מושב יפצה חבריו לאור חלוקה בלתי שוויונית של חלקות / איילת רייך-מיכאלי, עו"ד ונוטריון, בוררת ומגשרת

בהליך בוררות בין המושב לחבריו, בו ייצגתי את החברים,  נקבע, כי על מנת לעמוד בעקרון השוויון בין חברי אגודה שיתופית, אין די בחלוקת נחלות השוות בגודלן, אלא יש לבחון גם את טיב הקרקע ומועד חלוקתה.

פסק בוררות חייב אגודה שיתופית, המסווגת כמושב עובדים, לפצות חברים באגודה בגין הפרת עקרון השוויון במסגרת חלוקת קרקעות בפרויקט הרחבה. הפיצוי ניתן בגין חלוקת קרקע בטיב נמוך יותר בהשוואה לחברים האחרים, איחור של שנים בהקצאת הקרקע וכן לחץ מים נמוך בנחלות החברים התובעים. טענת האגודה לפיה השוויון לא הופר שכן כל החברים קיבלו חלקה זהה בגודלה – נדחתה. פסק הבוררות קיבל משנה תוקף לאחר שהשגה שהוגשה על ידי המושב לרשם האגודות השיתופיות נדחתה לאחרונה. חברי המושב, הן בבוררות והן בדיון בפני רשם האגודות השיתופיות, יוצגו על ידי הכותבת.

סיפור המעשה

המושב החל בשנת 2013 בפרויקט לפיצול נחלות וביצוע הרחבות במטרה להגדיל את מספר יחידות הדיור במושב. במסגרת הפרויקט הופקעה על-ידי המושב אחת מחלקות החברים התובעים. בתמורה התחייב המושב להעביר לידיהם חלקה זהה בגודלה בשטח מטע האבוקדו המשותף של המושב. ואולם, החלקה לא הוקצתה אלא כעבור שנים רבות. כמו כן, השטח שהוקצה בסופו של דבר היה במצב גרוע ביחס למצב השטחים שקיבלו חברים אחרים במושב.

לנוכח זאת, הגישו חברי המושב באמצעותי תביעה כנגד המושב, אשר התבררה במסגרת הליך בוררות, במסגרתה העלנו שלוש טענות עיקריות:

ראשית טענו, כי הופלו לרעה ביחס ליתר חברי המושב, שכן הקרקע החלופית במטע האבוקדו המשותף של המושב אותה קיבלו היתה באיכות פחותה מהקרקע החלופית אותה קיבלו יתר חברי המושב;

שנית טענו, כי נגרם להם נזק כלכלי כבד, שכן הקרקע החלופית נמסרה להם רק כעבור שנים רבות, כאשר רק לאחר רק כ- 8 שנים ממועד תחילת הפרויקט ניתן היה לבצע נטיעה בקרקע החלופית. זאת, כאשר חברי מושב אחרים, אשר קיבלו קרקע חליפית במטע המשותף, החלו לקטוף מיד אבודקו;

שלישית טענו, כי לחץ המים בנחלותיהם היה נמוך במיוחד. בהמשך לאמור, תבענו בשם חברי המושב פיצוי עבור איכות הקרקע הירודה, העלויות שנדרשו להכשרתה, 8 "השנים האבודות" בהן נאלצו להמתין עד שניתן היה לזרוע בחלקה החלופית, והעלויות הנוספות להן נדרשו בגין לחץ המים הנמוך בנחלותיהם.

פסק הבוררות

במסגרת פסק הבוררות נקבע, כי המושב אומנם לא התרשל בניהול הפרויקט. עם זאת, לא היו קריטריונים ברורים לחלוקת הקרקעות בצורה שתהיה הוגנת כלפי כל החברים, אפילו לא בדמות הגרלה. הבוררת קיבלה את טענתנו להיעדר שוויון בחלוקת הקרקעות בין החברים, טיב הקרקעות שחולקו ומועד חלוקתן. בהמשך לכך נקבע, כי המושב נהג באפליה בחלוקת הקרקעות, הגם שייתכן ומדובר באפליה בלתי מכוונת.

הבוררת חייבה את המושב לפצות את חברי המושב התובעים בגין טיב החלקה, עלות הכשרת החלקה והעיכוב במסירתה. הכל בהשוואה ליתר החברים במושב שקיבלו חלקות באיכות גבוהה יותר ולא נאלצו להמתין שנים רבות כל כך. כמו כן, קיבלה הבוררת במלואן את טענותינו ביחס ללחץ המים הנמוך בנחלות וחייבה את המושב לפעול לאספקת מים תקינה וכן לפיצוי החברים התובעים בגין לחץ המים הירוד.

טענות הצדדים בהשגה

בעקבות פסק הבוררות הגיש המושב השגה לרשם האגודות השיתופיות במסגרתה טען:

ראשית, כי בניגוד לקביעת הבוררת, היו קריטריונים ברורים והוגנים לחלוקת הקרקעות בין החברים; כי כל אחד מהחברים במושב קיבל חלקה בגודל שווה; וכי לא היתה היתכנות מעשית לבצע השוואות מדויקות בין החלקות השונות.

אנו טענו מנגד, כי עיקרון השוויון בין חברי האגודה הינו עקרון על בדיני האגודות השיתופיות. במקרה הנדון, בפועל, היה אולי שוויון בגודל הנחלה שחולקה, אולם לא בטיב הקרקעות או מועד חלוקתן. עוד טענו, כי לאור עקרון השוויון היתה מוטלת על האגודה החובה לוודא, כי לחץ המים בכל הנחלות יהיה זהה.

רשם האגודות השיתופיות דחה את ההשגה על הסף

רשם האגודות השיתופיות קיבל את טענותינו, דחה את ההשגה על הסף וחייב את האגודה בהוצאות בסכום של 10,000 ₪.

נקבע, כי אכן, כקביעת הבוררת, לא ניתן להצביע על קריטריונים ברורים וחד משמעיים בחלוקת הקרקעות. לדברי הרשם, גם אם המושב אכן חילק לכל אחד מהחברים חלקה חלופית בגודל שווה, אין הדבר מסביר מדוע חלק מהחברים קיבלו קרקע בשטח המערבי של המטע, ממנו ניתן היה להתפרנס באופן מיידי, בעוד חברים אחרים קיבלו קרקע חלופית בחלק המזרחי, שאיכות הקרקע בו פחותה וכתוצאה מכך נאלצו להמתין מספר שנים לפני שיכלו לשוב ולזרוע. כלומר, גם במידה וטענת המושב בדבר שוויון בגודל החלקות הינה נכונה, אין פירושו של דבר כי המושב אינו צריך לפצות את החברים בגין טיב הקרקע הירודה ומועד חלוקתה המאוחר.

רשם האגודות השיתופיות דחה אף את טענות המושב לעניין לחץ המים. נקבע, כי מתוקף היותו של המושב ספק המים של החברים, עליו לספק לכל לקוחותיו לחץ מים ראוי. על פי רשם האגודות, לא יעלה על הדעת שלאור העובדה שהחלקות של חלק מחברי המושב נמצאות במקום גבוה יותר, יאלצו חברים אלה להסתפק בלחץ מים נמוך יותר בחלקותיהם, זאת ביחס ללחצי המים אותם מקבלים יתר חברי המושב. משכך, חלה על המושב החובה לוודא, כי לחצי המים בכל החלקות יהיו זהים ואף לפצות בגין כישלונו לעשות זאת בעבר.

סיכומו של דבר

עקרון העל באגודה שיתופית הינו עקרון השוויון, כאשר השוויון נבחן לא רק מבחינה פורמלית אלא גם מבחינה מהותית. במקרה של הפרת עקרון השוויון האמור, צפוי כי הערכאות הרלוונטיות לא יהססו להורות על תשלום פיצויים מתאימים. וכפי שנכתב בפסק הבוררות במקרה הנדון: "אם יש מי מחברי האגודה אשר מופלה ביחס לשאר החברים באותו המושב, או שהם נוהגים כלפיו בחוסר שוויוניות שכתוצאה ממנה נגרמה לו פגיעה כלכלית, אזי מגיע לו פיצוי".

• המידע המופיע במאמר הוא כללי בלבד. ואין בו בכדי להוות חוות דעת מוסמכת או ייעוץ מוסמך.
• הכותבת ייצגה את התובעים בהליך.