פסקי דין

במסגרת צוואה נקבע כי לאחר פטירתו של אב המשפחה יועברו זכויותיו במשק לארבעת ילדיו באופן שווה.

לאחר פטירתו, ניתן צו לקיום צוואה. בהתאם לכך, הגישו שלושה מהאחים תביעה לפירוק שיתוף במשק. מנגד, הגיש האח הרביעי תביעה נגדית לסעד הצהרתי לפיו הזכויות במשק שייכות לו בלבד.

לטענתו, טרם פטירתו של האב חתם הוא על כתב ויתור זכויות במשק, ובכך העביר לו את הבלעדיות במשק.

תמ"ש (משפחה)(קריית גת) 59100-10-15 , אלמוני נ' פלוני, פס״ד מיום 20/08/19

קיבוץ רגבים הגיש בקשה לוועדת הפרוגרמות שבמשרד החקלאות ופיתוח הכפר להגדלת שטח המשבצת שלו.

על אף שהוועדה המליצה על כך לשר החקלאות, והשר אישר המלצה זו, רשות מקרקעי ישראל החליטה שלא ליישם את ההמלצה.

אשר על כן, הגיש הקיבוץ עתירה זו בה הוא מבקש מבג"ץ להורות לרמ"י ליישם את ההמלצה להגדלת תקן גודל הנחלה של הקיבוץ.

בג"ץ 3859/17, קיבוץ רגבים נ' רשות מקרקעי ישראל, פס״ד מיום 18/06/19

עובד תאילנדי הגיש כנגד מעבידתו תביעה בסך של כ-300,000 ₪ בגין: הפרשי שכר, פיצויי פיטורים, הפרשות לפנסיה, דמי הודעה מוקדמת, פידיון חופשה, דמי הבראה, דמי חגים ובהמשך גם: קרן השתלמות, דמי כלכלה ומענק שנתי.

הנתבעת הינה חברה המגדלת בדרום הארץ עגבניות ומעסיקה מאות עובדים.

לטענת התובע הוא עבד בנתבעת במשך 54 חודשים, מנגד טענה הנתבעת כי עבד בנתבעת 41 חודשים בלבד וכי קודם עבד בחברה בעלת ישות משפטית אחרת. בבית הדין התברר כי התובע הועסק בתחילת הדרך ב"חברה אחות" של הנתבעת. התברר כי התובע למעשה עבד בכל התקופה באותה עבודה ובאותו מקום אשר על כך פסק בית הדין כטענתו של התובע בעניין תקופת העבודה. בית הדין העיר כי הנתבעת לא הציגה "הודעה לעובד" לתמיכה בעמדתה.

בדיון בוררו בין היתר נסיבות סיום העבודה.

סע"ש 68623-11-17 סינג פאונרם נ' נתאי גידולים בע"מ ניתן 28.8.2019.

ערעור מנהלי שהגיש קיבוץ רבדים על החלטת רשם האגודות השיתופיות, שלפיה יש להכיר בחברותו המלאה של בן קיבוץ הסובל מסכיזופרניה, החל מהגיעו לגיל 18. 

עמ"נ (י-ם) 21068-10-17 – קיבוץ רבדים נ' אסף מרקר, פס״ד מיום 14/05/19

התובעים הם חברי אגודה שיתופית נתיבי הנגב שמאגדת מובילים של תוצרת חקלאית, הנתבעת היא הנהלת האגודה עצמה. לטענת התובעים הנהלת האגודה מקפחת אותם בחלוקת הרווחים משום שאינם בעלי משאיות.

תא (ב"ש) 19884-11-16 – אברהם אלון נ' נתיבי הנגב – אגודה שיתופית, פס״ד מיום 29/07/19

פעמים רבות מושבים וגם חברי מושבים מקימים עסק בשותפות עם גוף אחר. במקרים אלו אני ממליצה לא להתעלם מכך שייתכן ובעתיד, חו"ח, השותפות תפורק.

במקרה של פירוק השותפות או סיום ההתקשרות יש למנוע מהצד השני להתחרות בכם, תוך שימוש בידע ובמשאבים שקיבל מכם השותף בתקופת השותפות. מטבע הדברים, להסכם השותפות, ובייחוד ל"תניית אי התחרות" המופיעה בו, חשיבות רבה. פסק דין* שניתן לאחרונה (18.8.19) בבית המשפט העליון דן בנושא חשוב זה ומדגיש את ההכרח בניסוח נכון של תניית אי התחרות, ועל כן בחרתי לסקור את עיקריו בפניכם.

* ע"א 1124/18 אביב אוחנה לובצקי נ' מכללת א.ר. פסגות בע"מ (פורסם בנבו, 18.08.2019)

דומה שעניין חבות המס על שני הרכיבים שבכותרת כבר בוּרר ונקבע בעבר ואין הוא מעסיק יותר את המעסיקים ואת שלטונות המס.

ברם, להפתעתי בימים האחרונים הוסבה תשומת ליבי לכך שביקורת מטעם רשויות המס באחד ממשקי העמקים הצפוניים העלתה כי קיבוץ שהעסיק עובדים זרים בחקלאות לא ניכה מס במקור בגין ההטבה ממנה "נהנו" העובדים הזרים. לטענת המבקרים בניגוד לחובה לעשות כן.

כזכור, החוק מאפשר ניכוי מהעובד בשיעור חלקי בלבד של עלויות המגורים ושל הביטוח הרפואי.

חוק עובדים זרים מחייב מעסיקי עובדים זרים בחקלאות להעמיד לרשות העובדים מגורים הולמים. תנאי המגורים נקבעו בפירוט ובדיוק בתקנות כך גם הסכום המותר לחיוב העובדים הזרים בגין תשלום הביטוח הרפואי אותו חייב המעסיק לערוך לעובד (שליש מהעלות בעובדים בחקלאות ובבניין חצי מהעלות בעובדי סיעוד).

בעקבות הביקורת, בעטייה נכתב מאמר זה, נצרכתי לפסק דין שניתן באותו עניין בדיוק, בבית המשפט המחוזי בתל אביב.

פסק הדין עוסק בערעור אותו הגישה חברה העוסקת בהעסקת עובדים זרים בענף הבניה. שלטונות המס חייבו את החברה במס בגין ההפרש שבין עלות העמדת המגורים כפי שעלתה לחברה ורכישת הביטוח הרפואי לבין הסכום שניכתה החברה מהעובדים בגין אלה   (בחקלאות הסכום המותר לניכוי בגין מגורים עומד על סך 530 ₪ (לפי סקר שנעשה העלות האמיתית גבוהה מ-1,000 ₪ לחודש)). פקיד השומה טען שמדובר בהכנסה של העובדים וממנה היתה החברה אמורה לנכות מס במקור.

8096-11-14 צ.ג.י. פרסונל שירותי כ"א 2005 בע"מ נ' פקיד שומה חולון –ניתן 20.8.19

בימים אלה מחק בית המשפט המחוזי מרכז פניה של בעלת זכויות בנחלה לדון בערעור על ועדת ההשגות של רשות מקרקעי ישראל בשל העובדה כי הדיון בהשגות אלו צריך להתקיים בבית המשפט המחוזי, אך ביושבו כבית המשפט לעניינים מנהליים.

בתי המשפט לעניינים מינהליים הוקמו בישראל מכוח חוק בתי משפט לעניינים מינהליים, התש"ס-2000, במטרה להסמיך את בית המשפט המחוזי בכובעו הנוסף כבית משפט לעניינים מנהליים  לדון בעניינים מנהליים אשר בעבר נדונו בבג"ץ.

הקמת בית המשפט לעניינים מנהלים נבעה מהצורך להקל על בית המשפט העליון ביושבו כבית דין גבוה לצדק (בג"ץ) ולכן חוקק חוק בתי המשפט לעניינים מנהליים בשנת 2000 והקמת בתי המשפט לעניינים מנהליים הביאה להעברת סמכויות דיוניות בנושאים שונים מבג"ץ לביהמ"ש המחוזי ביושבו כביהמ"ש לעניינים מנהליים.

 הפ (מרכז) 20263-07-14 נורית פופר נ' רשות מקרקעי ישראל, פס״ד מיום 19/07/2019

חברי מושב אורה פנו לביהמ"ש בבקשה לקבלת סעד מסוג צו עשה נגד רמ"י, אשר יורה לרמ"י להקצות לתובעים מגרש בהרחבה שבמושב אורה בדרך של פטור ממרכז וכן לרשום אותו על שמם.

ת"א (ירושלים) 41741-06-16, ש' ואח' נ' רשות מקרקעי ישראל, פס״ד מיום 24/07/19

האיחוד החקלאי

דרך מנחם בגין 74 , תל אביב
תל אביב, 67215
טל: 03-5620621, פקס: 03-5622353
ליצירת קשר בדוא״ל

This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

זוהר טבנקין 0587824237