דיון בתביעה שהוגשה ע"י רכזת רישוי עסקים במועצה האזורית מגידו כנגד המועצה ואישית כנגד מנהלה הישיר אוחדה עם תביעה קודמת שהגיש המנהל כנגד הרכזת בעילה של לשון הרע⁽¹⁾ .

הרכזת הגישה תביעה לתשלום פיצוי בסך 60,000 ₪ בגין פרסום לשון הרע ועוד ביקשה לחייב את המועצה והמנהל בסך 140,000 ₪ בגין העסקה פוגענית.

בענייננו טרם ניתן פסק דין ואולם נתקבלה החלטה מפורטת בטענות המנהל לפיהן קיימת לגביו חסינות כעובד ציבור. המועצה מצידה טענה כי למנהל לא עומדת החסינות הנטענת.

המנהל בטיעוניו טען כי כל מעשיו והחלטותיו ביחס לתובעת נעשו במסגרת תפקידו השלטוני כעובד ציבור וכי מעשיו נעשו בתום לב ולא בכוונת זדון.

התובעת מצידת טענה כי המנהל פעל כנגדה בצורה גסה ומשפילה התבטא באופן שיש בו משום לשון הרע.

ביום 27.5.2018 דחה בית המשפט העליון⁽¹⁾ בקשת רשות ערעור על פסק דין שניתן בבית הדין הארצי לעבודה בדונו בערעור על פסיקת בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב. (גלגול שלישי).

לבית המשפט העליון הוגשה בקשת ערעור על פסק דין שניתן בביה"ד הארצי (אין זו זכות אוטומטית).

ביהמ"ש העליון דחה את הזכות לערער בפניו ויחד עם זאת דן על קצה המזלג בטענות שהועלו ע"י חברה העוסקת בגידול ירקות וממוקמת במושב ירקונה ועל ידי מנהלה, אלה הואשמו באי העמדת מגורים הולמים ל-3 עובדים זרים ששוכנו בכפר מלל ולפיכך נקנסו החברה בסכום של 30,000 ₪ ומנהלה בסכום של 10,000 ₪ וזאת בהליך פלילי שהתנהל בבתי הדין לעבודה.

• רע"פ 1921/18.
• הע"ז 1648/08.
• ע"פ 30743-11-13.

המערכת המשפטית, ככלל, מעודדת פניה למוסד הבוררות על פני פנייה לבית המשפט. הבוררות הינו מוסד שתוקף קביעותיו הן כשל פסק דין הניתן בבית משפט לכל דבר ועניין. ביטול פסק בוררות יכול שייעשה רק בכפוף לרשימה סגורה של מקרים.

בתקנות האגודות השיתופיות (בוררות בסיכסוכים) התשל"ב-1972 נקבע בין היתר "אגודה שסווגה כמושב עובדים ונקבעה בתקנותיה הוראה שלפיה ייושבו סכסוכים הנוגעים לעסקי האגודה על ידי רשות או מוסד של תאגיד אחר בדרך של בוררות, ואותם רשות או מוסד חדלו מלהתקיים – בין אם אותו תאגיד הקים גוף אחר במקום אותם רשות או מוסד ובין אם לאו – ייושב הסכסוך על ידי בורר שהוסכם על ידי הצדדים. לא הגיעו הצדדים לידי הסכמה לגבי הבורר תוך חמישה עשר ימים מהיום שבו הגיש התובע את התביעה לנתבע ייושב הסכסוך על ידי בורר שנתמנה על ידי בית המשפט המוסמך על פי חוק הבוררות, התשכ"ח-1968, או על ידי בורר שנתמנה על ידי הרשם, הכל לפי בחירת התובע".

באגודות רבות בפרק "ישוב סכסוכים" ישנה הפניה ל"משפט החברים של ההסתדרות הכללית של העובדים העבריים בארץ ישראל" – נוסח זה הוא נוסח סטנדרטי נפוץ בתקנוני אגודות שיתופיות רבות. דא עקא שמוסד זה עבר מן העולם בשנת 1985 ואינו קיים עוד.

נדרשתי לאחרונה לשאלה, אם כך הדבר, היינו שאין יותר "משפט חברים של ההסתדרות", היכן יתבררו סכסוכים ומחלוקות "בין חברים או בין חברים לשעבר או בין אנשים התובעים על ידם ... לבין האגודה או ועד ההנהלה או הפקידים של האגודה" (זהו הנוסח הנפוץ באגודות).

(1) רעא 893/91 גדעון בקל נ' אגודה שיתופית נהלל.
(2) רעא 1158/12 שמעון ושרה נהיר נ' עו"ד גדעון ודבורה ברמץ ועו"ד אורן ששון.
(3) סעיף 12 (א) לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968.
(4) רע"א 4907/08 איגוד ערים נ' מ.מ. אל סאג'ור.

לקחי פסק דין בעניינים שונים הקשורים למשפט העבודה ראוי שיופנמו ע"י חקלאים המעסיקים שכירים במשקם כולל עובדים זרים.

פסק הדין אותו ננתח הפעם עוסק בתביעתו של נהג משאית לזכויות סוציאליות לרבות לפיצויי פיטורים.

סע"ש 1824-04-16 שמעון סלמה נ' פינוי (ר.ע.מ.) בע"מ

3 עובדים תאילנדים שעבדו פרקי זמן שונים אצל חקלאי עתרו לבית הדין לעבודה להשלמת זכויות שלטענתם לא קיבלו.

פסק הדין מאפשר למידה, ניתוח והפקת לקחים לגבי אופן ההתנהלות הנדרש בהקשר להעסקת עובדים בחקלאות בדגש על עובדים זרים.

הנושא אמנם אינו יחודי לקהל החקלאים הקוראים כאן אבל הוא נוגע לכל מי שמידי פעם סועד במסעדה. ראוי לכן לספר על פסק הדין המהפכני שניתן לאחרונה ע"י בית הדין הארצי לעבודה מעטו של הנשיא כחותם פרישה מכהונתו רבת השנים כשופט בבתי הדין לעבודה וכנשיא של בית הדין הארצי לעבודה.

...לא למותר הוסיף את שנקבע בפסק הדין בו עסקנו ושנכון לגבי כלל המעסיקים במשק :"על המעסיק מוטלת החובה על פי דין לנהל רישום מדוייק של שעות העבודה והשכר המשולם על רכיביו השונים, ולרבות תשלום שעות נוספות".

כשהפסח והפסחא מאחורינו יום העצמאות בפתח ולפנינו הרמדאן ועיד אל פיטר ראוי לשוב לדון ולחדד בנושא.

החוק הראשון שנחקק ימים אחדים לאחר הכרזת העצמאות בה' אייר תש"ח 14 למאי 1948 היה "פקודת סדרי השלטון והמשפט". בין שאר הנושאים שבפקודה נקבע כי ימי המנוחה ליהודים יהיו שבת ומועדי ישראל. נקבע כי מועדי ישראל הם 2 ימי ראש השנה, יום הכיפורים, ראשון ושמיני עצרת של סוכות, היום הראשון והשביעי של פסח וחג השבועות בהמשך הוסף יום העצמאות כיום שבתון שדינו כיום חג. לגבי מי שאינם יהודים נקבע: "תהא זכות לקיים ימי מנוחה בשבתם ובחגיהם" (רשימה מצורפת). פירוט ימים אלה פורסם בתקנות מאוחר יותר⁽¹⁾. מכל מקום נקבע כי למי שאינו יהודי הזכות לבחור לשבות בחגי דתו או בחגי ישראל.

ב-1951 חוקק חוק שעות עבודה ומנוחה ובו פירוט המותר והאסור בעניין עבודה בימי המנוחה, דינם של ימי החג הינו כשל יום המנוחה השבועי. המשמעות על פי החוק היא כי אסורה העסקה ביום זה. חריג לכלל קיים במקצועות מסוימים (בחקלאות הדבר רלוונטי לעובדים העוסקים בלעדית בטיפול בבעלי חיים) או למי שניתן בעניינו היתר מיוחד משר העבודה.

אורך יום המנוחה הרגיל הוא לפחות 36 שעות. השר מוסמך לקבוע במקצועות מסוימים יום מנוחה באורך של 25 שעות (ולא פחות מכך).

על הסכם קיבוצי חדש בין המעסיקים וההסתדרות שנחתם לפני כשנה הוחל ע"י שר העבודה והרווחה חיים כץ ובהסכמת שר האוצר משה כחלון צו הרחבה. בצו מקוצר שבוע העבודה ל-42 שעות במקום 43 שעות ושעות העבודה לחודש יהיו 182 במקום 186.

הצו החדש מבטל את צו ההרחבה – הסכם מסגרת 2000 שהוחל  ב-1.7.2000 שקבע: "העובדים יעברו לשבוע עבודה בן 43 שעות בלא הפחתה בשכר, שכר השעה יחושב על בסיס של 186 שעות לחודש עבודה".

aהצו האמור הפחית את שעות העבודה השבועיות מ-45 ל-43.

משמעות החלתו של הצו החדש היא כי החל מאפריל השנה ערך שעת עבודה על פי חוק שכר מינימום יעמוד על 29.12 ₪ במקום 28.49 ₪. המשמעות היא הפחתה של כ-50 שעות בשנה שערכם כ- 1,480 ₪. כמובן שקיצור השעות הבסיסיות משליך על חישוב השעות הנוספות.

מן המפורסמות היא שבתאילנד "יצוא" עובדים אל מחוץ לממלכה הינו ענף כלכלי מרכזי המכניס לממלכה מטבע זר ומסייע למשפחות רבות שנהנות מהכנסות עבודה של בן משפחה במדינה אחרת. ועוד מהמפורסמות היא שתאילנדים המבקשים לצאת לעבודה למדינה אחרת מעדיפים את ישראל כיעד לכך.

למעשה, כך מפורסם, ישראל מצויה במקום הראשון אליו שואפים עובדים אלה להגיע.

הסיבות לכך, כעולה משיחות עם עובדים ועם גורמים בתאילנד המצויים בתחום הן בעיקר שתיים: יחס טוב ושכר גבוה.

להלן ניתוח התגמול לו זוכים התאילנדים בעד עבודתם בענף החקלאות בישראל.