במסגרת המאבקים מול רמ"י במטרה לשנות גזירות שנגזרו על המגזר הכפרי במהלך עשרות שנים עוד מקום המדינה - הוגשו ההליכים שתוארו לעיל ורבים נוספים. מצאנו כי לעיתים הרשות תעדיף לקבל "פסק דין" מאשר לקבוע נוהל מיטיב שיש לו השלכות רוחביות והשפעות תקציביות.
בתי המשפט שדנים בתביעות שהוגשו כנגד רמ"י לא פעם העבירו ביקורת על ההתנהלות של רמ"י ובייחוד בכל הקשור לעיכובים ולסבך הבירוקרטיה בהתנהלות מול החוכרים.
ביום 3.9.2023 ניתן פסק דין בבית משפט השלום בבית שמש על ידי כבוד השופט אופיר יחזקאל שקבע כי רמ"י התרשלה בתהליך הוצאת שומה לדמי היוון לבעל זכויות במגרש מקצועי במושב גבעת ישעיהו וחייב את רמ"י לשלם לחוכר הפרשי דמי חכירה, הפרש מס רכישה, החזר הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 350,000 ₪ (מעוגל).
העובדות בקצרה:
- בשנת 2000 התובע רכש זכויות במגרש מקצועי במושב גבעת ישעיהו.
- בשנת 2008 התובע הגיש בקשה לחתום על הסכם חכירה על מנת שיוכל לבנות בית מגורים.
- ביום 5.5.2009 הנפיקה רמ"י סיכום עסקה לפיו שומת דמי היוון עומדת על סך 278,929 ₪ - סיכום העסקה והשומה לא הועברו לתובע.
- התובע פנה במהלך החודשים שחלפו מעת הגשת הבקשה לרמ"י בדרישה לקבל את שומת דמי ההיוון ורק ביום 11.10.10 (17 חודשים ממועד הוצאת השומה על ידי רמ"י שלא הומצאה לתובע) - הודיע רמ"י לתובע לראשונה כי על מנת לקבל שומה לדמי היוון עליו לפנות מכולה שצוינה בדו"ח הפיקוח.
- ביום 16.11.10 הנפיקה רמ"י שומה מעודכנת לדמי היוון שעמדה על סך של 565,000 ₪ - שומה זו כמו הראשונה לא הומצאה לתובע.
- רמ"י שלחה פיקוח נוסף לנחלה ונמצא כי המכולה לא משמשת למגורים והתובע טען כי היא משמשת לאחסון ספרים.
- התובע המשיך בפניותיו לרמ"י בדרישה לקבל את השומה.
- בחודש אפריל 2011 רמ"י אישרה את העסקה ושלחה לתובע שובר תשלום על סך 606,749 ₪ ששולם על ידו ביום 17.6.2011 בצירוף הצמדה בסך 610,339 ₪.
- התובע פנה לרמ"י בטענה כי העיכובים בהוצאת השומה נבעו מההתנהלות של רמ"י ודרש לקבל בחזרה את הפרשי דמי ההיוון.
- רמ"י טענה מצידה כי הצבת המכולה במגרש היא זו שגרמה לעיכוב בהוצאת השומה ורק לאחר שהתקבל דו"ח פיקוח כי המכולה לא משמשת למגורים ניתן היה להמציא את השומה לתובע.
דיון והכרעה:
- בית המשפט בוחן את טענות הצדדים וקובע כי דין התביעה להתקבל.
- טענת התיישנות שנטענה על ידי רמ"י נדחתה על ידי בית המשפט בטענה כי רק ביום 16.11.10 הנפיקה רמ"י שומה חדשה לצורך העסקה ששולמה בחודש יוני 2011.
- בית המשפט קובע (בסעיף 63 לפסק הדין) כי רמ"י התרשלה בהתנהלותה כלפי התובע!!!
- טענת הצבעת המכולה מצד רמ"י שגרמה לעיכוב בהוצאת השומה -
- בית המשפט מבהיר כי רמ"י ידעה עוד מסוף שנת 2008 על דבר קיומה של המכולה ששימשה לטענתה למגורים (לא הובאו תמונות או דו"ח פיקוח שמוכיחים כי שמשה למגורים) - ולא הודיע לתובע מיד עם היוודע הדבר על כך שהעסקה עלולה להתעכב והדבר פועל לרעתו של התובע.
- בית המשפט קובע כלהלן:
"בנסיבות אלה, אני סבור כי הנתבעת, בכובעה כרשות ציבורית האחראית על ניהול קרקעות המדינה, ובכלל זה על חתימת הסכם חכירה עם התובע, נדרשה להביא לידיעת התובע (אזרח אשר ביקש לחכור ממנה קרקע), בתוך פרק זמן סביר, את הצורך בפינוי המכולה, כתנאי לקידום העסקה"
ואולם, הנתבעת, חרף מספר פניות שפנה אליה התובע, בשנים 2009-2010, בבקשה לקדם את החתימה על הסכם החכירה, לא יידעה את התובע בדבר דרישתה זו, עד חודש אוקטובר 2010, עת חלפו שנתיים כמעט מהמועד שבו נודע לה דבר קיומה של אותה מכולה.
המדובר בתקופה העולה על הסביר בנסיבות העניין.
ואולם, מקום בו, לשיטת הנתבעת, לשמאות משנת 2009, תוקף מוגבל בזמן, אני סבור כי הנתבעת נדרשה ליידע את התובע - אשר כאמור פנה אליה שוב ושוב לעניין זה - בדבר עמדתה, תוך פרק זמן שיאפשר לתובע, להסדיר את נושא המכולה, באופן זה או אחר, בטרם תידרש הכנת שמאות חדשה, אשר עלולה להרע את מצבו של התובע, ביחס לזו הקיימת.
הנתבעת, מצדה, לא עשתה כן, אלא יידעה את התובע, כאמור, בדבר דרישתה בנוגע למכולה, רק בחודש אוקטובר 2010, בחלוף תקופה של שנה ועשרה חודשים מהמועד שבו נודע לה כי במגרש הוצבה מכולה, ובבד בבד כמעט עם פנייתה לקבלת שמאות חדשה.
בכך התרשלה הנתבעת בהתנהלותה כלפי התובע!!!
- בית המשפט מייחס לתובע אשם תורם שכן הוא יכול והיה צריך לדעת כי בהתאם להחלטות רמ"י ולפסיקה קיומן של חריגות בניה עלול להביא לעיכוב בחתימה על הסכם חכירה עימו - אך קובע כי לא מדובר באשם תורם מכריע ומעמיד את האשם התורם על 20%.
- בית המשפט מציין לעניין האשם התורם - כי העסקה הושלמה בסופו של יום ללא שפונתה המכולה ולאחר שרמ"י נוכחה בסוף 2010 כי המכולה לא משמשת למגורים וכי הקושי היה נעוץ בכך שרמ"י טענה כי המכולה משמשת למגורים ולא בעצם הצבתה.
- רמ"י טענה כי בנוסף למכולה מוצב קרוואן המחובר לבית המגורים ובית המשפט דחה טענה זו מהטעם שרמ"י לא העלתה כל טענה בעניין הקרוואן במסגרת ההליך אלא רק בשלב הסיכומים ולאור כך שהתובע לא נדרש בזמן אמת לבצע פעולה כלשהי הנוגעת לקרוואן אין לייחס כל משמעות לעובדת קיומו של הקרוואן.
- בית המשפט קובע כי יש לחשב את ההפרש שאותו רמ"י נדרשת להשיב לתובע, בהתייחס לשומה מיום 5.5.2009 שעמדה על 278,929 ₪.
- רמ"י טענה כי הסכום אותו נדרש התובע לשלם מקורו בשמאות מוטעית ועל כן לא נגרם לתובע כל נזק! בית המשפט דוחה טענה זו ומבהיר כי רמ"י מבקשת לסתור שמאות ואישור עסקה שלה עצמה והיא לא הרימה את הנטל להוכיח כי אכן מדובר בשמאות מוטעית והיא לא יכולה להסיק מסקנות לעניין השווי ממגרשים אחרים.
- בסופו של דבר בית המשפט מחייב את רמ"י להשיב לתובע הפרשי דמי היוון, הפרשי מס רכישה, הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך של 350,000 ₪ (מעוגל).
- פסק הדין שניתן על ידי בית משפט השלום עדיין לא חלוט שכן רמ"י עשויה להגיש ערעור.
- האמירות המפורשות של בית המשפט לעניין הרשלנות של רמ"י בטיפול בתובע והחיוב שהוטל על רמ"י בפסק הדין להשיב הפרשי דמי היוון לאור עיכובים שנגרמו נוכח התנהלות רמ"י - נותנים רוח גבית חשובה ביותר לבג"ץ שהגשנו בעניין המועד להוצאת השומות לדמי רכישה שלב הטיעון בעתירה זו הוא - שרמ"י היא זו שמעכבת את הוצאת השומות ולא ייתכן כי החוכר ישלם את הפרשי דמי ההיוון נוכח עיכובים של רמ"י ועל כן יש להשיב לעותרים את הפרשי השומה ממועד ביצוע העסקה ועד למועד הוצאת השומה.
ת"א 26895-11-17 דורון בן דוד נ' רשות מקרקעי ישראל ירושלים (שלום בית שמש):
