נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה[1] הנכונים לשנת 2021 מלמדים כי בענף החקלאות הועסקו בסה"כ כ-73.5 אלף עובדים מהם כ-24 אלף עובדים זרים (בשנים האחרונות כולם מתאילנד). כ-17 אלף עובדים פלסטינים, כ-4000 משתלמים ממדינות שונות והשאר ישראלים. עולה כי למעלה ממחצית המועסקים בענף החקלאות אינם ישראלים.
מספר העובדים הפלסטינים המורשים לעבוד בישראל כמו גם של העובדים הזרים מוגבל ונקבע בהחלטות ממשלה. בניגוד לפלסטינים שם יש תת ניצול קבוע של המכסה, לגבי העובדים הזרים שמעבר לים קיימת דרישה מתמדת להגדלת המכסה ולהבאת עוד ועוד עובדים. ואכן בשנה שעברה אושרה ע"י הממשלה החלטה על הגדלת מכסת העובדים הזרים ל-31,000.
מלבד עומס עבודה וכורח להעסקה בשעות עבודה רבות מידי יום ברי שמספר העובדים הזרים משפיע ישירות על היקפי התפוקה והייצור בענף.
בפועל אין כל בעיה לגייס כל מספר של עובדים זרים, אלה משתוקקים לעבוד בישראל לאור השכר הגבוה ממנו היו נהנים בישראל - השכר ממנו נהנים העובדים התאילנדים גבוה פי 9-7 מהמקובל בארצם.
בעת שפרצה המלחמה שהו בישראל כ-30,300 עובדים תאילנדים שהועסקו בענף החקלאות מהם כ-7,500 לא חוקיים[2], בעיקר כאלה שמיצו את התקופה המותרת לשהייה בישראל ונותרו בישראל להמשך עבודה והשתכרות.
עם פרוץ המלחמה נבצר מאלפי עובדים בעוטף עזה להמשיך עבודתם במשקי העוטף ובהמשך גם ביישובי הגדר בצפון.
העובדים הזרים (התאילנדים) ומשתלמים מארצות שונות (בעיקר מנפאל) ספגו ביום הראשון למלחמה נרצחים, חטופים ופצועים.
בעקבות אירועי "השבת השחורה" החליטו רבים מהעובדים לשוב למולדתם. כך למשל ביום השלישי למלחמה, ב-9.7.2023, מתוך מאות ויותר עובדים שפונו מישובי העוטף בחסות הצבא למקומות בטוחים בחרו כמחצית מהם לעזוב את ישראל. האחרים הביעו נכונות להמשיך לעבוד בישראל והם אכן שובצו במשקים במרכז הארץ, בשרון, בעמק חפר ובעמקים הצפוניים, עמק יזרעאל, עמק המעיינות, עמק הירדן ובמשקים ברמת נגב ובערבה. אלא שכעבור ימים אחדים עובדים מכל חלקי הארץ לרבות כאלה שהועברו מישובי העוטף למקומות עבודה חלופיים, ביקשו לנטוש ולשוב למולדתם.
שני מאיצים גרמו לכך, האחד לחץ מצד המשפחות בתאילנד שנחשפו לתמונות זוועה (כאלה שהציבור הרחב בארץ לא ראה) ובעיקר בשל לחץ משגרירות תאילנד בישראל לאחר שמלך תאילנד קרא לנתיניו שבישראל לשוב מיידית לארצם.
עם גל העזיבה הגדול שהסתכם בכ-9,300 נוטשים -30% מהעובדים התאילנדים - התעוררו שאלות אתיות ומשפטיות באשר לזכויותיהם של הנוטשים.
השאלות נסובו בעיקרן סביב 2 סוגיות, הראשונה תשלום שכר חודש העבודה האחרון והשניה עניין הפיצויים לרגל סיום עבודה.
החוק[3] מאפשר ניכוי שכר עבודה (שכר יסוד)[4] של חודש עבודה לעובד חודשי שהשלים שנת עבודה אצל אותו מעסיק במקום בו העובד חדל לעבוד ללא שהודיע מראש על רצונו לפרוש. מהבחינה המשפטית נראה לי שבשאלה זו התשובה פשוטה יותר. בהינתן שהעובד נטש מקום עבודה באזור שאין בו סכנה כתוצאה מהמלחמה, במקום שהסיכוי להיפגע מאירוע מלחמתי אינו גבוה יותר מהסיכון שבנפילה מסולם בעת קטיף פרי או מתאונת דרכים בעת נסיעה בכביש, כי אז אין סיבה שלא ינוכו משכרו של העובד דמי ההודעה המוקדמת.
התשובה המוסמכת תינתן בעתיד, או בתיקוני חקיקה רטרואקטיביים או בפיצוי מטעם המדינה, או (כך יותר סביר) במערכת המשפט שכן אין ספק שהעניין יגיע בעתיד להכרעה בבתי הדין לעבודה.
באשר לעניין תשלום הפיצויים יובהר: מהצד המשפטי הצרוף זכאי כל עובד בענף החקלאות בכל מקרה לפיצויים בשיעור 6% משכר היסוד בגין כל תקופת עבודתו, אלא אם נשללה הזכות בפסק דין של בית הדין לעבודה.
מאידך עולה תהייה: מדוע עובד שנוטש מקום עבודה שלא הוכרז כאזור שהעבודה בו אסורה ו/או שאין בו סכנה, וגרם למעסיקו נזק, מדוע עובד שכזה ייהנה מפיצויים?
כאן המקום לחזור ולהזכיר את הטענה המשפטית (שלא התקבלה) לפיה מלכתחילה, גם בימים רגילים, אין הצדקה לתשלום פיצויי פיטורים לעובד זר שמגיע לישראל לתקופה קצובה.
כך למשל פס"ד של בית הדין הארצי לעבודה[5]: "משלא הוכח כי, מבחינה מעשית, היתה למשיבה (המעסיקה) אפשרות כלשהיא להביא להחזרת העובדים לעבודה, אין ניתן לומר כי עבודתם הופסקה על ידי המשיבה ועל כן לא זכאים הם לפיצויי פיטורים".
או פס"ד אחר של בית הדין הארצי[6] המתייחס למציאות דומה לה נחשפו ישובי העוטף בדרום והגדר בצפון: "בנסיבות בו נסגר עסקו של המעסיק בשל תכנית ההתנתקות בעל כורחו ולמורת רוחו, אין לראות במשיב כמי שתרם תרומה אקטיבית, פסיבית או מכל סוג אחר להפסקת עבודתם של המערערים" (העובדים), משכך לא חוייב המעסיק בתשלום פיצויי פיטורים לעובדיו.
ובכל זאת:
למרות שהדעת נתונה לבעיות השוטפות, העכשוויות, זה הזמן לטפל בהחרגת העובדים הזרים לעניין זכאותם לפנסיה ופיצויי פיטורים.
האמור אינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי
[1] הלמ"ס שנתון 2022 פורסם ב-12.6.2023
[2] נתוני רשות האוכלוסין ל-30.6.2023
[3] חוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, תשס"א-2001
[4] שכר היסוד = ש"ע רגילות + תוספת ותק + תוספת משפחה + תוספת מחלקתית
[5] ע"ע 30066/97 מוסטפא נזאל נ' סטרפלאסט תעשיות (1976) בע"מ
[6] סע"ע 256/08 מוחמד קוק ו-16 אח' נגד יוסי שוורץ.
