ארגון "השומר החדש" פרסם בחודש מרץ האחרון כי "73% מהחקלאים מעידים שחוו ניסיון פרוטקשן, כ-40% הודו שנאלצו לשלם בפועל. 55% העידו כי לא דיווחו למשטרה".

לבית הדין הארצי לעבודה^[1] הגיע ערעורו של תובע לאחר שתביעתו לזכויות הנובעות לטענתו ממעסיקו כשכיר נדחו בבית הדין האזורי^[2].

^[1] ע"ע 14367-07-22 זייד אבו עצא נ' תריסי ארז בע"מ ומשה בוקרה

^[2] סע"ש 11023-11-19 זייד אבו עצא נ' תריסי ארז בע"מ ומשה בוקרה

חבר מושב שכיהן כמזכיר גזבר ומנהל מוניציפלי של מושבו כ-5 שנים סיים עבודתו בנסיבות שבעקבותיהם תבע מהמושב זכויות סוציאליות בטענה שלמעשה היה שכיר של האגודה למרות שבמהלך כל השנים שולמה תמורת עבודתו כנגד חשבונית מס^[1].

^[1] סע"ש 9350-10-09 אילן יוספוביץ נ' בן עמי מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ

התופעה של נטישת עובדים את עבודתם באופן לא מסודר ומוסכם הינה למרבה הצער תופעה שכיחה בעיקר בקרב עובדים זרים ופלסטינים.

לא אחת מעסיקים פוגשים את עובדיהם הנוטשים, בבתי הדין לעבודה לאחר שאלה הגישו כתבי תביעה כנגד מעסיקיהם לשעבר.

בדיונים רבים צצה מחלוקת באשר לתקופת העבודה כתוצאה מהעדר הסכמה על מועד סיומה.

בבית הדין הארצי לעבודה^[1] נדון ערעור על פסק דין שניתן בבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע^[2].

^[1] ע"ע 23930-10-22 רונית וחיים צור נ' ג'ן דפרקהון

^[2] סע"ש 14998-05-18

מעסיקים רבים נוהגים לסכם עם עובדיהם תנאי שכר במונחי נטו. כבר כאן יצויין כי דרך המלך היא הסכמה על שכר ברוטו. גם בחוק שכר המינימום, בו הנחייה לתשלום שכר מחייב, הערכים הינם ערכי ברוטו ולא נטו.

ההתנהלות לפיה התייחסות לשכר כנטו מעוררת לעיתים קרובות קשיים ומחלוקות, קשיים שהיו נמנעים ונחסכים אילו היתה מנוסחת הודעה לעובד (או הסכם העסקה) מפורטת והערכים בה היו נקובים כערכי ברוטו.

סאגה בת חמש שנים וחצי הסתיימה בניצחון...

חוק "תובענות ייצוגיות"^[1] חוקק במטרה להרתיע מי שנוקט בקיפוח "שולי" ו"זניח" ולהגן על צרכן שנפגע במידה אשר כשלעצמה אינה מצדיקה הגשת תביעה בבית משפט.

הפרקטיקה שנקבעה בחוק היא שאחד/ים מגיש/ים תביעה שבה מיוצגת קבוצת אנשים גדולה יותר להם עילת תביעה משותפת ויחד הצבר הנזק/העוול הופך משמעותי.

התהליך המשפטי הוא כזה שתחילה מבוקש מבית המשפט לאשר את התביעה כייצוגית, אם אישר בית המשפט שהתביעה אכן עומדת בתנאים של תביעה ייצוגית, לאחר שנחשף לטיעונים, או אז יתקיים הדיון לגופו ובסופו אם מתקבלת התביעה נפסק סכום פיצוי לטובת יחידי הקבוצה, פיצוי נוסף לתובע הייצוגי כמו כן פוסק בית המשפט את שכר טרחתו של ב"כ התובע הייצוגי.

מבקר המדינה, מחלקת המחקר בבנק ישראל וצוות בין משרדי שהוקם על פי החלטת הממשלה, אלה ועוד עסקו בנוהל הייחודי הקיים בהקשר להעסקת עובדים פלסטינים בענפים שונים בישראל.

תלושי השכר לעובדים הפלסטיניים מופקים על ידי רשות האוכלוסין אגף שירות למעסיקים – מת"ש. זה מחייב מעסיקי פלסטינים לדווח על "העסקה מלאה" גם אם העובד לא מילא את מספר ימי העבודה הפוטנציאלים באותו חודש.

בפס"ד^[1] שעסק בעובד פלסטיני בענף הבניין מצאנו עניינים המשותפים לנעשה בענף החקלאות. נתמקד בעניינים החוזרים על עצמם ברבים מהתיקים המגיעים לדיון בבתי הדין לעבודה בתביעות של פלסטינים נגד מעסיקיהם החקלאים.

^[1] סע"ש 19227-02-18 מוחמד גביר נ' אברהם שלי

שני כשלים שכיחים אצל חקלאים מעסיקי עובדים שכירים

להלן פס"ד בן מומחשים שני הכשלים הנ"ל:

בבית הדין האזורי לעבודה^[1] נדונה תביעתו של עובד שצו ההרחבה בענף הבניה חל עליו.

התובע עתר לקבל פיצויי פיטורים ופנסיה, לפידיון חופש, דמי הבראה, נסיעות, חגים, שעות נוספות, פיצוי על פיטורין ללא הודעה מוקדמת וללא שימוע וכן לשכר חודש העבודה האחרון, דמי הודעה מוקדמת ופיצוי עקב הפקת תלושי שכר פיקטיביים. בתביעה טען התובע שתלושי השכר שהנפיק לו מעסיקו, הנתבע, אינם כוללים את השכר ששולם לו במזומן ושהרישום 'בונוס' היה שכר לכל דבר ועניין, ועל כן יש לקחת בחשבון גם את סכומי הבונוס לחישוב המגיע כפנסיה ופיצויי פיטורים.

מנגד טען הנתבע כי התובע לא פוטר אלא נעלם וזנח את העבודה ועל כן התובע הוא זה שחב בדמי הודעה מוקדמת.

טענות סותרות היו גם באשר לימי ושעות העבודה. בעניין אחרון זה נסמך בית הדין על הסעיף בחוק^[2]: "מעסיק חייב לנהל פנקס בדבר שעות עבודה... לא בוצע הרישום באמצעים מכניים... יחתם הרישום מידי יום בידי העובד ויאושר בחתימת אחראי שהמעסיק מינה לכך".

כאן הוסיף בית הדין והפנה לחוק אחר^[3]: "בתובענה של עובד נגד מעסיקו שבה שנוי במחלוקת... והמעסיק לא מסר לעובד הודעה... תהיה חובת ההוכחה על המעסיק בדבר העניין השנוי במחלוקת".

^[1] סע"ש 19183-06-21 מוחמד עבדלואלי נ' נשאת מנסור

התלות הכפויה של מעסיקי עובדים פלסטינים במדור התשלומים שברשות האוכלוסין (מת"ש) מייצרת למעסיקים קשיים יומיומיים, כך גם לעובדים. אחת התוצאות של הרגולציה העודפת, המכבידה, היא שוק שחור בהיקפים עצומים בו חוטאים רבים וטובים, ככל שמת"ש מערים קשים חדשות לבקרים, כך מיוצרות "שיטות" להתגבר על הקשיים. 'ככל שיענו אותו כן ירבה וכך יפרוץ', ככל שמת"ש מכביד כך מתרחבת תופעת הסחר בהיתרי עבודה ובהעסקה שלא כדין.

פסק דין (אחד מיני כמה) שממחיש את הפרקטיקה בנושא ניתן בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב^[1].

^[1] סע"ש 32954-10-17 מעאד זידאן נ' אנקר עוזי בע"מ

^[2] סע"ש 3238-05-18 חאלד עבדאלעאל נגד גיל-בר מהנדסים בע"מ ניתן ב-

תביעת ענק של מי שהיה מנהל הגד"ש בקיבוץ גניגר נסתיימה בחיובו לשלם לקיבוץ (רק) 25,000 ₪ (מתוך רחמים), השתתפות בהוצאות הקיבוץ^[1].

עובד הקיבוץ ששימש כמנהל הגד"ש, בהמשך גם הפרדס, קרוב ל-15 שנים פוטר וכעבור 4 שנים הגיש נגד הקיבוץ תביעת ענק לתשלום סכומים שלטענתו מגיעים לו גם מכוח צו ההרחבה בענף החקלאות לעובדים בדירוג חודשי מנהלי. בהם: הפרשי שכר, תוספת ותק, מענק שנתי, משכורת 13, דמי כלכלה, תוספת משפחה, דמי הבראה, הפרש פיצויי פיטורים, השלמה לקרן פנסיה, השלמה לקרן השתלמות, ימי חופשה, דמי חגים, שעות נוספות, עבודה בשבת ובחגים, דמי הודעה מוקדמת, פיטורים שלא כדין ופיצוי בגין עוגמת נפש.
סכום תביעתו עלה כאמור כדי כמעט מיליון ש"ח!

^[1] סע"ש 4929-08-20 יהונתן טוביס נ' קיבוץ גניגר אגודה שיתופית

חקלאים רבים נוהגים לערוך עם עובדיהם בסיום עבודתם "הסכם גמר חשבון" – להחתימם על "כתב הודאה וסילוק" ולשלם את מה שהוסכם. הסכמים מעין אלה הם פרקטיקה רצוייה ומומלצת בד"כ התנהלות כזו חוסכת בהמשך דיונים בבתי הדין לעבודה, יש בה חיסכון במשאבים ובזמן בנוסף מונעת עוגמת נפש המתלווה לקבלת כתב תביעה וניהול הליך משפטי.

אולם, זאת יש לדעת ולהפנים: הסכם בו מוותר עובד על זכות מכוח חקיקת המגן אין לו תוקף משפטי, במסגרת זו כלולים בין היתר הוראות מכוח חוק שכר המינימום, תשלום שעות נוספות, תשלומי פנסיה ופיצויי פיטורים.

בנוסף לאלה גם רכיבי צווי ההרחבה למיניהם הינם עניינים הכפויים בדין ואין משמעות לוויתור עליהם אף אם אושרו ויתורים שכאלה בחתימת העובד. עניינים שיכולים להיות מופנים לבוררות הם כאלה העוסקים בזכויות שמעבר למתחייב מהדין.

^[1] סע"ש 2465-01-22 אפרים אפשטיין נ' ב.ס.ד. אריזות 96 בע"מ

^[2] ס' 3 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968

^[3] בר"ע (ארצי) 49876-09-22 ב.ס.ד. אריזות 96 בע"מ נ' אפשטיין.