חזון מטה המאבק הארצי לבינוי שפוי

לדף הפייסבוק של מטה המאבק לבינוי שפוי

1. אנחנו בעד מערכת תכנון יעילה:
   הבעיה: כיום אין מדיניות תכנון כוללני: כל מממאחד מהגופים הממשלתיים המעורבים מייצר מדיניות באופן נפרד. כך עושים רמ"י, משרד השיכון, משרד התחבורה, מינהל התכנון, הרשויות המקומיות...
   במקום ליעל ולחזק את מערכת התכנון הסטטוטורית ההיררכית, הגוזרת תכנון מקומי מראיה כוללת, המערכת הוחלשה עם הקמתם של הליכים עוקפים - הות"ל, הותמ"ל, פרוייקטי התחדשות עירונית, תמ"א 38... בכל אחד מהמעקפים האלה קיימת הסתכלות נקודתית שכל מטרתה לאשר את התכנית מהר ובכל מחיר. כתוצאה, נקבעות החלטות היוצרות שינויים מהותיים במצב התכנוני, ללא ראיה כוללת לטווח ארוך.
   
   
2. תכנון אחראי ואיכותי:
   הבעיה: המדינה אמורה להגן עלינו, לא להרוויח, או לתת למישהו להרוויח על גבנו. מדיניות הקרקעית בישראל היא חריגה; מרבית הקרקע ציבורית ומוחזקת על ידי רשויות לאומיות. המציאות הזו אמורה לעבוד לטובת הציבור, לסייע למדינה לקחת אחריות ארוכת טווח על משאבי הציבור ולהשתמש בהם בתבונה. אך דווקא מוסדות המדינה ידם קלה בפגיעה בשטחים פתוחים ובקרקע חקלאית והם נותנים יד, או אף יוזמים תכניות בנייה חסרות אחריות ומזניחים את מחויבותם לתכנון אחראי ולבנייה יעילה, להתחדשות עירונית ולאספקת שירותים ותשתיות ראויות, ובראש ובראשונה - תחבורה.
   
   
3. שיתוף ציבור ומעורבות תושבים בתכנון
   הבעיה: במצב הקיים אין שיתוף ציבור המבוסס על שקיפות מלאה: אנחנו חיים במדינה דמוקרטית אבל לעתים נדמה שרשויות התכנון שכחו את זה... לכן, תכניות מפורסמות בשלבים מתקדמים מאד של הכנתן, ונחשפות לציבור באופן מוגבל, כשהן כמעט גמורות ומושלמות. שיתוף הציבור נעשה באופן חלקי ותמיד כשהקלפים קרובים לחזה, באופן בו נחשף טפח ומכוסים טפחיים וכמעט תמיד לצורכי יחסי ציבור. במקביל לתהליכים של שיתוף שכן מתקיימים, נקבעות עובדות בשטח ללא שקיפות.
   
   
4. מניעת משבר הדיור
   הבעיה: על אף שנושא המגורים מסתמן כבעיה חברתית שורשית וכואבת, אין בישראל מדיניות ברורה לנושא הדיור. כרגע הבינוי למגורים נובע משיקולים כלכליים קצרי טווח והרסניים. מומחים טוענים כי בתוך שנים ספורות תנופת ההקמה של שכונות חדשות בשולי הערים תתגלה כקטסטרופה. מוסדות התכנון מתמקדים באישור תכניות לתוספת יחידות דיור, אך אין מי שבוחן עובדות חיוניות לקבלת החלטות.
   
   
5. התחדשות עירונית נכונה
   הבעיה: אין מדיניות של התחדשות עירונית נכונה: ערים טובות, כמו אורגניזם חי, הן ערים דינמיות שלא מפסיקות להתחדש, להתעדכן, לעדכן את מלאי הדיור שלהן ולשפר את המרחב הציבורי לטובת תושביהן. הכלים המאפשרים היום התחדשות עירונית מותנים לחלוטין בשוק הפרטי, הדוחף לפתרונות של הריסה ובנייה בממדים גדולים. הריסת מרקמים קיימים ובנייה לא מבוקרת של יחידות דיור תחתם, ללא תשתיות מתאימות וללא הגנה על תושבים, שוכרים ושכנים כולל אוכלוסיות מוחלשות יגרום לקריסת מרכזי הערים ולנטישת תושביהן.
   
   
6. התפתחות עירונית חכמה, רגישה ויעילה, בבניה מרקמית ובשלביות - מטה המאבק אומר לא לשכונות חדשות ומנותקות מהמרקם הקיים, לא לבניה במגדלים ולא לזחילה עירונית.
   הבעיה:
   1. שכונות חדשות בשולי הערים הן דרך שגויה להתפתחות עירונית: שכונות חדשות הנבנות בהינף אחד על ידי יזם אחד מתאכלסות בבת אחת, ובהמשך גם מזדקנות ומתבלות בבת אחת. כשהן חדשות, הן גורמות למעבר של תושבים צעירים מתוך מרכז העיר ומשאירות אחריהן שכונות מדולדלות וחלשות. כשהן מתיישנות, הן לוקות בחוסר יכולת לחדש אותן באופן הדרגתי ומרקמי. במהלך חייהן הן הופכות לשכונות חסרות גיוון, בהן חי פלח אוכלוסייה יחיד ואינן מאפשרות עירוב בין-דורי.
   2. השכונות החדשות אינן יעילות: שכונות מגדלים הן תלויות רכב באופן מובנה; יש בהן שטחים ציבוריים שלעיתים קרובות אינם בשימוש; בחיים בהן מטילים עומס כבד על תושביהן וגם על הרשויות המקומיות. אפשר לייצר איכות עירונית מעולה בבנייה מרקמית, המבוססת על רשת רחובות ועל מבנים בני שמונה קומות לכל היותר. פריס לדוגמה, צפופה יותר מניו-יורק (כמעט כפול) על אף שתחושת הצפיפות בה היא נמוכה.
   3. זחילה עירונית היא עניין יקר: ההקמה הבלתי פוסקת של שכונות חדשות בקרקע חקלאית ובשטחים פתוחים מחוץ לעיר (לעיתים גם במנותק מהבינוי הקיים, מכבידה על הכיס הלאומי ומבזבזת שטחים פתוחים. מחקר שנעשה במשרד להגנת הסביבה מוכיח כי העלות למשק של הקמת יחידת דיור חדשה בעיר קיימת, לעומת הקמתה בשכונה חדשה או בעיר חדשה, היא ביחס של 1:2:5!! הקמה של ישוב חדש או שכונה חדשה מחייבים הקמת תשתיות, דרכים, רחובות, בתי ספר מבני ציבור ועוד ועוד.
   4. מגדלים לא יכולים להוות פתרון דיור המוני בישראל: מגדלים הם צורת מגורים המתאימה  לאוכלוסייה אמידה עד עשירה בלבד. הבניה יקרה יותר, ובהמשך- התחזוקה היקרה מגבילה את אפשרות המגורים עבור רוב האזרחים. הזנחת התחזוקה במגדלים מסוכנת מבחינה טכנית ובעלת השלכות קשות מבחינה חברתית וסביבתית. במרבית המקרים, מגדלים אינם מתאימים כפתרון להתחדשות עירונית בפריפריה וכצורת פיתוח שכונתית- אך בישראל כיום הם דגם הבניה השליט. הלקח הזה כבר נלמד בשנות השישים- אך זה לא עוצר את מכבש התכנון הישראלי.
      
      
7. 
   הבעיה: התחבורה הפרטית חונקת את הערים: כבישים ומקומות חנייה הם מפלצת שלעולם אינה שבעה, וככל שמאכילים אותה, היא נעשית יותר ויותר רעבה.

לדף הפייסבוק של מטה המאבק לבינוי שפוי