"חיבוק לחיים" / אביגדור ליבוביץ, עו״ד

בהגדרת "קרוב" בפרק משנה 8.3 סימן ז' לקובץ החלטות מועצת מקרקעי ישראל (להלן: "ההחלטה"), קיימת "'תקלה" בהתייחס למגורים של אחים ביחד בנחלה אחרי שאחרון ההורים הולך לבית עולמו.

התוצאה של "התקלה" היא, שלא ניתן להותיר אחים להתגורר ביחד בנחלה ביחידות דיור שנבנו בהיתר, לאחר ששני ההורים הלכו לבית עולמם, כאשר הזכויות בנחלה נרשמו ע"ש אחד היורשים ושני אחיו מתגוררים עימו בנחלה, לאחר שבנו בתים שנים רבות בטרם ההורים הלכו לבית עולמם.

הבעיה העמיקה לאור "עידן הנחלה המהוונת" ותיקון 1ב לתמ"א 35, שמאפשרים בנייה של בית שלישי נפרד בחלקת המגורים בנחלה, כלומר, הרכב של "ארבע יחידות בשלושה מבנים נפרדים".

הלכה למעשה, ההרכב החדש של יחידות הדיור בחלקת המגורים בנחלה ("ארבע יחידות בשלושה מבנים"), יכול ליצור מצב לדוגמא, בו הורים מתגוררים ביחידת הסמך (55 מ"ר) עם קיר משותף לאחת היחידות בה מתגורר אחד הילדים ושני ילדים נוספים מתגוררים בבתים שנבנו בהיתר.

כלומר, בנחלה מתגוררות ארבעה משפחות - הורים ושלושה ילדים - והשאלה שעולה - מה יקרה כאשר ההורים יותירו את הילדים ביחד בנחלה אחרי 120? כיצד נתמודד עם הבעיה המשפטית שנוצרה נוכח "התקלה" בהגדרת " קרוב" בהחלטה?

בטרם אשיב לשאלות ששאלנו לעיל - ואגלה לכם טפח מהתשובה - יש פתרון שיפורסם בקרוב שפותר את "התקלה" ונפרט בסוף - אני רוצה להציג "לאקונה" נוספת שנולדה נוכח "התקלה" בהגדרת "קרוב" בהחלטה וכמו שנאמר - "החיים חזקים מהכל".     

אציג את הבעיה בה נתקלנו בהגדרת "קרוב" בסיפור שלהלן:

"חיבוק לחיים"

אורי ורות בני זוג בעלי זכויות בנחלה. שניהם עלו מאירופה והקימו נחלה לתפארת. המשפחות של אורי ורות נספו בשואה הארורה, לא נותרו להם הורים או אחים או דודים - הם נותרו לבד בעולם.

אורי ורות נפגשו בארץ התאהבו והתחתנו. היה להם חלום - להקים משפחה בישראל, במקום בטוח שבו הילדים יגדלו וירגישו שיש מקום לעם היהודי שנרדף במשך כל ההיסטוריה. בהתרגשות רבה הם ערכו חתונה עם חוג מצומם של חברים וביקשו מיד להקים משפחה.

למרבה הצער ולמרות ניסיונות ארוכים וקשים, אורי ורות לא הצליחו להתברך בפרי בטן - לא היו להם ילדים. שנים רבות של ניסיונות וצער של הגוף והנפש הותירו בהם צלקות עמוקות. הם ניסו בכל דרך לאמץ ילד אך הבירוקרטיה הסבוכה של האימוץ וחלוף השנים והגיל המתקדם אליו הם הגיעו לאחר שנים של מאבקים מול הרשויות, הותירו אותם גם במערכה של האימוץ ללא תוצאות - הם נותרו לבד בנחלה שניהם ורק האהבה העזה שהם חשו אחד כלפי השניה החזיקה אותם מעל המים הסוערים של החיים.

אורי נפטר ראשון והותיר את רות לבדה בגיל 87. היא היתה שבורה ורק חיכתה לסוף. החושך שירד על המושב בערבי החורף שבר את ליבה, היא נותרה בבדידות מקפיאה, כשהבית ללא רוח חיים, רק הקירות והצללים ללא קולות של ילדים ונכדים. לילות ארוכים של בכי לבדה, גם החברות המעטות שהיו לה הלכו לעולמם והיא חיכתה לסוף והתפללה שבורא עולם ייקח את נשמתה ויחבר אותה בחזרה לאורי אהוב ליבה.

בוקר אחד חל השינוי בחייה. רות ישבה במרפסת וצפתה בגינה רחבת הידיים ששנים רבות היא טיפחה, הפרחים הצבעוניים הפיחו מעט חיים בחושך שהיה בתוך ליבה, ובראשה רצות מחשבות על אורי שהיה יושב לצידה מוקדם בבוקר כשהציפורים רק התעוררו וניגנו לשניהם מנגינה של אוהבים, היא חשה את הרוח שליטפה את ענפי העצים, שאורי היה נוהג לקרוא לה "הנעימה של בורא עולם". רות רק היתה צריכה לראות את החיוך של אורי בבוקר וזה היה ממלא אותה באנרגיה לכל היום, שיר שהתנגן בליבה ולא פסק ורק הסוף של אורי הביא איתו דממה שלא נגמרת, שקט אינסופי שלא עוזב אותה.

רות שקעה בתוך הדמיונות על אורי שלה ולפתע חשה מגע של יד על כתפה. היא הביטה הצידה באיטיות וראתה חיוך ומאחורי החיוך התגלתה אישה נאה. רות הביטה בה היטב והעיניים הזכירו לה את הילדה שגדלה על הדשא שלה שנים רבות - זו היתה "נעה" - הבת של שלמה ובתיה השכנים של רות במשך עשרות שנים. שניהם נפטרו לפני מספר שנים והבית נותר ריק, רות לא שמעה מהמשפחה במשך מספר שנים ואת נעה היא לא ראתה במשך שנים רבות.

רות שמחה מאוד לראות את נעה, היא שיוועה לחברה. רות ביקשה מנעה לשבת והם החלו לשוחח. נעה סיפרה לרות שהיא עובדת כאחות בבית חולים והיתה בשליחות במדינות עולם שלישי בדרום אמריקה וסייעה להציל ילדים עם מחלות קשות. השיחה ביניהם ארכה מספר שעות, שתיהן איבדו תחושה של זמן. נעה סיפרה לרות שאחיה דן קיבל את הזכויות בנחלה והיא יבנה בית בקרוב. רות חשה שהחיוך של נעה מחייה אותה וביקשה מנעה להמשיך להיפגש עימה מדי פעם ונעה הסכימה בשמחה רבה.

מאותו מפגש בבוקר אביבי הפכו רות ונעה לחברות בלב ובנפש. רות מצאה בנעה  אוזן קשבת, חיוך וחיבוק אוהב ונעה הרגישה שרות משיבה לה ולו במעט את הרגעים בהם היא נהגה לשוחח עם אימה שחלתה והלכה לעולמה והותירה אחריה חלל גדול בחיים של נעה. היה שם חיבור שלא ניתן להסביר אלא רק להרגיש, הפער ביניהם הוא מעל שלושים שנים, אבל בנפש הם חשו כמו שתי נערות שנפגשו לראשונה בחטיבה העליונה.

אני פגשתי את רות ונעה לאחר עשר שנים של קשר שהלך והתחזק במהלכו הן הפכו להיות אחד ממש. ראיתי זאת בדינמיקה ביניהן, הן אוחזות ידיים ומביטות אחת בשניה באהבה והערצה, רות נעזרת בהליכון והתעקשה לפתוח את הדלת כשהגעתי לבקר אותה בביתה. הגוף של רות כבר מותש ועייף אבל בעיניים ראיתי זיק של חיים, כזה שאתה רואה אצל שורדים, מי שעבר חיים שרק בסרטים או בספרים ואולי בדמיון נוכל לחוש קצה קצהו של מה שעבר על הגוף והנפש של אנשים כמו רות. ואני רק רוצה לגמוע כל רגע איתה ולהביע את ההערצה שאני חש כלפיה אחרי חצי שעה של שיחה.

עברית צחה עם עגה פולנית, שיער מסודר למשעי, לבושה בבגדים מגוהצים ומודרניים, קטנת קומה, עיניים כחולות בוהקות, הפנים חרושות קמטים ובנקל ניתן לראות שרות היתה אישה מושכת ומיוחדת. היא מראה לי תמונות שלה ושל אורי ומיד אני מזהה את הגבר הנאה, עם שיער שחור משוך לאחור לבוש בחליפה לפי מיטב התקופה ורות בשמלה פרחונית מתנפנפת חבוקה בזרועותיו של אורי.           
 "זה היה שנתיים לפני השואה הארורה" רות מסבירה לי ומלטפת באצבעה את פניו של אורי כאילו הוא שם לידה "יצאנו לטיול בשדות, בתקופה של האביב הפרחים פורחים, שנינו אהבנו להיות שם ביחד רק אני אורי, ידענו שנרצה לחיות בכפר והנחלה היתה הגשמה של חלום...".

באותו מעמד רות סיפרה לי את קורות המשפחות שלה ושל אורי וכיצד כולם פשוט נעלמו מעל פני האדמה בשואה. "נשארנו לבד, כל אחד מאיתנו הגיע לזוגיות כשהוא לבד בעולם והמפגש בינינו הוליד חיים חדשים, החייה את הלב של שנינו, ראיתי את האור כשפגשתי את אורי, אני מודה לבורא עולם שהפגיש בינינו, אוי כמה שאני מתגעגעת אליו..." .

לשמוע על געגועים מאשה בת 97 זה לא רגע פשוט. נדמה אולי שאנשים בגילה ראו הכל ואולי הרגשות שלהם דהו כמו תמונה ישנה, אבל זו טעות קשה לחשוב שקשר של 60 שנים יכול להסתיים עם מוות של אחד מבני הזוג כי השנים חלפו.

ראיתי את הכאב של רות ואת הכמיהה לאורי. רגעים קשים חלפו בחדר כאשר רות סיפרה לי על הניסיונות להוליד ילדים ולאמץ. חשתי את הלב המקומט שלה כשהיא מדברת על כך שאין להם צאצאים ולא קרובים. "כשאורי נפטר נותרתי לבד בעולם, האמת חיכיתי שיבוא תורי, לא היתה לי סיבה להתעורר בבוקר, כל מבט לכל עבר הזכיר לי את אורי ופשוט לא יכולתי, הייתי יושבת בבית על הספה או בחוץ על הכורסא ושוקעת בדמיונות על אורי, רק המחשבות הצילו אותי, הן לקחו אותי מכאן, אפשרו לי למצוא תקווה ואוויר לנשימה. בעת שהיתי חוזרת חזרה הלב שלי היה נשבר, הרגשתי שהריאות הפסיקו לעבוד, לא היה לי אוויר או כח בגוף, הדם לא זרם, החום הכבד טפח לי בפרצוף והרגשתי עייפות ותשישות, ביקשתי רק לא להתעורר רציתי להישאר בחלום שם הרגשתי חיים..."

וכך בשטף מעורר הערצה רות סיפרה לי על חייה והגיעה לרגע המפגש עם נעה. השיחה על נעה גרמה לרות להתעוררות, ראיתי את החיוך שנסוך על פניה כאשר היא דיברה על נעה כמו אחות בלב ובנפש, שתיהן מחייכות אחת לשניה והחדר מתמלא באור. יש משהו באנרגיה של שמחה, בחיבוק שהיה להן שגורם גם למציאות מסביב להשתנות. כששומעים ומרגישים את הסיפור, מתמלאים ברגש של שמחה ורצון לטרוף את החיים, לאהוב כל רגע, לומר תודה על מה שקיבלנו, הכל כל כך לא מובן מאליו, משפחה זה ממש לא משהו שקיים בכל מקום, יש אנשים בודדים שאין להם אף אחד בעולם, זה לא משנה אם יש להם נחלה או נכסים או כספים, אדם רוצה חברה, חיבוק שיחזיר אותו לחיים, אהבה ורות מצאה את המקום הזה בנעמי.

יכולתי לראות את האמת שיוצאת מהלב של רות, לא היו שם אינטרסים או כוונות נסתרות, היתה שם אהבה שמפיחה חיים, משהו מיוחד שנולד מהחיבור בין רות לנעה, רגע לפני שהדרך מסתיימת עבור רות. אולי שביב של נחמה על ייסורים קשים שרות חוותה בחייה, היא קיבלה הזדמנות לחוש משהו מהזיכרונות של החיבור שהיה לה עם אורי, תחושה שיש מישהו לידך שיחזיק לך את היד ורק יאהב אותך, זה היה המקום של נעה אצל רות.

ביקשתי מנעה לצאת ולהותיר אותי לבד עם רות. רות הזמינה אותי לביתה על מנת לדבר על הצוואה. כעת כשהבנתי שלרות אין אף אחד בעולם שיערתי לאן הדברים עומדים להתפתח.

רות הביטה בי ואמרה "החלטתי שאני רוצה שנעה תקבל את הנחלה אחרי, אין לי אף אחד בעולם, היא היתה איתי והחזירה לי מעט מהחיים שנעלמו לאחר שאורי נפטר ואני רוצה שהיא תמשיך את הדרך בה התחלנו לפני שנים רבות". הבטתי ברות וכל שנותר היה לחבק אותה, הערצתי אותה בכל ליבי, היא גרמה לי להתרגשות ולהרבה חשבון נפש, איזה זכות יש לי לפגוש אנשים כמו רות, דור של נפילים שהיה ולא יהיה עוד.

ערכתי לרות צוואה, צילמנו את מעמד הצוואה ביחד עם העדים ורות סיפרה את סיפור חייה והסבירה למה היא החליטה לתת את הנחלה לנעה. רות חתמה על הצוואה ולאחר שנה הלכה לבית עולמה. הפרידה מרות היתה קשה לנעה, חשתי זאת בביקור לאחר ההלוויה. אתם מבינים שלא היו שם הרבה אנשים, אבל היה שם מי שאכפת לו באמת מרות, מי שידעו שהלכה לעולמה אישה מיוחדת שעברה חיים שרק זיכרונות מרגעים מועטים נותרו אחריה, הכל הלך איתה ביחד ולא ישוב עוד.

הזמנתי את נעה למשרד אחרי שרות נפטרה, היא לא ידעה מה הסיבה. הקראתי לה את הצוואה והיא בכתה, דמעות זלגו ולא הפסיקו, נהרות של בכי על חברות ועל חיבוק לחיים שהיה לי עם רות, אהבה ואמת שהיא לא תפגוש עוד בחייה וכעת היא נותרה ללא הורים וללא רות שהיתה חלק בלתי נפרד ממנה בעשר שנים האחרונות.

נעה רווקה, היא לא נישאה מעולם, לא שאלתי יותר מידי שאלות אבל נעה שיתפה שמאז שרות נפטרה היא מרגישה הרבה יותר חזק את הצורך בזוגיות. לנעה לא יהיו ילדים משלה, היא כבר לא בגיל שאפשר להביא ילדים לעולם, אבל היא רוצה מאוד זוגיות. היא קיבלה בתדהמה את הבשורה שרות החליטה להוריש לה את הנחלה, רות גם הורישה לה חשבון עם שני מיליון ₪. נעה החליטה מיד שהיא לא רוצה את הכסף ותרמה אותו לרפואת ילדים בעולם השלישי. זה היה מפגש מרגש במיוחד של אמת וחיבוק והרגשה שיש הרבה טוב בעולם.

"לאקונה" בהגדרת "קרוב":

כעת פניתי לרמ"י בכדי לבצע העברה של הנחלה ע"ש נעה. לאחר שקיבלתי את צו קיום הצוואה הוגשו כל המסמכים לצורך העברת הזכויות. בשלב זה התעוררה בעיה שצפיתי אותה אבל החלטתי שנתמודד איתה לאחר שרות תלך לעולמה.

לאור כך שנעה היא לא "קרובה" של רות בהתאם להגדרה של "קרוב" בפרק משנה 8.3 סימן ז' לקובץ החלטות מועצת מקרקעי ישראל וכן לא מוגדרת "קרוב" בהתאם בנוהל B37.02 - העברת זכויות בנחלה - עלתה שאלה - האם נעה תחויב בתשלום "דמי רכישה" בגין העברת הזכויות.

אני בטוח שאתם שואלים את עצמכם כעת - תשלום דמי רכישה מה זה קשור הרי נעה היא יורשת? כן - זו שאלה טובה - אבל כמו הרבה "תקלות" ו"לאקונות" שיש בהחלטות וחוקים - גם כאן, מקבלי ההחלטות לא ראו אפשרות של הורשה למי שאינו קרוב!

סעיף 2.6 לנוהל העברת זכויות בנחלות עוסק בדרך להעברת זכויות עקב פטירה (המדרג להעברה בין נעברים שונים לפי הסכם המשבצת). סעיף 3.2 מתייחס למקרים בהם "העברת זכויות לא תחשב לצורך חיוב בדמי רכישה" ומדובר בהעברה לקרוב והעברה אגב גירושין.

אך שימו לב - חסרה בהגדרה התייחסות להעברה בעקבות פטירת החוכר!    
כלומר - אין בהחלטה הגדרה ברורה שקובעת: "העברה ליורש על פי דין או על פי צוואה לא תחשב העברת זכויות לצורך חיוב בדמי רכישה".

נבהיר - לצרכי מס שבח הורשה היא לא אירוע מס וכאשר מועברות זכויות ליורשים ללא קשר להגדרת קרוב, אין חיוב במס אם לא מבוצע פיצוי כספי מכספי היורשים.

בנוסף לכך - בהתאם להוראות הסכם המשבצת וסעיף 114 לחוק הירושה - אין כל מניעה להוריש נחלה בצוואה לכל יורש ללא קשר להגדרת "קרוב". בהסכם משולש היורש יכול להיות רק מי שהיה ניתן למנות אותו כבן ממשיך והורשה לנעה אם היה חל על המושב הסכם משולש - לא היתה ברת תוקף!

כעת נשאל - האם יכול להיות שנעה שקיבלה את הנחלה בירושה תידרש לשלם 3.5 מיליון ₪ עבור דמי רכישה? אכן בהחלטה יש "לאקונה" וברור לנו שאין כוונה אצל מקבלי ההחלטות לחייב יורש בדמי רכישה - כעת הנושא הועבר לבחינת רמ"י ואשתף את הציבור בהקדם בתוצאות.

הבטחתי לעדכן לגבי הגדרת "קרוב" - לאחר פניות שהועברו לרמ"י בנושא "התקלה" בהגדרת "קרוב" כפי שהסברתי בתחילת הדברים, ברמ"י היטו אוזן לבעיה והבינו שאכן מדובר בבעיה אמיתית שהתבררה לאחר יישום ההחלטה ובימים אלה ההגדרה תתוקן כך שתאפשר מגורים של אחים ביחד בנחלה אם המבנים נבנו בהיתר בחיי ההורים - את הנוסח הסופי נוכל לראות בתיקון להחלטה שיתקבל בישיבת הנהלה ובהתאם לכך נביא הסבר מפורט.

נאחל לכולם בריאות שמחה

אביגדור לייבוביץ, עו״ד

משרד עורכי דין ליבוביץ מתמחה באגודות שיתופיות ומיסים.

דוא״ל: avigdor@lieblaw.co.il

האיחוד החקלאי

דרך מנחם בגין 74 , תל אביב
תל אביב, 67215
טל: 03-5620621, פקס: 03-5622353
ליצירת קשר בדוא״ל

This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

זוהר טבנקין 0587824237