בלוגים

אין זה סוד שלחקלאות הישראלית יצא שם דבר ברחבי העולם ורבות מהמדינות שוחרות לפתחנו ומבקשות גם את הידע החקלאי וגם את המומחיות הישראלית.

אחד הענפים המוצלחים בחקלאות הישראלית הינו ענף החלב בישראל שמפרנס אלפי משפחות במשק המשפחתי.   בניגוד למרבית הענפים במשק הישראלי, ענף החלב מאופיין בתכנון מרכזי ופיקוח הדוק. אמצעי פיקוח אלה כוללים קביעת מכסות יצור, מחירים בפיקוח ואמצעים נוספים. דברים אלה ואחרים הוסדרו בחוק תכנון משק החלב שאף עודכן בשנת 2011 והרפתן מקבל על כל ליטר רק את מחיר המטרה שקובעת ועדת מחירים של פקידי ממשלה עבור החלב הגולמי שמייצר הרפתן.

ההסכם המוצע על ידי האוצר יביא בוודאות לחיסולו של המשק המשפחתי, שכן דרישה מרפתן במשק המשפחתי להגדלת יחידת היצור למיליון ומאתיים אלף ליטר כיחידת יצור מינימלית למעשה שומטת את הקרקע מהרעיון שמדובר במשק משפחתי.

הסכם לוקר, ההסכם שעליו חתמו נציגי החקלאים לפני מספר שנים באותם טיעונים מתוקשרים של האוצר ועומד להסתיים בסוף 2019 הוציא 25% רפתנים ממעגל היצור.

שמי דוגי ישראלי, חקלאי גאה. עד שלשום.
הרשו לי לשתף אתכם בסיפור הכואב שלי של התרסקות החיים שלי ושל חברי. סתם כך, ללא שום סיבה הגיונית. זו גם הסיבה שלפחות מחצית מכם הקוראים, בקושי גומרים את החודש, אם בכלל.

מדף הפייסבוק של איראל שי

אין זה סוד שהחקלאות הישראלית נחשבת בעולם לפאר היצירה הישראלית ובצדק רב שכן ראשי המדינה כשהם טסים במסגרת עיסוקם ליעדים שונים תמיד הידע החקלאי מבוקש ובהסכמים שנחתמים לשיתופי פעולה החקלאות בדרך כלל מככבת והיא אף מהווה אמצעי לחיזוק הקשרים שכל כך נחוצים לישראל בעולם כולו בעת הזו.

החקלאות הישראלית היא פלא שכן מחצית שטחי המדינה מוגדרים כשטחי מדבר שבהם כמות הגשמים לשנה היא פחותה מ-200 מ"מ ובסה"כ ישראל נחשבת כמדינה צחיחה. המצב אף החמיר בשנים האחרונות בשל שנים שחונות למרות שישראל נחשבת כמעצמה גם בתחום ההתפלה , בהסבת מי קולחים לשימוש חוזר לחקלאות וכמובן ישראל מובילה ביעילות השימוש במים באמצעים שונים כמו המצאת הטפטוף.

בישראל יש צורות התיישבות ייחודיות בעולם של חקלאים המאוגדים בדרך כלל בקואופרטיבים, קרי אגודות שיתופיות ובהם מושב עובדים, כפר שיתופי, מושב שיתופי וקיבוץ שאין כדוגמתם בעולם ויש בה אף חוות שמרביתן מתמחות בגידולים שונים.

ההמצאה והפיתוח של המחקר היישומי ברשת מרכזי מחקר היישומיים שפזורים באזורים שונים במדינה הינו כלי חשוב שהצלחתו הרבה נובעת מקרבתם לשטחי החקלאות תוך שיתוף פעולה הדוק עם החקלאים.

ראש המועצה הלאומית לכלכלה הפרופ' אבי שמחון הכריז לאחרונה כי יש לבטל את חובת תשלום שכר המינימום והזכויות הסוציאליות לעובדים הזרים בישראל.

פרופ' שמחון: "אנחנו מייקרים את המחיה לקשישים סיעודיים, כדי שבנפאל יחיו יותר טוב".

כאן נעסוק בעלות העבודה בענפי הצומח בחקלאות:

במציאות בה נדיר למצוא ישראלים המוכנים לעבוד בחקלאות בקביעות ולאורך זמן תלויים חקלאי ישראל בעובדים זרים המגיעים מעבר לים (מתאילנד, מסרילנקה ועוד) ובעובדים מהשטחים.

בעוד שלגבי ישראלים החובה לשלם שכר מינימום וזכויות סוציאליות שונות מובנת ומוצדקת הרי שלגבי האחרים, לפחות לגבי המגיעים ממדינות שמעבר לים, הדבר גובל באבסורד ו/או "בחלמאות".

משה כחלון הצהיר עם כניסתו לתפקידו כשר האוצר כי יקדיש את כהונתו לאפשר לצעירים בישראל לרכוש דירות ולשם כך המדינה תגרום להורדת מחירים ולהגדלת היצע הדירות. לביצוע מטרה זו אף הוכפפו למשרדו גם מוסדות התכנון, גם רשות מקרקעי ישראל וגם משרד הבינוי והשיכון. לאור נתונים שהתפרסמו לאחרונה מסתמנת מגמה של הקפאה של מחירי דיור, אך בצד ההיצע מדובר בינתיים בכישלון.

על אף דורסנותה של הותמ"ל שמתאימה למשטר דיקטטורי לא בא מזור לשוק הדיור ולמעשה גם תכניות אחרות לא מצליחות לספק את הביקושים. בדבר אחד כן מצליח שר האוצר. הוא אמנם לא הצהיר על כך בריש גלי אולם בפועל מביא לחיסול של אזורים רבים במרחב הכפרי- פיזית באמצעות הותמ"ל שמחסל ישובים כלכלית על ידי הכבדת מיסוי וגזרות שונות תחת הסיסמא "יוקר המחיה" ותכנונית על ידי חניקת הישובים ואי מתן האפשרות להתפתחות טבעית.

ב-20.6.2018 יצא שר האוצר בהכרזה: "על מנת לסייע לחקלאי ישראל להתמודד עם גל הפשיעה ולאור הקשיים בקבלת ביטוח לפשיעה חקלאית החלטנו..."
שר החקלאות: "בשורה משמחת לחקלאים, לאחר משא ומתן ארוך עם האוצר, אושר תקציב לפוליסות לפשיעה חקלאית..".

"...אושרו הפוליסות לחקלאים בסך 16 מיליון שקל בביטוחים... משרד החקלאות ומשרד האוצר, קידמו את הנושא על מנת שהחקלאים יוכלו להתמודד כלכלית..."

ומאידך... חקלאים המעסיקים פועלים מהשטחים (פ"ש) ותלויים בקבלתם במדור התשלומים שברשות האוכלוסין שבמשרד הפנים (מת"ש) נאלצים לדווח מידי חודש למת"ש על ימי העסקה (לעיתים פיקטיביים) משלמים מידי חודש בגין כל יום מדווח כ-80 ₪ המורכבים ממס ארגון, בול בריאות, פנסיה חלק עובד וחלק מעסיק 6% ע"ח פיצויי פיטורים ועוד. הסדר זה פועל עשרות שנים.

יהודה ורעיה יוצאי מרוקו הגיעו לארץ בשנות החמישים והתיישבו במושב בדרום. הם לא היו מלומדים ובמקום המוצא ממנו הגיעו נאמר להם שבישראל צריך לעסוק בחקלאות. הזוג הגיע לארץ וחיפש דרך להגשים את חלום החקלאות עליו שמע שנים רבות במרוקו.

יהודה ורעיה בשנות העשרים לחייהם, הם הגיעו למושב בדרום הארץ שזה עתה הוקם. רעיה היתה בהריון הראשון והזוג ביקש למצוא בית בהקדם. כאשר הם הגיעו למושב היו שם דרכי עפר וכמה בתים שהסוכנות היהודית בנתה, לא היו תשתיות והאדמה היתה קשה ויבשה. במבט ראשון לא נראה היה שניתן להקים חקלאות במקום, אך יהודה ורעיה היו אנשי אמונה והחליטו להתיישב במושב. נתנו להם נחלה עם בית בשטח 40 מ"ר שנראה כמו בית אימון, מעדר וקלשון ומשם והלאה אמרו להם "תסתדרו".

יהודה ניסה את מזלו בכמה ענפים אך בסוף החליט שהוא רוצה לגדל פרחים. הוא התמקצע בענף הפרחים והתקדם יפה. נולדו לזוג חמישה ילדים. השנים חלפו, הילדים בגרו, סיימו את הצבא והחלו למצוא את מקומם, כל אחד לפי כישרונותיו. הילד השלישי אודי נמשך עוד מילדותו לחקלאות והיה זה אך טבעי שאחרי שהוא סיים את השירות הצבאי הוא נכנס לעבודה עם אבא בחקלאות. אודי ילד חסון אחראי ורציני למד את העבודה ועם השנים האבא פינה את מקומו לאודי שהפך למנהל של העסק המשפחתי.

יהודה הגיע לגיל פרישה, כוחותיו אזלו והוא ביקש לפרוש לגמרי מהעבודה. אודי שכבר בנה את ביתו בנחלה והקים משפחה, היה קרוב מאוד להורים וסייע להם רבות במהלך השנים, בירך את האבא על החלטתו והבטיח לתמוך בו ובאמא ולספק להם את כל הצרכים.

זה תקופה ארוכה שנשיא התאחדות האיכרים שם לו למטרה לפגוע במועצת הצמחים!

לסביבתו הקרובה הוא מפזר שוב ושוב מסרים: "לא אנוח ולא אשקוט עד שאגרום לחיסולה של המועצה..." (כך הוא מקווה לפטור את עצמו ואת עמיתיו העבריינים מלשלם את חובותיהם למועצת הצמחים).

עד להיכן מגיעה חוצפתו ועזות מצחו של דובי אמיתי.

בשנת 2007 נבחר לנשיא התאחדות האיכרים, ובכך מייצג בקושי 3% מחקלאי ישראל. מאז, במהלך 10 שנים, זרמו לקופת "התאחדות האיכרים" עשרות מיליוני ש"ח כדיבידנד מחברת "עמיר" לתשומות חקלאיות שבבעלות ההתאחדות.

מה ראו מעשרות המיליונים הללו חקלאי המושבות בהתאחדות האיכרים, שהולכים ומתמעטים?!

למשה ולאה ארבעה ילדים. הם הקימו נחלה לתפארת ופיתחו משק פרחים משגשג. הבן הצעיר רועי השתחרר מהצבא והצטרף לעבודה עם אביו ואחיו הבכור יואב. יואב ורועי ומשפחותיהם מתגוררים בנחלה בבתים שניבנו על ידם לצד ההורים. שתי הבנות דנה ויעל גרות בהרחבה במושב. הילדים נשואים באושר, המשפחה מלוכדת ומשה ולאה שמחים על כך שהילדים והנכדים קרובים אליהם. יואב הבכור עובד עם אביו מזה כעשר שנים בנחלה וההצטרפות של אחיו רועי לעבודה הביאה משב רוח חדש לעסק. שני האחים עובדים בשיתוף פעולה והאבא שהתבגר מנהל את העבודה מלמעלה ועם השנים מקנה יותר סמכויות לילדים בדרך להעברה הבין דורית של העסק.

נושא החלוקה של הנחלה עדיין לא עלה על השולחן ובין ההורים לבין הילדים אין הסכמים או הסדרה בע"פ. הילדים מכבדים את האבא, עובדים, מתפרנסים ולא העסיקו את דעתם בנושא דור ההמשך בנחלה. בחלוף השנים האבא מתבגר ויוצא לגמרי מהעסק. עם היציאה לפנסיה בגיל תשעים האבא חלה ונפטר מבלי לערוך צוואה והותיר אחריו את לאה אשתו בת ה- 85 וארבעה ילדים.

לאה נוהגת להשתתף בפגישות של הדור הותיק במושב. באחד המפגשים היא שמעה מחברות סיפורים על מלחמות ירושה ובפעם הראשונה דאגות החלו להתגנב לליבה, כאשר שאלה אחת העסיקה אותה ולא נתנה לה מנוח - איך אעביר את הזכויות בנחלה כאשר שני הילדים עובדים כבר שנים בעסק המשפחתי בזמן שהנחלה ניתנת לרישום ע"ש ילד אחד בלבד?

האיחוד החקלאי

דרך מנחם בגין 74 , תל אביב
תל אביב, 67215
טל: 03-5620621, פקס: 03-5622353
ליצירת קשר בדוא״ל

This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

זוהר טבנקין 0587824237