לפני כשמונה חודשים קבע בית המשפט לעניינים מקומיים בחדרה כי פעילות במרכז המבקרים בחווה אינה מהווה חלק אינטגרלי מגידול הפרפרים וכי גידול הפרפרים, דהיינו השימוש החקלאי בקרקע, היא פעילות נלווית, משנית, לפעילות אירוח המבקרים, אשר שכשלעצמה אינה שימוש חקלאי. עוד נקבע כי גביית התשלום אינה המבחן העיקרי בבחינת טיב השימוש בקרקע חקלאית, אך בנסיבות העניין יש בה כדי ללמד שאירוח המבקרים בתשלום מהווה את עיקר פעילות החווה, ולכן, בניגוד לפעילויות חקלאיות אחרות, השימוש החקלאי בחוות הפרפרים לא "עומד על רגליו" ללא פעילות המבקרים. בסיכומו של דבר נתן בית המשפט לעניינים מקומיים צו להפסקת פעילות בחווה*.

בראשית פסק הדין* שניתן לאחרונה (28.5.19) חוזר בית המשפט העליון על ההלכה לפיה רשות ערעור ב"גלגול שלישי" (היינו לאחר שהעניין נדון כבר ב-2 ערכאות) תינתן במקרים חריגים במסגרתם מעלה הבקשה סוגיה עקרונית החורגת מעניינו הפרטי של המבקש, או כאשר עולה חשש לעיוות דין או אי-צדק שייגרם למבקש. בית המשפט מציין כי בענייננו, קביעותיו של בית המשפט המחוזי אינן מחדשות הלכה אלא נסמכות על ההלכה הקיימת. על כן, אין עניינו של המבקש מעלה כל שאלה עקרונית החורגת מעניינו הפרטי בנסיבות העניין או חשש לעיוות דינו ודינה של בקשת רשות הערעור להידחות על הסף.

בית המשפט ממשיך וקובע כי אף לגופו של עניין נראה כי הפעילות שמבצע המבקש במקרקעין לא עולה כדי שימוש חקלאי. כך,  סעיף 7 לתוספת הראשונה לחוק התכנון והבניה קובע הגבלות בשימוש בקרקע לא חקלאית: (א) לא יינתן על ידי מוסד תכנון היתר לבניה או לשימוש בקרקע חקלאית למטרה לא חקלאית אלא בהתאם לתכנית שנתמלאו בה הדרישות ... (ב) "מטרה לא חקלאית", בסעיף זה – בניה או שימוש בקרקע שאינם דרושים במישרין לייצור חקלאי, לעיבוד חקלאי של האדמה או לגידול בעלי חיים."

בהתאם להלכה, פרשנות התיבה "במישרין" צריכה "לצמצם כל שימוש לפעולות הקשורות מניה וביה בייצור". על בסיס הלכה זו נקבע בפסיקה כי השאלה אם מדובר ב"שימוש חקלאי" תוכרע לפי שני תנאים מצטברים: האחד – קיומה של זיקה ישירה והדוקה בין אופי הפעילות המתקיימת במקרקעין לפעילות החקלאית. השני – היקפה של הפעילות הנלווית; ככל שזו רחבה יותר, כך "הכף תיטה לקבוע שאין מדובר בשימוש חקלאי".

* בב"נ (מקומיים חד') 42891-08-15 הוועדה מקומית לתכנון ובניה שומרון נ' אילן בן יוסף (פורסם בנבו, 12.09.2018)

**עפ"א (מחוזי חי') 58369-10-18 אילן בן יוסף נ' ועדה מקומית לתכנון ובניה שומרון (פורסם בנבו, 22.01.2019)

***רע"פ 896/19 אילן בן יוסף נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה השומרון (פורסם בנבו, 28.05.2019)

חריגות בניה ושימושים חורגים מקבלים זמן מסך משמעותי בתקופה האחרונה לאור הידוק טבעת האכיפה מצד רמ"י והיחידה הארצית לאכיפה, שפועלות במבצעי אכיפה משולבים בכל רחבי הארץ.

תיקון 116 לחוק התכנון והבניה יצר אווירה חדשה בכל הקשור להליכי האכיפה, לאור העברת המידע בין היחידה הארצית לרמ"י בעניין הפרות שאותרו במהלך הביקור של הפקחים בשטח וכן לאור הסקר הארצי של עבירות הבניה שמתקיים בימים אלה (החוק קבע כי יש להשלים את הסקר עד אפריל 19).

רמ"י מבצעת פעילות אכיפה במקביל ליחידה הארצית ולוועדות המקומיות, כאשר הסברנו בהרחבה בעדכונים קודמים, מהו המקור החוקי לביצוע האכיפה על ידי כל אחת מהרשויות ומהן הסמכויות המוקנות לרשויות בהליכי האכיפה במתן צווים מינהליים, הגשת כתבי אישום, תביעות אזרחיות, תשלום קנסות ודמי שימוש.

עוד הסברנו, כי הליכי האכיפה המבוצעים במקביל מביאים לתוצאה לפיה, בעל נחלה עשוי להימצא במצב בו  כי הוגש כנגדו כתב אישום על ידי הועדה המקומית לתכנון ובניה ובמסגרתו הוא נדרש להרוס מבנים בנחלה ולשלם קנסות ובעת ובעונה אחת, גם תביעה אזרחית על ידי רמ"י להריסה ותשלום דמי שימוש.

עד לתיקון 116 לחוק התכנון והבניה, הקנסות שהוטלו במסגרת כתבי אישום נאמדו בעשרות אלפי ₪ לפי היקף העבירה. לאחר התיקון הקנסות הוגדלו באופן משמעותי לסך של 300,000 ₪ ובנוסף קנס של 1,400 ₪ ליום החל ממועד הגילוי של העבירה ועד למועד סילוק העבירה.

דמי שימוש שמוטלים על ידי רמ"י במקביל לקנסות שמוטלים על ידי היחידה הארצית לאכיפה, נאמדים בסכומים גבוהים יותר, כאשר הם מוטלים עבור כל תקופת השימוש. בפרקטיקה רמ"י דורשת "דמי השימוש" עבור כל תקופת השימוש במקום שבו הרשות לא ידעה על העבירה ובמקרים בהם רמ"י ידעה על העבירה ולא פעלה לבצע אכיפה, נדרש תשלום דמי שימוש עבור 7 שנים אחורה בלבד.

במהלך החודש האחרון הופתעו חברי מושב רבים עת קיבלו התראות לפני מתן קנסות מנהליים בסכומים נכבדים ככל ולא יפנו את השימוש החורג בחצרם.  דעו כי לאחרונה הוחמרו באופן חסר תקדים הסנקציות אותן רשאית המדינה להטיל על עבירות של תכנון ובניה וכי שימוש אסור בקרקע חקלאית הינו בגדר עבירה על חוק התכנון והבנייה. אין זה סוד כי עבירות התכנון והבניה הן בין העבירות הנפוצות ביותר, ומבוצעות בידי כל מגזרי האוכלוסייה ובכל שכבותיה. בתי  המשפט  הגדירו עבירות אלו לא פעם כ״מכת מדינה״ ונראה כי המדינה החליטה להרים את הכפפה להילחם בה ולמגר אותה.

 קוראיי הנאמנים יודעים וודאי כי עשיית שימוש חורג, כמו למשל, מתן זכות שימוש לצד ג' בקרקע החקלאית, מהווה הפרה של חוק ההתיישבות (להלן: "החוק") וחושפת את המחזיק בקרקע לסנקציות חמורות הקבועות בחוק ובכללן גם הפקעת הקרקע והחזרתה לרשות מקרקעי ישראל. חשוב מאד לדעת כי סיכון נוסף שלוקח מחזיק הקרקע, בהקשר זה, מצוי במישור היחסים שבינו לבין הגוף עימו התקשר לעשיית השימוש החורג. היינו מול צד ג' אשר אפשרתם לו לעשות שימוש בקרקע החקלאית שברשותכם. כך, סעיף 12 לחוק קובע כי מי שהתקשר עם מחזיק בפעולה המהווה שימוש חורג זכאי לפיצויים מאת המחזיק ותביעתו תידון בועדת ההכרעה. מקרה כגון זה נידון בפסק דין שניתן לאחרונה (7.5.19)* בועדת ההכרעה ובפאת חשיבותו בחרתי להביא את עיקריו בפניכם.

* ו"ע (שלום ת"א) 33256-10-12 דשא יצהר בע"מ נ' ינוב מושב עובדים להתיישבות חקלאית (פורסם בנבו, 07.05.2019)

בחודש אפריל 2019 הסתיים המועד הרשמי במסגרתו נדרשו הוועדות המקומיות להמציא ליחידה הארצית לאכיפה את הסקר של השימושים החורגים בתחום השיפוט שלהן.

כצפוי הסקר לא הושלם במועד אך בשטח אנו רואים פעילות הולכת וגוברת של אכיפה מצד רשות מקרקעי ישראל, ועדות מקומיות ובייחוד מצד היחידה הארצית לאכיפה במשרד האוצר.

בהתאם לתיקון 116 לחוק התכנון והבניה (סעיף 254טו) נקבע, כי יו"ר של הועדות המקומיות יעבירו למנהל היחידה הארצית לאכיפה מידי שלושה חודשים דיווח על פעולות האכיפה המבוצעות על ידן וכן דיווח על ממצאים ביחס לעבודות אסורות ושימוש אסור ("שימוש חורג") שאותרו על ידם בתחום הפיקוח.

אנו עוסקים רבות לאחרונה בנושא של אכיפת שימושים חורגים וחריגות בניה על ידי הרשויות ובהידוק "טבעת האכיפה" לאור תיקון מס' 116 לחוק התכנון והבניה שהתקבל בחודש אוקטובר 2017 ונותן אותותיו בשטח. בכל שבוע אנו מקבלים דיווחים מבעלי נחלות על כך שפקחים ביקרו בנחלות במושב.

אחת השאלות שעולות בהרבה מקרים היא: מהיכן הגיע הפקח? האם הוא מהיחידה הארצית לאכיפה? האם הוא מהועדה המקומית? או האם הוא הגיע מרמ"י?

המסמך המנחה לתכנון היישובים במרחב הכפרי נועד לשמש כלי לתכנון היישובים במרחב הכפרי עבור תושבי ומתכנני המרחב ומוסדות התכנון והרגולציה.

המסמך מהווה נדבך יישומי על שני יסודות שקדמו לו – "חזון מרכז המועצות האזוריות" ו"מסמך מדיניות תכנון החקלאות והכפר בישראל".

המסמך עוסק בשלושה סוגי יישובים כפריים עיקריים הכלולים במועצות האזוריות – המושב, הקיבוץ והיישוב הקהילתי. מטרתו לגבש חזון ו"תמונת עתיד" רצויה ליישוב הכפרי ולתפקידו במרחב הכפרי ולפתח כלים לפיתוח זהותו ולמתן מענה לצרכיו הייחודיים.

המסמך מציע עקרונות מנחים לתכנון היישוב הכפרי, מזהה סוגיות הנדרשות בטיפול ומציג המלצות לדרכי הטיפול בהן והתאמות ברגולציה.

תקציר מנהלים של דו"ח ביניים – מחקר על השלכות פעילות הותמ"ל על החקלאות, ישובים כפריים ושטחים פתוחים.

לאחרונה אנו מתריעים מעל כל במה על כך שתיקון 116 לחוק התכנון הבניה אשר נכנס לתוקף בחודש אוקטובר 2017 שינה את המפה בכל הקשור לאכיפה של שימושים חורגים וחריגות בניה.

תיקון 116 קבע, כי ליחידה הארצית לאכיפה שפועלת במשרד האוצר ניתנו "סמכויות מקבילות" לסמכויות של הועדות המקומית. היחידה הארצית מוסמכת לבצע את האכיפה במקום האכיפה שצריכה להתבצע על ידי הועדות, במקרים בהם היחידה הארצית סבורה כי לא מתבצעת אכיפה בהתאם לנדרש.

תיקון 116 קבע, כי הועדות המקומיות נדרשות להשלים "סקר עבירות בניה" עד לחודש אפריל 2019. בכדי לבצע את הסקר שכאמור הוא רחב היקף ומשמעותו היא ביקור של פקחים בכל נכס בתחום המוניציפאלי של הועדה, הוחלט כי את הסקר תבצע החברה שאמונה על ביצוע המדידות לצורך גביית מיסי ארנונה.

מכת מדינה, כך כינה בית המשפט העליון כבר בשנת 1985 בפסק דין שנתן (917/85) בעניין עבירות על חוק התכנון והבנייה לתופעה שלא רק שלא הצטמצמה עם השנים אלא אף הורחבה לאזורים שונים בארץ.

לפני מספר חודשים אישרה הכנסת את תיקון 116 לחוק התכנון והבנייה (תשכ"ח-1965) ובה תוקן פרק י' העוסק בפיקוח, אכיפה וענישה, זאת בעקבות החלטת ממשלה 1559 שאימצה את דו"ח המלצות ועדת קמיניץ שהמליצה לתקן את החוק כאמור, זאת מבלי לתת מענה אמיתי לנסיבות הלא פחות חשובות המביאות אזרחים לידי הפרת החוק כפי שהדברים הוצגו בכנסת בעת הדיונים בתיקוני החקיקה.

רבים בהתיישבות הופכים לעבריינים בעל כורכם מתוך ניסיון למצוא מקורות פרנסה אחרים מהמבנים החקלאים שבהם גידלו בעבר בעלי חיים או שימשו בעבר מקום אחסון ואריזה של מוצרים חקלאים, תעסוקה שאותה נאלצו לנטוש בשל מדיניות ממשלתית נמשכת הפוגעת ביכולת ההתפרנסות.  הרצון להסב מבנים אלה לשימושים לא חקלאים, למרות המלצות דו"ח שאושר על ידי הממשלה (דו"ח קדמון) כשלו ברובן בעיקר בשל התנהלות רשות מקרקעי ישראל והחלטותיה הפוגעות בבעלי זכויות במרחב הכפרי.

למרות זאת, יש חשיבות רבה לעשות הכל על מנת להסדיר את השימושים שניתן להסדירם או להפסיק שימושים שאינם ניתנים להסדרה ולקוות כי בעתיד יתוקנו החלטות מועצת מקרקעי ישראל בדרך שיאפשרו לחקלאים בכפר המשתנה להתפרנס באופן הוגן מפרנסות חילופיות ומפרשנות מרחיבה של מהי חקלאות.

עמוד 1 מתוך 6

האיחוד החקלאי

דרך מנחם בגין 74 , תל אביב
תל אביב, 67215
טל: 03-5620621, פקס: 03-5622353
ליצירת קשר בדוא״ל

This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

זוהר טבנקין 0587824237