החלטות מועצת מקרקעי ישראל קובעות כי גודל השטח שיוחכר לדורות לקיבוץ או מושב הינו מכפלה של תקן הנחלות בגודל הנחלה המאושרים. בנוסף, נקבעו הסדרים פרטניים לתוספת קרקע. כהכנה לקראת חתימת חוזה החכירה לדורות שבין כל ישוב לרשות מקרקעי ישראל (רמ"י), אמורה האגודה להודיע אילו קרקעות יכללו בהסדר של חכירה לדורות ואילו יועברו למעמד של חוזה אחר.

בשנים האחרונות פועלת רשות מקרקעי ישראל (ובעבר מינהל מקרקעי ישראל, ממ"י) להסדיר את נושא גודל משבצת הקרקעות המוחזקת וזאת מבלי שנעשו פעולות רציניות להסדיר את החכירה לדורות של הישובים. פעולה זו משתלבת בפעולות נוספות אשר מקטינות את זכויות האגודות בקרקע כמו ניסיונות רמ"י לפגוע בזכויות האגודות במקרקעין בייעודי ציבור שבישובים.

אחד הנדבכים בהסדרת גודל המשבצת הינה החלטה מס' 3666 של הנהלת רשות מקרקעי ישראל העוסקת בנושא חידוש חוזי משבצת והגדרת שטחים עודפים לקבע וזמני.

קרן שמורה מהווה מרכיב חשוב ביותר בקיומו של כל קואופרטיב. הקרן השמורה קיימת כמעט בכל הקואופרטיבים בעולם. הקרן השמורה נוצרת על ידי הקואופרטיב כאשר סכומים שנתיים מופרשים כל שנה לעבר קרן זו מתוך הרווחים השנתיים של אותו קואופרטיב (אגודות שיתופיות, 1933; רשם האגודות השיתופיות, 2014). הקרן השמורה אינה מתחלקת ואינה מחולקת ומיועדת למטרות של הצלת הקואופרטיב בעיתות משבר כלכלי (Schaars, 1980). אולם מסתבר כי היא משמשת גם עבור צרכים נוספים שונים שלו. היא משמשת לכיסוי הפסדים שוטפים של הקואופרטיב. היא מיועדת למימון פיתוח קיים בקואופרטיב, כלומר מימון בניית נכסי הקואופרטיב. הקרן השמורה מאפשרת לקואופרטיב לעמוד בפני שינויים כלכליים, וסיכונים עסקיים בפניהם עתיד הקואופרטיב לעמוד. הקרן השמורה מאפשרת הגדלת ההון החוזר של הקואופרטיב וכתשובה להפסדים עתידיים (Schaars, 1980; Jones and Svejnar, 1985).

הקרן השמורה בקואופרטיב נוצרת, כאמור, מהפרשות הנעשות על ידי הקואופרטיב מתוך הרווחים הנקיים של הקואופרטיב. המאמר המוצע להלן יבחן מקור המימון הזה של הקרן השמורה, וישאל כמובן את השאלה באם מטרת הקואופרטיב לשרת את החבר באופן הטוב ביותר האפשרי ובמחיר ההשתתפות הנמוך ביותר האפשרי, כלומר כאשר הקואופרטיב מסיים את שנת הכספים ללא יצירת רווחים. באם הקואופרטיב נוסד על ידי חבריו למען השרות במחיר הנמוך ביותר (רשם האגודות השיתופיות, 1976), כפי שטוען סעיף זה בפקודת האגודות השיתופיות, ובאם מיישמים סעיף זה, מהיכן אם כן נלקחים הרווחים מהם תיווצר הקרן השמורה. שאלות נוספות העולות מתוך המטרות של הקרן השמורה הן באיזו מידה כאשר משתמשים בכספי הקרן השמורה לבניית נכסי הקואופרטיב ובאותו זמן מאלצים את החברים להשתתף לא באופן שווה בבניית הנכס, המשמעות היא כי בונים נכסים אשר ישמשו חברים עתידיים אשר לא השתתפו כספית במימון בניית נכסים אלו (Jones and Svejnar, 1985), יוצרים אי צדק בין החברים, כפי שטוענים שני מחברים אלו. שאלה נוספת הקשורה לקרן השמורה נוגעת לשאלת ההון החוזר של הקואופרטיב ושאלת היחס בינו ולבין הקרן השמורה. הטיעון הרווח בין מנהיגי קואופרטיבים ובין חוקרים הוא כי הקרן השמורה הינה מקור מימון ותדלוק לצורכי ההון החוזר של הקואופרטיב, כפי שמציג לנו ארגון העבודה הבינלאומי (Tchami, 2007). השאלה היא מדוע עודפים של חברי קואופרטיבים משנים קודמות צריכים לשמש כמימון לעסקים שחברים עושים עם הקואופרטיב שלהם מספר ניכר של שנים מאוחר יותר. השאלה היא מדוע החברים העכשוויים לא משלמים את מחיר ההשתתפות הריאלי בקואופרטיב שלהם.

שאלות אלו ונוספות ישמשו אותי בניסיון להבין ולהכיר במאמר זה את הקרן השמורה בקואופרטיב.

ביום 26.12.2014 ניתן פסק דינו של כבוד השופט עודד גרשון מבית המשפט המחוזי בחיפה בתביעתה של השתתפויות בנכסים בישראל בע"מ נגד מינהל מקרקעי ישראל חיפה.

לאחרונה בדק בית המשפט המחוזי בחיפה את השאלה האם זכאי חוכר במקרה של שינוי ייעוד וניצול במקרקעין, להארכת חוזה החכירה שלו ברציפות זמנים, כך שיתחיל מיד עם סיום חוזה החכירה המקורי, או שיש להתחיל את חוזה החכירה החדש רק במועד בו אושרה עסקת שינוי הייעוד והניצול.

ביום 26.12.2014 ניתן פסק דינו של כבוד השופט עודד גרשון מבית המשפט המחוזי בחיפה בתביעתה של השתתפויות בנכסים בישראל בע"מ נגד מינהל מקרקעי ישראל חיפה.

לאחרונה בדק בית המשפט המחוזי בחיפה את השאלה האם זכאי חוכר במקרה של שינוי ייעוד וניצול במקרקעין, להארכת חוזה החכירה שלו ברציפות זמנים, כך שיתחיל מיד עם סיום חוזה החכירה המקורי, או שיש להתחיל את חוזה החכירה החדש רק במועד בו אושרה עסקת שינוי הייעוד והניצול.

הקואופרטיב הוא מפעל כלכלי הנוסד על ידי יחידים, אלו שיהיו החברים בו.
יחידים אלו, כל אחד לעצמו, מחפשים שרות או מוצר או תעסוקה, במחיר הנמוך ביותר, ובאיכות הגבוהה ביותר עבורם. הם מגיעים להבנה, כל

אחד לעצמו, כי לבד לא יוכלו להשיג את מבוקשם במחיר הנמוך ביותר האפשרי ובאיכות הגבוהה ביותר האפשרית, והם מחליטים, כל אחד לעצמו, לוותר על חלק מן האינדיבידואליות שלהם, ולשתף פעולה, כל אחד עם האחרים, ויחדיו להקים את המפעל הקואופרטיבי, מפעל כלכלי דרכו יוכלו להשיג את מה שהם מבקשים ובתנאים המקובלים עליהם למילוי צורכיהם

בשנת ה 90 להקמת המושב הראשון מן הראוי לבחון את רעיון המושב ואת השתנותו לאורך הזמן.

המאמר להלן בוחן את המושב לאור העובדה כי היה שינוי בתפישת המושב עם הזמן. המאמר מנסה לבחון את המושב, שנוסד בארץ ישראל, ואשר אותו נכנה בשם המושב הקלאסי, וזאת כדי להבחין אותו מן המושבים והכפרים השיתופיים האחרים שקמו בישראל.

המושב הקלאסי נוסד בארץ ישראל בתחילת שנות העשרים של המאה הקודמת מהותו המיוחדת של מושב העובדים. המאמר יכנה את מושב העובדים, זה שנוסד בארץ ישראל בתקופה, שהחלה בתחילת שנות העשרים והסתיימה עם ייסוד מדינת ישראל בשנת 1948 , בשם המושב הקלאסי.

בעולם קיימים מכשירים פיננסים שונים המאפשרים לאזרחיםפשוטים לחסוך מכספם, תוך תמורה הולמת למאמציהם. אחד מןהמכשירים היותר מפורסמים ונפוצים הוא הקואופרטיב לחיסכוןולאשראי, הקיים ברחבי העולם כולו. מכשיר נוסף לחיסכון הינוקופת הגמל או קופת התגמולים. גם מכשיר זה נפוץ מאוד ברחביהעולם וגם בישראל, ומשמש רבים לחיסכון בטוח לכספם.

ארגונים אלו לחיסכון לטווח ארוך, בחלקם קואופרטיבים, אשרמעצם הגדרתם על ידי הארגונים הבינלאומיים 1, שייכים לחבריהם -מייסדיהם, אשר מצפים כי יפעלו ללא כל כוונת רווח, וכי כלהתמורה הפיננסית נטו תחזור לידיהם, של החברים.

מסתבר כי אחת הבעיות הניצבות בפני החברים בארגונים אלו, היאכי התמורה המשולמת על ידי הקואופרטיבים, וגם על ידי קופותהגמל, לחבריהם אינה המרבית האפשרית. ארגונים אלו, בישראלוברחבי העולם, לא מחזירים לחברים החוסכים את כל הרווחים,. ומשאירים ברשותם חלק מסכומים אלו, ובהסברים שונים 2

תהליכי הדמוטואליזציה, הנקראת לעתים כשינוי מצב ההתאגדות,באמצעותו קואופרטיבים הופכים להיות חברות פרטיות אוציבוריות, ועוד צורות של בעלות או של התפרקות, הינו הנושא שלהמחקר שלנו.הדיון בנושא יחל בניסיון להבין את תהליך הדמוטואליזציה, אתההגדרות שלה בספרות הקיימת על הנושא. לאחר מכן, הדיון ינתחאת הסיבות והתהליכים של הדמוטואליזציה, וינסה לוודא באםתהליכים אלו היו נחוצים. הדיון במחקר זה יבחן גם תהליכידמוטואליזציה בחלקים שונים של העולם, הכוללים את אוסטרליהוניו זילנד, ארצות האיחוד האירופי, ארצות צפון אמריקה וישראל.המחקר יבחן הבדלים וצדדים שווים בתהליכי דמוטואליזציה שלקואופרטיבים ואת הניסיון שהצטבר בנושא זה.

הפרק הזה ינסה להסביר, להבהיר, לגלות ולפתוח צוהר בהבנת מהו הקואופרטיב, ומהו המפעל הקואופרטיבי. הבנת מהו הקואופרטיב,על כל המשמעויות של המושג, יעזור להבין גם את התוצאות של מהשקרה בישראל, וגם בעולם, כאשר קואופרטיבים פנו לעבר תהליךהדמוטואליזציה ולהפסקת קיומם כקואופרטיבים. הפרק הזה כוללאת הבנת מהו הקואופרטיב דרך סקירת ההגדרות השונות הקיימותבעולם לגבי מהו הקואופרטיב. אחת האפשרויות להבנת הסיבותלהפסקת קיומם של קואופרטיבים נמצא, אולי, גם בקשיים הקיימיםלהבנת מהו הקואופרטיב, דרך מבחר ההגדרות הקיימות, ומהצריכים להיות היחסים שבין החברים והקואופרטיב.

יחסי החברים עם הקואופרטיב מתפצלים לשני מרחבים. האחד נוגעלבעיית הבעלות על הקואופרטיב. החברים כיום אינם הבעליםהמלאים על רכוש הקואופרטיב, והפרק העוסק בנושא ומנתח את כלההיבטים השונים של בעיה זו. השאלה המרכזית היא, אם כן, האםהבעלות של החבר על הקואופרטיב שלו מתומצתת בעובדה כי הואשולט על מערכת קבלת ההחלטות של הקואופרטיב, או שהבעלותשל החבר על הקואופרטיב צריכה לקבל ביטוי גם בבעלותו על נכסיהקואופרטיב בייחוד כאשר כלל החברים משלם במלואו, דרךהשתתפותם בעסקי הקואופרטיב, עבור נכסים אלו.

המרחב השני בדיוננו על מהות הקואופרטיב ועל יחסי החבר עםהקואופרטיב שלו, נוגעים לשאלת המחיר שעל החבר לשלם עבורהשתתפותו בקואופרטיב. האם החבר מקים את הקואופרטיב שלו,יחד עם החברים האחרים, כדי לקבל ממנו את השרות הטוב ביותרהאפשרי ובמחיר הנמוך ביותר האפשרי. האם החבר צריך לשלםעבור מטלות חשובות במסגרת הקואופרטיב בו הוא חבר, כמו מימוןהשקעות בקואופרטיב, כמו הקמת קרן שמורה בקואופרטיב, במידהוהיא קיימת, כמו תשלום עבור חינוך החברים בקואופרטיב, כמותשלומי ריבית על ערך המניה שבידו, מתוך תשלומי השתתפותבקניית הפעולות הכלכליות שהוא עושה עם הקואופרטיב, או שעליולשלם עבור פעולות חשובות אלו, באופן שווה לשאר החברים.