מידע בנושא ירושת משק חקלאי

בעת מכירת נחלה על ידי יורשים (בין במכירה לצד ג' ובין בהסדר בין יורשים בו משולם כסף מחוץ לנכסי העזבון, כפי שעמדנו על כך במאמרים קודמים) ובמצב בו בנחלה יש בית מגורים אחד בלבד, חובה לבדוק את הזכאות לפטור ממס שבח לפי סעיף 49ב(5) לחוק מיסוי מקרקעין.

ייחודיות הסעיף הינה בכך שהוא מעניק פטור ממס שבח למרכיב בית המגורים בנחלה, זאת ללא קשר לעובדה שליורש יש דירת מגורים נוספת משלו. ההגיון המונח בבסיס הסעיף הינו שהיורשים מנצלים פטור ממס שבח למרכיב בית המגורים שבנחלה שיכול היה לנצל המוריש ("כניסה לנעלי המוריש").

השימוש בסעיף זה הפך לחשוב ביותר, בייחוד לאור השינויים בסעיפי הפטור ממס שבח החל מיום 1.1.14 בו בוטל הפטור ממס שבח למכירת דירת מגורים פעם בארבע שנים (סעיף 49ב(1) שבוטל). ואולם, אחד מהתנאים לזכאות לפטור ממס שבח על פי סעיף 49ב(5) לחוק הינו ש"המוריש ערב הפטירה היה בעלים של דירה אחת בלבד". מכאן שיש לבדוק את זהות המוריש והיורש.

הזכויות של "ידועים בציבור" לפי חוק הירושה מוגדרות כך: "איש ואשה החיים חיי משפחה במשק בית משותף אך אינם נשואים זה לזה, ומת אחד מהם ובשעת מותו אף אחד מהם לא היה נשוי לאדם אחר, רואים את הנשאר בחיים כאילו המוריש ציווה לו מה שהנשאר בחיים היה מקבל בירושה על-פי דין אילו היו נשואים זה לזה, והוא כשאין הוראה אחרת, מפורשת או משתמעת, בצוואה שהשאיר המוריש".

בנוסף יש להכיר, כי בהתאם לחוק הירושה "ידוע בציבור" זכאי למזונות מן העיזבון: "איש ואשה החיים חיי משפחה במשק בית משותף אך אינם נשואים זה לזה, ומת אחד מהם ובשעת מותו אף אחד מהם לא היה נשוי לאדם אחר, זכאי הנשאר בחיים למזונות מן העזבון כאילו היו נשואים זה לזה".

חג הפסח הוא זמן של פריחה ויציאה מעבדות לחרות. אנו מתכוננים לחג, מנקים את החמץ מהבית וגם את החמץ מהנפש ומבקשים שינוי. בערב החג נוכל לבקש את השינוי בחיינו ואם נאמין בכך השינוי אכן יגיע. אנו משועבדים לדברים רבים מבלי לשים לב, החיים חולפים ואנו מוצאים שהריצה להשיג עוד ועוד... יותר גבוה, יותר מהר, יותר חזק, גורמת לנו לשכוח ולהזניח את מה שבאמת חשוב בחיים. "המשפחה" היא הערך העליון שמחזיק את הבניין. יסודות חזקים של משפחה מאפשרים להתגבר על כל מכשול. אדם שיודע שיש לו משפחה שתדאג לו כאשר הוא יידרש לכך יכול לחיות בשמחה ובהרגשת בטחון.

לכבוד חג הפסח אשתף אתכם, כי רוח הדברים עמה התחלתי, הצליחו לפתוח את הלב לבן, לכלה ולאמא מבוגרת שהיו מסוכסכים על רקע של זכויות בנחלה ואביא בפניכם את הדברים

חלוקת הנחלה בין יורשים לאחר שההורים נפטרו מוצלחת הרבה יותר כאשר ההורים הותירו אחריהם צוואה מפורטת וברורה שמאפשרת יישום של החלטות רמ"י באופן מיטבי, לרבות התייחסות לחבויות המס שעשויות לחול על היורשים במסגרת חלוקת הזכויות.

כאשר ההורים לא הותירו צוואה, היורשים נדרשים "להסתדר" ביניהם וככל ואין הסכמות בית המשפט יקבע את החלוקה. במקום בו קיימת הסכמה או מתווה שנקבע על ידי ההורים בצוואה, היורשים יחתמו על הסכם חלוקת עיזבון באמצעותו יסדירו את חלוקת הזכויות ביניהם, כאשר אחד היורשים ירכוש את החלקים של האחרים כשאופציה של פיצול מגרש מהנחלה או שניים בעתיד, הינה רלוונטית בהרבה מקרים.

החלוקה מתבצעת כך שהיורש שיקבל את הזכויות משלם ליורשים האחרים בכסף או בשווה כסף, את התמורה מסכום הנטו בגין חלקם בזכויות בנחלה, כפי שהיו מקבלים אילו הנחלה היתה נמכרת לצד ג'. הבדיקה נעשית באמצעות שמאי שקובע את שווי הברוטו של הנחלה ועורך סימולציה למיסים שחלים במכירה (דמי הסכמה/דמי רכישה, מס שבח, היטל השבחה) וכך מתקבל סכום "הנטו" שיוותר בידי היורשים.

בפסק דין חדשני שניתן ביום 30.12.15 חייב ביהמ"ש לענייני משפחה בפ"ת (כב' הש' מרים קראוס) את ה"בן הממשיך" לפצות את אחיו  במחצית משוויו הריאלי של משק בצפריה כתנאי להעברת המשק על שמו.

לדעתי, יש לפסק הדין חשיבות מרובה והשלכות על כלל המושבים בארץ, שעה שביהמ"ש נקט בגישה של "צדק חלוקתי" בין היורשים, תוך התאמת הפסיקה למציאות בת ימינו, עת הפכו הנחלות מ"משקים חקלאיים" לנכסי נדל"ן יקרי - ערך, ומכאן הצורך להעדיף את היורש שיקיים את המשק כמניב תוצר חקלאי - לרוב איננו קיים עוד.