על פי דוח ה- OECD לשנת 2015 רמת התמיכות לחקלאות בישראל בשנים האחרונות ירדה והיא נובעת בין היתר מרפורמות במדיניות המקומית והגנות מכסיות נמוכות כתוצאה מהסכמי סחר בין מדינות.
המגזר החקלאי בישראל מהווה 1.4% מהתמ"ג ו- 1.2% משוק העבודה.
הדוח מציין את היתרונות הטכנולוגים הייחודים בחקלאות הישראלית שבאים לידי ביטוי בתחומי ההשקיה, משק החלב ועוד ושהופכים אותו למודל למדינות רבות ובעיקר מדינות צחיחות.
הפירות והירקות על פי הדו"ח הם מוצרי היצוא העיקריים בעוד דגנים, זרעים להפקת שמן, בשר בקר וסוכר הם מוצרי החקלאות והמזון המיובאים.
בעוד הממוצע של התמיכות באיחוד הארופי עמד ב- 2015 על 0.8%, הרי שישראל ניצבת במקום השלישי מלמטה עם 0.3%.
התמיכות הישירות של הממשלות השונות מסייעות לחקלאים בהם לשמור על יציבות.
החקלאות היא תחום עיסוק עם סיכונים גבוהים ועם תנודות גבוהות.
חקלאי היה מעדיף רווחית מתונה ארוכת טווח, מאשר אי וודאות שקיימת זה שנים בישראל.
אי הוודאות בחקלאות תלויה בגורמים שונים ובהם פגעי מזג אויר, עודפי יצור, קריסת שערי מטבע, מחלות ועוד.
כבר עתה ידוע כי לא בכל ענף התמיכה הישירה היא הפתרון היחיד או הבלעדי.
החקלאות בישראל לא זקוקים לנדבה. החקלאים עובדים קשה ונחשבים לחקלאים מובילים בעולם.
החקלאים בישראל והחקלאות זקוקים לתכנית ארוכת טווח שתהיה מותאמת לכל ענף וענף, תכנית שתייצר מנגנון שבו חקלאי יוכל לגדל בביטחון את התוצרת האיכותית, אך בבד תבטיח שהוא יהנה מהבטחת מחיר, זאת באמצעות ביטוח או כל דרך אחרת שבה הוא יוכל להתפרנס בכבוד מעמל כפיו.
אין זה סוד שהתוצרת החקלאית סובלת מפערי תיווך, מעלויות מים גבוהות ומהוצאות המחוייבות על פי דרישה של רגולטורים שונים.
התמודדות אמיתית ורצינית מחייבת מתן מענה לפערי התווך באמצעות עידוד התארגנויות קואופרטיבית לשיווק תוצרת במיסוי, בחקיקה והגברת האכיפה על מי שמנהל בצורה צינית וחזירית את פערי התיווך, הורדת מחיר המים וסיוע משמעותי הן במחקר והן בכיסוי ביטוח.
ביטחון מזון והבטחתו מחייב התייחסות רצינית למזון הטרי והבריא שחקלאי ישראל מייצרים ולפני ההתיחסות לכל ענף יש לפעול קודם לצימצום של הסוגיות הרוחבית ובהן מחיר המים, פערי התיווך, והמיסוי היחודי שמוטל על החקלאים.
* הכותב הינו עו"ד ומשמש כמזכ"ל כפרי האיחוד החקלאי.
