הרקע
התובע, תושב המושב נתיב הגדוד, הינו חקלאי המגדל פירות וירקות, אשר הזמין משאית בכדי להוביל פירות וירקות שקטף על מנת לשווקם בשוק הסיטונאי בירושלים. לטענת התובע, לצורך כך הוא מילא תעודות משלוח כנדרש ושלח את המשאית לדרכה, אך כאשר זו הגיעה למחסום א-זעים בכניסה לירושלים, הנהג עוכב יחד עם המשאית לבדיקה. הנהג הודיע לתובע על כך, וזה שוחח עם פקח מטעם משרד החקלאות שהגיע לביתו והסביר לו כי הוא מעוכב לחקירה בחשד לשיווק תוצרת פלסטינית כתוצרת ישראלית.
לטענת התובע, הוא הציג בפני החוקרים את כל המסמכים שביקשו, לרבות תעודות המשלוח, אך חרף זאת, הודיעו לו בהמשך כי הסחורה שהייתה על המשאית הושמדה. לאור האמור, הגיש התובע את התביעה דנן בה הוא קובל על הנזק הכספי שנגרם לו בגלל התנהלות לא תקינה וחוסר תום לב מצד משרד החקלאות.
מנגד טוען משרד החקלאות, כי הפקחים שעיכבו את המשאית זיהו אותה כמשאית אשר עוכבה מספר פעמים קודם לכן בחשד להברחת סחורה פלסטינאית לשטחי ישראל, ולאחר בירור עם התובע, נמצא כי חלק מהסחורה ששלח על גבי המשאית מקורה בשטחים אותם הוא שוכר בתחומי האוטונומיה הפלסטינית. מכיוון שהיה קיים חשד שהסחורה הגיעה משטחים שאינם מפוקחים ע"י משרד החקלאות, ומכיוון והתובע לא הצליח להוכיח בפניהם שמדובר בגידול מפוקח כפי הנדרש לפי הוראות המשרד, הוחלט בצו של רופא ממשלתי להשמיד את הסחורה מחשש שתזיק לבריאות הציבור.
דיון והכרעה
ביהמ"ש שמע את טענות הצדדים וקבע, כי דין התביעה להידחות. ראשית, ביהמ"ש הבהיר כי בבואו להחיל ביקורת שיפוטית על החלטת הרשות המבצעת, כאשר טענת הרשלנות מופנית כנגד הפעלת שיקול דעתה, עליו לצאת מנקודת מוצא כי המדינה לא תחויב ברשלנות למעט במקרים חריגים.
מעבר לאמור מצא ביהמ"ש, כי משרד החקלאות פעל כדין ועל פי הסמכות שניתנה לו בחוק כאשר ביקש להורות על השמדת הסחורה, זאת מכיוון וההחלטה להשמיד את הסחורה התקבלה לאחר הבירור שערכו הפקחים עם התובע, בו לא הצליח התובע להוכיח כי הסחורה מגיעה משטחים מפוקחים אשר יש להם אישורים של משרד החקלאות כפי הנדרש. משכך, הוראות משרד החקלאות להשמיד הסחורה, בשל חשש כבד לפגיעה בבריאות הציבור, נעשתה כדין.
סיכום
מכל האמור ביהמ"ש דחה את התביעה, והתובע חויב בתשלום הוצאות משרד החקלאות בסך 1,000 ₪
ת"ק (קטנות)(ירושלים) 33498-03-16 – גולדנברג נ' משרד החקלאות ואח', פס״ד מיום 12/06/17
