בשבוע הבא תציין הכנסת את יום החקלאות ביוזמת החקלאים והלובי החקלאי בכנסת.
לכאורה אנחנו צריכים להתרשם מכך שועדות הכנסת תקדשנה את דיוניהן לסוגיות הבוערות בחקלאות אולם האמת העצובה היא שהיוזמה מצביעה דווקא על המצב הקשה של החקלאות.
בשנים האחרונות הפכו החקלאים מחוד החנית של הכלכלה הישראלית לשק החבטות שלה והכל בחסות כת הקפיטליזם החזירי שנדמה שפקידי האוצר חברי כבוד בה ואביריה הם רשתות המזון והטייקונים של המשק הישראלי.
הגדילה לעשות "ממשלת השינוי בהובלת שרי החקלאות והאוצר שפוררו את החקלאות הישראלית וכעת מגדיל לעשות שר האוצר הנוכחי. כך למשל מתוך שיקולים פוליטיים צרים הוחלט במסגרת ההסכמים הקואליציוניים להעביר את רשות התכנון המצוינת ממשרד החקלאות למשרד הנגב והגליל. כתוצאה מחוסר שיקול הדעת הזה התפטרה מנהלת רשות התכנון ונכון להיום אין רשות תכנון בפועל ולמעלה מ 1000 נחלות תלויות באויר שכן נושא הקצאת קרקע לצרכים חקלאיים משותק. אין מדובר בבעיה פרטית של פלוני שכן מדובר על איזורי פריפריה .
קחו למשל את ישובי חבל שלום אשר לאחרונה הממשלה הגדילה להם את הפרוגרמות מ 100 ל 140 נחלות, אלא שרמ"י מגבילה את מימושן בזמן ואם הישובים לא יממשו את הפרוגרמה, הם יצטרכו להתחיל את התהליך מחדש ובינתיים הישובים נאנקים וגוועים. השלכה נוספת של חסרונה של רשות התכנון היא אי התכנסותן של ועדות הקרקעות והפרוגרמות של הרשות התכנון שקובעות הקצאת קרקעות וכך גוזרים על ישובים כפריים לפרפר.
אבל לשר האוצר לא אכפת מחקלאות. מבחינתו, אם מחיר סחורה חקלאית גבוה, הפתרון הוא לייבא גם אם הדבר כרוך בריסוק החקלאים וגם אם מדובר בפתרון קצר טווח בלבד ולמרות שמי שמתעשר מהמדיניות חסרת האחריות שלו הם היבואנים ורשתות השיווק.
במסגרת הרפורמה בחקלאות ובהסכמים של משרד האוצר עם החקלאים המדינה התחייבה לתת תמיכות ישירות לחקלאים כדי לפצותם על הסרת המכסים אלא שהמכסים הוסרו והממשלה לא מעבירה את התמיכות הישירות.
לפני שנה פרסם מכון יסודות מחקר בנושא שמסקנותיו חד משמעיות:
ריבוי השינויים במדיניות הממשלה מייצר חוסר ודאות גדולה, אשר מקטינה מאוד את נכונות החקלאים להשקיע במשקים ומביאה לפגיעה ביכולתו של הענף להתפתח ולהתייעל.
אנחנו רואים בקיומה של חקלאות ישראלית יעילה, רווחית ובת-קיימא רכיב חשוב במבנה החברתי והכלכלי של המשק והחברה בישראל ומאמינים שיש לתמוך בה ולפתח אותה. תמיכה זו נכון שתיעשה בשום שכל ומתוך פגיעה מינימלית ברווחה הכוללת של הציבור, בהתבסס על הגדרת מטרות ציבוריות ברורות ומדידות, הכוללות גם את יכולתם של החקלאים להתפרנס בכבוד ובהגינות בתנאים של שיפור טכנולוגי.
ירון סולומון
מדינות שהסירו את מגבלות היבוא על חלב סיימו לרוב עם ירידת מחיר לחקלאים, קיפאון וצמצום משמעותי בהיקף הענף והגדלת רווחי היבואנים והקמעונאים. לגבי המחיר לצרכן נכתב כי ההשפעה אינה חד-משמעית, פעמים רבות המחיר עלה אוטומטית לירידת המחיר לצרכן.
לא רק במשק החלב המדינה לא עמדה בהסכמים. בענפי הדבש ושמן הזית הובטחו לחקלאים תמיכה של 30 מיליון שקלים לשנה לענף אולם משרד האוצר מסרב לכך שמשרד החקלאות יעביר לחקלאים בענפים אלה את התמיכות ומתעקש לקבוע את הקריטריונים בעצמו- מה שיבטיח שאלה לא יועברו בפועל.
ובינתיים ענפים שלמים מתחסלים. מחלבות פשטו רגל, מגדלי שום נעלמים וכבר קשה למצוא שום ישראלי בשווקים.
מדיניות הממשלה משוללת כל היגיון. מדוע למען השם, צריך לייבא מזון טרי כאשר ישראל היא ארץ זבת חלב ודבש? כל מי שטעם למשל את הגבינה הצהובה הזולה שמייבאות רשתות השיווק הרגיש שהוא נוגס בנייר ולא בגבינה. ומי ערב לכך שהחלב הניגר שרשתות השיווק ייבאו, יהיה ברמת האיכות שהמחלבות שלנו יודעות לייצר? כל מי שקונה שום סיני מרגיש בהבדל של שמים וארץ ביחס לשום הישראלי. מילא שהמחיר לצרכן היה יורד, אלא שבשורה התחתונה, המחיר לצרכן לא יורד, החקלאות נהרסת והטייקונים ממשיכים לחגוג.
מאז נבחרה הממשלה האחרונה, מאות אלפים מפגינים ברחוב מחשש לאבדן הדמוקרטיה. אלא שבזמן שהקואליציה הנוכחית מתכתשת עם הציבור הכללי, ליבה של הציונות והגורם המרכזי להמשך קיומנו מפרפר וגוסס.
תתעוררו !
דודו קוכמן, מזכ"ל האיחוד החקלאי
ירון סולומון, מנהל המחלקה להתיישבות באיחוד החקלאי
