בשנים האחרונות נוקטת רשות מקרקעי ישראל במדיניות של עיכובים במתן שירות כנגד ישובים אשר לא נכנסו למתווה הסדרה בקשר לשימושים הלא חקלאיים שלהם.

בין העיכובים אשר ננקטו על ידי חלק מהמרחבים העסקיים, ניתן לציין אי מתן שירותים לתאגידים הקשורים לישובים, אשר פעמים רבות הינם חוכרים בפני עצמם, במסגרת החלטות 717 על גלגוליהן. כך, לדוגמא, יכלו למצוא עצמן חברות בהן לקיבוץ יש 26% מהזכויות מנועות מלערוך עסקאות ענק כל עוד לא הוסדרו שירותי וטרינר והקוסמטיקאית בישוב, הליכים שמטבעם עלולים לארוך חודשים ארוכים ואף שנים.
מדיניות זו של רמ"י גרמה נזק ממשי לצדדים שאינם צד להסדרה: התאגידים על בעלי הזכויות בהם וכן לרמ"י עצמה אשר גרמה לעיכוב בשיווק קרקעות בהיקפים של עשרות ומאות מליוני ₪.

ביום 5.9.2016 החליטה מועצת מקרקעי ישראל לתקן את החלטת המועצה מספר 1443, ההחלטה אושרה ב- 12.9.2016 בחתימת שר האוצר ומספרה 1480:

• העלאת תקרת השווי לחישוב ההנחה בהקצאת מגרשי מגורים;
• העלאת תקרת השווי לחישוב ההנחה בהקצאת מקרקעין לתעשייה ולמלאכה;
• העלאת תקרת השווי לחישוב ההנחה בהקצאת מקרקעין למסחר.

מסמך זה נכתב לבקשת חבר הכנסת חיים ילין ועניינו פשיעה חקלאית בישראל.

בפשיעה חקלאית נכללות גנבת בעלי - חיים ותוצרת חקלאית, גנבת ציוד חקלאי, הצתה וסוגים נוספים של חבלה בתוצרת חקלאית וברכוש חקלאי, גביית דמי חסות מחקלאים והברחת תוצרת חקלאית גנובה אל מחוץ לשטחי מדינת ישראל או לתוכם.

במסמך נציג את היקף הפשיעה החקלאית בישראל ואת מאפייניה ונפרט את הגורמים הרשמיים והאזרחיים הפועלים למיגור הפשיעה החקלאית ואת הפעולות שהם נוקטים לשם כך.

בסיום המסמך נתייחס לדוח מבקר המדינה משנת 2012 : סוגיות בתחום הפשיעה והביטחון השוטף במגזר הכפרי. נזכיר חלק מהערות המבקר ונוסיף להן התייחסויות עדכניות.

עבודה של מרכז המחקר והמידע של הכנסת - יוני 2016

כתובת המרכז: www.knesset.gov.il/mmm

מוכר וידוע כי זכויות החברים בנחלות המושב מוסדרות ורשומות בספרי רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) ולעיתים גם בפנקסי הגורם המיישב. רישום זה מהווה אינדיקציה ברורה, לכאורה, לכך שבמידה ורמ"י רשמה את הזכויות בספריה, בעלי הזכויות הם כפי שמופיע במרשם.

מה יהיה הדין במקרה בו בת זוג נרשמה לאחר שנים רבות בזכויות המשק של בעלה, במשותף. האם הדבר יהווה ראיה מספקת כדי לזכותה במחצית הזכויות בעת גירושיהן? בכך דן לאחרונה בית המשפט המחוזי בבאר שבע בפסק דינו והנה הדברים לפניכם בתמצית.

עמ"ש (משפחה) (ב"ש) 48646-12-15 ל.א נ' י.א),

בימים אלה אנו מתבשרים כי לאחר החגים רמ"י תחל ביישום החלטה 1311 (מעבר מ"בר רשות" ל"חכירה לדורות") והחלטה 1464 (היוון חלקת המגורים).

הרשות ביצעה תהליך ארוך של גיוס כח אדם והכשרתו, הכשרת מערכת מחשוב, ארגון המחוזות לקליטת העובדים של "אגף חוזים לדורות בהתיישבות" והיא נמצאת לקראת סיום תהליך הסדרת החוזים, נהלי העבודה והמסמכים הקשורים ליישום ההחלטות.

הכנת משבצת האגודה והנחלות ליישום ההחלטות

"נחלות לא מוכרים". כך אמרנו לחמישה יורשים שביקשו עזרה כיצד לנהוג בנחלה שהותירו ההורים לאחר שהלכו לעולמם.

בצוואת ההורים נכתב, כי הנחלה תחולק בין היורשים שווה בשווה כלומר 1/5 לכל יורש. בנחלה מתגורר דני האח הבוגר, בבית שנבנה על ידו לפני כשלושים שנה, והאחים האחרים מתגוררים מחוץ למושב.  בנחלה קיים בית ההורים וכן מספר מבנים חקלאיים. שני מבנים חקלאיים הוסבו על ידי ההורים למגורים ללא היתרי בניה לפני כעשר שנים והם מושכרים.

היורשים הגיעו לאחר שניסו להגיע להסכמות ביניהם כיצד לחלק את הזכויות בנחלה, מהלך שלא צלח במשך כשלוש שנים מאז אחרון ההורים נפטר. כאשר בחנו את רצונות היורשים מצאנו, כי דני דורש להישאר בנחלה ולפצל את בית המגורים. יורש אחד מעוניין למכור כי הוא זקוק לכסף ושלושה אחרים מעוניינים לקבל זכויות בנחלה.

הסיבה שהיורשים לא הגיעו להסכמות ביניהם היתה, מחד, הרצונות הנוגדים שלהם וחוסר ההבנה כיצד לבצע את החלוקה, מאידך, העובדה שההורים לא קבעו הוראות ברורות בצוואה כיצד לבצע את החלוקה כאשר כל אחד מהיורשים טוען שהוא יודע מה היה רצון ההורים.
ההורים לא קבעו בצוואה כי הזכויות יימכרו אלא שרצון ההורים היה שכל אחד מהיורשים יקבל 1/5 מהזכויות בנ

בעקבות החלטת ממשלת ישראל להגדיל את היצע הדיור על מנת להוזיל את מחירי הדיור נדרשו אגודת ישובים חקלאים (מושבים וקיבוצים) להפסיק חכירת קרקעות ולהשיבם לרשות מקרקעי ישראל (להלן: "רמ"י") על מנת לפתח ולהקים שכונות מגורים ותעסוקה.

בעקבות ההחלטה ליישם את המדיניות הנ"ל התקבלה במועצת מקרקעי ישראל סדרת החלטות שהראשונה שבהן החלטה 1222 ולאחריה 1259, 1285, 1426 אשר תוקנה ועודכנה לאחרונה  בהחלטה 1470 "הפסקת חכירה בקרקע חקלאית שיעודה שונה למטרת מגורים או תעסוקה" (להלן: "ההחלטה"), לפיה תפקיע המדינה קרקעות ממשבצת נחלות של מושבים וקיבוצים בתמורה לפיצוי כספי ולזכויות נוספות.

בהתאם להחלטה, ומכוח שינוי הייעוד הופקעו קרקעות במושבים ובקיבוצים אשר דווחו לשלטונות מיסוי מקרקעין לצורך עריכת שומה במס שבח.

במגזר החקלאי היה מקובל מזה שנים להעביר את הנחלות במתנה לאחד מהילדים בכדי להתמודד עם הדרישה של החלטות רמ"י שלא לפצל את הזכויות בנחלה בין היורשים.

נבהיר, כי העברה במתנה ומינוי בן ממשיך אלו פעולות משפטיות שאין מהן חזרה (אלא במקרים נדירים) והתוצאה היא שהורים הופכים להיות תלויים בטוב ליבם של הילדים ובני זוגם שמתגוררים בסמוך להורים והתחייבו בהרבה מקרים לטפל בהורים עד סוף ימיהם, ובחלוף השנים מצאו ההורים שלא לכך הם ייחלו כאשר הם ביקשו שהילדים והנכדים יתגוררו לידם.

נחלה היא כוי: בפס"ד מדעי נ' מדעי עשה כב' השופט אנגלרד שימוש בביטוי 'כוי' (נשמעKOY), כדי לתאר את מעמדו המוזר של "בן ממשיך" בנחלה חקלאית.

עו"ד אפרת ואש מציעה כעת להרחיב את השימוש במושג זה על הנחלה כולה ועל יורשי המתיישב כולם.

בניגוד לתפיסה שהשתרשה בדור האחרון, כך היא מפרטת במאמר שהתפרסם לאחרונה בדו-ירחון המקצועי 'מקרקעין', ההסדרים של יורשי מתיישבים ביחס לנחלה אינם ראויים לחוב במיסוי מקרקעין. איסור פיצול הזכויות בנחלה גרם לבעלי הקרקע, באמצעות רמ"י,

לראות בזכות החכירה בנחלה ובוודאי בזכות של בר-רשות בלבד בנחלה, זכות החוזרת לבעלים עם פטירת המתיישב (ובן/בת זוגו).

הזכות מוקצית מחדש למתיישב אחר, בן משפחה או זר, לפי כללי הבעלים ע"י רמ"י.

לכן הזכות אינה נכנסת לסל נכסי העזבון, ואין חלוקה בין היורשים של "זכות" זו במישור הקרקעי. כל פעולה שהם נוקטים גם אם בתמורה - אינה עסקה ב"זכות במקרקעין".

יש הגורסים כי פעולה כזאת חבה במס אחר. אך אין להחיל עליה מיסוי מקרקעין: מס שבח ומס רכישה.

פורסם בירחון ״מקרקעין״ גיליון טו/3 יולי 2016