלאי שהיא "מלחמות הירושה".

נאחל לכל בית ישראל שבת שלום, בשורות טובות, חזרה מהירה של החטופים ושמירה על כל חיילי ישראל!

מידע נוסף

  • הערת מערכת:

    מאמרים המפורסמים באתר האיחוד החקלאי על ידי אנשי מקצוע מייצגים את דעתם בלבד, אינם מהווים חוות דעת משפטית (אלא אם נאמר במפורש) ואינם מייצגים את עמדת תנועת האיחוד החקלאי .
    לפרטים נוספים ותגובות ניתן לפנות לכותב המאמר בהתאם לפרטיו המפורטים לעיל.

אביגדור לייבוביץ, עו״ד

משרד עורכי דין ליבוביץ מתמחה באגודות שיתופיות ומיסים.

דוא״ל: avigdor@lieblaw.co.il

למאמרים בנושאים:

אגודות שיתופיות אזורי עדיפות לאומית אנרגיות מתחדשות בן ממשיך בר רשות גישור דהקואופרטיביזציה דיני עבודה דמי הסכמה דמי רכישה דמי שימוש הורשת זכויות החלטה 979 החלטה 1311 החלטה 1316 החלטה 1370 החלטה 1426 החלטה 1445 החלטה 1455 החלטה 1458 החלטה 1464 החלטה 1470 החלטה 1478 החלטה 1481 החלטה 1490 החלטה 1505 החלטה 1513 החלטה 1521 החלטה 1523 החלטה 1553 החלטה 1580 החלטה 1583 החלטה 1591 החלטה 4302 החלטות מועצת מקרקעי ישראל היוון היטל השבחה הסדרה העברת זכויות הפקעות הקצאות מגרשים באזורי עדיפות לאומית הקצאות קרקעות חקלאיות הקצאת מגרשים הרחבות הרפורמה בחקלאות השוואת תנאים מושבים וקיבוצים השכרת בתי מגורים השכרת קרקע חקלאית התחשבנות מחדש התיישבות ועדות קבלה ועד מקומי ותמ״ל זכויות בחלקת המגורים זכויות היסטוריות חוק ההתיישבות חכירה חכירה לדורות חקלאות יחידה שלישית יחידה שניה ייפוי כח מתמשך ירושת משק חקלאי מועצות אזוריות מים מים והשקיה מיסוי מיסוי דירה שלישית מיסוי מקרקעין מכירת נחלה משבצת משקי עזר משק עזר משרד החקלאות נחלה ניהול אגודה שיתופית עדיפות לאומית עובדים זרים פטור ממכרז פיצויי פיטורין פיצול נחלה פעילות לא חקלאית (פל״ח) קאופרטיבים קורונה קיבוצים קליטה קרקע רשות מקרקעי ישראל שיוך דירות בקיבוצים שימושים חורגים שימושים נלווים שינויי יעוד שמאות מקרקעין שעות עבודה תובענה ייצוגית תיירות כפרית תיקון 116 לחוק התכנון והבניה תכנון ובניה תמ״א 35 תעסוקה לא חקלאית

האיחוד החקלאי

דרך מנחם בגין 74 , תל אביב
תל אביב, 67215
טל: 03-5620621, פקס: 03-5622353
ליצירת קשר בדוא״ל

This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.