בלוגים

למעלה מתשעים אחוז מקרקעי מדינת ישראל מנוהלים על ידי רשות מקרקעי ישראל (היתר היא קרקעה פרטית), דבר שלכאורה היה צריך לאפשר לכל אזרח בישראל לזכות לקורת גג במחיר סביר.

לא זאת, אף זאת זכות האדם לדיור הינה זכות בסיסית כחלק מכבוד האדם, דבר שאף הוכר בחוק רשות מקרקעי ישראל, תש"ך-1960.

בסעיף 2א(1) לחוק שבה מוגדרים תפקידי רשות מקרקעי ישראל נקבע כי על הרשות להקצות קרקעות "למטרות מגורים, דיור בהישג יד, דיור ציבורי..."

מחירי הדיור הם לא גזרת גורל והם מושפעים לחלוטין מהחלטות מדיניות ממשלתית שכן כ-65% ויותר ממחיר הדירה כולל את מרכיב הקרקע ותשלומי מיסים.

למרות שהחוק מחייב את רשות מקרקעי ישראל להקצות קרקע למטרות שצוינו, הוא עושה זאת בעיקר באמצעות מכרזים, כלי שגורם באופן ישיר לעליית מחירי הדיור.

בעוד שבשנים 2018-2020 הכנסות רשות מקרקעי ישראל עמדו על כ-12 מיליארד ₪ לשנה בגין שיווק מקרקעין הרי שבשנת 21 זינקה הכנסת רשות מקרקעי ישראל לסכום של למעלה מ-31 מיליארד ₪ ובשנת 22 ההכנסה הזו עוד צפויה לגדול לכדי 36 מיליארד ₪.

רשות מקרקעי ישראל הפכה להיות משאב כספי ופרה חולבת בעידוד האוצר וזאת באמצעות מדיניות מכוונת על חשבון מדיניות שאף מוגדרת כאמור בחוק רשות מקרקעי ישראל, לתת משמעות כלכלית להקצאת מקרקעין לחסרי דיור ולזכאי דיור ציבורי.


גם היום, החקלאות היא תמצית המעשה הציונית. חניקתה עולה לנו ביוקר

 

אנחנו אנשי הדור
מאמצע המאה הקודמת.
הדור שלי, בשתיקה רועמת נלחמנו
בעיקר שמענו את רעש התותחים.
הדור שלי, קבר חברים והביט בעצב
בדיונות של סיני הנצבעות באדום.
הדור שלי, לא התחמק לא ברח
וגם לא יצא לשום הפגנה.
הדור שלי, נלחם בתושיה
בגבורה והחשוב מכל הצליח.
הדור שלי, אלו שחזרו הביתה
המשיכו בשתיקתם ללא הסברים
ושומרים בליבם את הצלקות
והמראות הקשים.

עשרות שנים חייתה לי הזכון, בתפקידיי השונים, לקדם, לפתח ולשמור על חקלאות ישראל. חקלאים מקצוענים, מופת לעולם, לא רק ביצור יעיל ומגוון של פירות וירקות איכותיים, אלא כציבור הממלא משימות לאומיות וביטחוניות לצד עבודת האדמה. משימות שאיש מחקלאית העולם לא נוטל כלל על עצמו: לגדל ירקות ברמת נגב על גבול מדבר סיני, להיאחז בהרי הטרשים מול מוצבי החיזבאללה, לקיים קהילות יצרניות מרוחקות בערבה, בבקעת הירדן, בעוטף עזה ובמרומי הגולן.

לגאוותנו, על אף הקשיים, לענפי הפירות והירקות מדדי יעילות אגרוטכניים מרשימים ונותני הoecd מראים שמחירי הפירות והירקות לצרכן בישראל, הם הקטגוריה היחידה בה ישראל זולה יותר לעומת ממוצע המדינות החברות ! מה גם שחקלאינו פועלים במדינה החסרה מים וקרקע, ושכנים שטופי מחלות ומזיקים.

למרות כל זאת, חוו מגדלי ישראל השנה תסכולים והכפשות שלא ידענו מעולם !

"הרפורמה" – רגע לפני שסוגרים את הדלת...

במסגרת הרפורמה אמורה להתבטל החובה לשלם אגרה שנתית וכן חובת תשלום אגרת בקשה לכל עובד. תיוותר חובה לתשלום אגרת בקשה אחת לכל מעסיק.
לפי הפירסום חובת התשלום הרגיל להעסקה בשנת 2023 נותרת על כנה. שכן ביטולן של החובות כנ"ל יחול למעשה רק משנת ההעסקה 2024.
לקראת סוף שנה זו, בעוד כ-3 חודשים ידרשו החקלאים לשלם את האגרות כדאשתקד. היינו תשלום מלא ורגיל.
בחשבון גס משמעות "הדחייה" עולה כדי 48 מיליון ₪ לכלל המעסיקים

הציפיה הטבעית של משפחה צעירה לקורת גג והייאוש המתגבר מהחלום המתרחק נובעת ממדיניות מכוונת של ממשלות ישראל להעשיר את הקופה הציבורית על חשבון גב הציבור

יש הרבה אופטימיות ותעוזה, בהחלטה של יזמים חדשים להיכנס לתחום הרפת, בתקופה זו, ולהשקיע כספים רבים, בהקמת רפת חדשה וגדולה במרחב מדברי ורחוק ממערכות הענף – ציונות במיטבה בחלב חלוצה

התרגשתי מאוד לשמוע ולקרוא, שפרות ראשונות ירדו מהמשאית, לאתר החדש שלהן ברפת חלב חלוצה, בחבל שלום, שליד גבול מצרים.

לפני כשנה וחצי, הפקתי מוסף מיוחד לציון הרפת בגוש קטיף, במלאת 15 שנה לפינוי היישובים. סקרתי בו גם את הרפת המשותפת לשני המושבים בגוש, קטיף ועצמונה, וגלגולה המחודש בכמה אתרים בדרום. השיקום של הרפת מוצלח מאוד בשותפויות חדשות ומצליחות.

וכך, אחרי שקראתי על גזירת הסרט וחנוכת הרפת, חלב חלוצה, החלטתי לנסוע קילומטרים רבים ולהגיע לרפת החדשה והמרגשת. גשם מבורך ירד גם במרחב הדרום, האזור נראה מדהים, שדות צעירים וירוקים, מראות נפלאים של יישובים חקלאיים מושקעים, הרבה מטעים, ירקות והכול בלב המדבר והחולות, שמדרום ליישובי העוטף, וקרוב מאוד לגבול המצרי. ציונות וחקלאות במיטבן...

הגעתי לשער הצהוב של הרפת החדשה ומסביב הכול דיונות של חול צהבהב. את פניי קיבל בנצי הוכמן, בן מושב עצמונה, שנבחר לנהל את הרפת.

מראה מרהיב של רפת חדשה, שנבנית במהלך מהיר ואינטנסיבי, עם מיטב החידושים והטכנולוגיות העדכניות.

אחרי סיור מלא התפעלות מהרפת, ישבנו לקפה במשרד החדש...

ב 1.7 אמורה רשות המים להודיע על כוונתה לייקר את המים לחקלאים בשקל למ"ק במטרה לכאורה להוזיל את המים לצרכנים ביתיים. לטענת רשות המים, המים שצורכים החקלאים מסובסדים בסכום שנתי של כ- 556 מיליון שקל ע"י צרכי המים הביתיים בעיר.

אלא שמדובר בהטעיה. במשך שנים מפמפמים את האגדה האורבנית הזו לפיה משקי הבית מממנים את החקלאים בכל הנוגע לתשלום חשבון המים. אין שקר גס מזה.

 

בנושא התיעוד של שנת הייסוד של יישובים בארץ ישראל, נוצרו במשך הזמן שתי נורמות: יש יישובים שזמן ייסודם הוא בעת ההתארגנות הראשונה כמו כפר גלעדי שעלה על הקרקע ב-1916. שנה לאחר מכן, באוקטובר 1917, פשטו הטורקים על הקיבוץ ועצרו את רוב החברים בחשד שהשתייכו למחתרת ניל"י. הקיבוץ נעזב כליל והחברים חזרו אליו אחרי כחודשיים. שלוש שנים מאוחר יותר, עקב התנכלויות הפורעים הערבים ונפילת טרומפלדור וחבריו בתל חי הסמוכה, במארס 1920, נאלצו החברים לעזוב שוב את הקיבוץ וחזרו אליו רק מקץ שבעה חודשים, באוקטובר 1920. על אף אירועים אלו, שנת הייסוד של הקיבוץ לא שונתה על ידי ההיסטוריונים ואנשי ידיעת הארץ השונים והיא נשארה 1916.

ונעבור דרומה, לנהלל. מושב זה עלה על הקרקע כקומונה על גבעת שימרון המרוחקת כ-1.5 קילומטר צפון מזרחית ממיקומו של המושב כיום בספטמבר 1921. שנה מאוחר יותר, בתשרי תרפ"ג, אוקטובר 1922, עלה המושב על הקרקע למקומו הנוכחי. שנת היסוד שלו נקבעה לשנת 1921. 

גם השכן ממזרח, קיבוץ עין חרוד, התארגן ב-1921 ליד מעיין חרוד אשר לרגלי הגלבוע. רק חמש שנים מאוחר יותר, ב-1926, עבר הקיבוץ למקום הקבע שלו עין חרוד מאוחד של היום. גם כאן שנת היסוד של הקיבוץ נקבעה ל-1921.

האיחוד החקלאי

דרך מנחם בגין 74 , תל אביב
תל אביב, 67215
טל: 03-5620621, פקס: 03-5622353
ליצירת קשר בדוא״ל

This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.