"עידן הנחלה המהוונת" הוא "חלון ההזדמנויות" שנפתח לשינוי של "משטר הנחלות" שהחל בהחלטה 1 של מועצת מקרקעי ישראל בשנת 1965.

אדני היסוד עליהם מבוסס "משטר הנחלות" הולכים ומתערערים עת "נולדה" האפשרות לבצע היוון של זכויות המגורים בנחלה ורכישה של כל הפוטנציאל התכנוני העתידי במסלול "דמי רכישה" בהחלטה 1591 (כיום סעיף 8.3 סימן ז' בקובץ ההחלטות), לרבות השכרה של בתי מגורים הבנויים בהיתר בנחלה וכן ביצוע פעולות בנחלה ללא תשלום דמי היוון לרמ"י.

התוצאה היא שמשטר הנחלות פוגע פגיעה מהותית בחופש של רבקה להנות מהקניין, פוגע ביורשים של נחלות, פוגע בבעלי זכויות שמבקשים להשכיר בתים בהיתר, דבר שאינו מתיישב עם חוקי היסוד של מדינת ישראל ואינו מתאים לימינו.

בואו נשתף כוחות ונפעל להביא סוף למשטר הנחלות, הכתובת על הקיר, מסביב ברור גם למקבלי ההחלטות כי המציאות השתנתה וכעת רק צריך לפעול ולהביא לכך שהדיון על הסוף של עידן משטר הנחלות ותחילתו של עידן הנחלה המהוונת לא ירד מהשולחן.

הוועדות בקואופרטיב מהוות מרכיב חשוב במבנה הדמוקרטי שלו. כל קואופרטיב מקים בתוכו מספר שונה של ועדות, לפי צרכיו. גם המושב, הקואופרטיב הרב-תפקודי, מקים בתוכו ועדות, וגלל היקפו הרחב של הקואופרטיב, והשילוב של מרכיבי הקהילה והשלטון המקומי, מספרן של הוועדות במושב הינו, בדרך כלל, רב יותר מאשר בקואופרטיבים אחרים.

המאמר לומד את מבנה ותפקוד הוועדות בקואופרטיבים שונים ברחבי העולם והנוסף את תפקידי ותפקודי הוועדות בקיבוץ, שגם הוא קואופרטיב כפרי והדומה במספר מרכיבים קואופרטיבים למה שקורה במושב.

המאמר מנסה לתאר ולהסביר וללמוד את תהליכי ייסודן של הוועדות במושב, באילו תחומים הן פועלות, מהן סמכויותיהן, ואיזה מקום יש להן במבנה הדמוקרטי של הקואופרטיב. הועדות במושב נמצאות בתחומים רבים המתוארים והמוסברים והמנותחים במסגרת המאמר. המאמר הוא ראשוני בנושא בו הוא עוסק ופותח פתח להמשך המחקר על הוועדות במושב.

חריגות בניה ושימושים חורגים מקבלים זמן מסך משמעותי בתקופה האחרונה לאור הידוק טבעת האכיפה מצד רמ"י והיחידה הארצית לאכיפה, שפועלות במבצעי אכיפה משולבים בכל רחבי הארץ.

תיקון 116 לחוק התכנון והבניה יצר אווירה חדשה בכל הקשור להליכי האכיפה, לאור העברת המידע בין היחידה הארצית לרמ"י בעניין הפרות שאותרו במהלך הביקור של הפקחים בשטח וכן לאור הסקר הארצי של עבירות הבניה שמתקיים בימים אלה (החוק קבע כי יש להשלים את הסקר עד אפריל 19).

רמ"י מבצעת פעילות אכיפה במקביל ליחידה הארצית ולוועדות המקומיות, כאשר הסברנו בהרחבה בעדכונים קודמים, מהו המקור החוקי לביצוע האכיפה על ידי כל אחת מהרשויות ומהן הסמכויות המוקנות לרשויות בהליכי האכיפה במתן צווים מינהליים, הגשת כתבי אישום, תביעות אזרחיות, תשלום קנסות ודמי שימוש.

עוד הסברנו, כי הליכי האכיפה המבוצעים במקביל מביאים לתוצאה לפיה, בעל נחלה עשוי להימצא במצב בו  כי הוגש כנגדו כתב אישום על ידי הועדה המקומית לתכנון ובניה ובמסגרתו הוא נדרש להרוס מבנים בנחלה ולשלם קנסות ובעת ובעונה אחת, גם תביעה אזרחית על ידי רמ"י להריסה ותשלום דמי שימוש.

עד לתיקון 116 לחוק התכנון והבניה, הקנסות שהוטלו במסגרת כתבי אישום נאמדו בעשרות אלפי ₪ לפי היקף העבירה. לאחר התיקון הקנסות הוגדלו באופן משמעותי לסך של 300,000 ₪ ובנוסף קנס של 1,400 ₪ ליום החל ממועד הגילוי של העבירה ועד למועד סילוק העבירה.

דמי שימוש שמוטלים על ידי רמ"י במקביל לקנסות שמוטלים על ידי היחידה הארצית לאכיפה, נאמדים בסכומים גבוהים יותר, כאשר הם מוטלים עבור כל תקופת השימוש. בפרקטיקה רמ"י דורשת "דמי השימוש" עבור כל תקופת השימוש במקום שבו הרשות לא ידעה על העבירה ובמקרים בהם רמ"י ידעה על העבירה ולא פעלה לבצע אכיפה, נדרש תשלום דמי שימוש עבור 7 שנים אחורה בלבד.

במסגרת יישום החלטת מועצת מקרקעי ישראל מספר 1470 (להלן- ההחלטה) וקודמותיה (1426, 1285, 1259, 1222) זכאי חוכר חקלאי (להלן- האגודה), ממנו ניטלת הקרקע, לקבל, בין היתר, זכות לפטור ממכרז (להלן- האופציה) ברכישת מגרשים מרמ"י – הוא או מי מטעמו.

על פי הוראות ההחלטה החוכר מקבל במסגרת הסכם פיצוי והשבה זכות לרכישת מגרשים בפטור ממכרז.

החלטת מועצת מקרקעי ישראל מס' 1585 מיום 24.12.2018 "מדיניות אחידה למתן הנחות בקרקע". קובעת את סיווג אזורי העדיפות הלאומית.

בחוזרנו 7/2019: מדיניות אחידה למתן הנחות בקרקע – הבהרות, הבהרנו כי תוקף ההנחות בהקצאות קרקע ע"י רשות מקרקעי ישראל מבוסס על החלטת הממשלה מס' 1527 "קביעת אזורי עדיפות לאומית לעניין מתן הטבות בתחום הבינוי והשיכון" מיום 13.06.2016.

לפיכך סיווג הישובים לפי אזורי העדיפות הלאומית ימשך בהתאם לסיווגם בשנים האחרונות וגם ללא מגבלת תקרת ההנחה הסוציו-אקונומית ביישובי המועצה האזורית עמק יזרעאל.

בימים אלה פרסם השמאי הממשלתי את פרק כ"ט לקווים המנחים המתמקד בהנחיות לגבי עריכת שומה לצורך חישוב דמי חכירה ו/או דמי רכישה בחלקת המגורים בנחלה.

אגף שומת מקרקעין מפיץ מעת לעת קווים מנחים הכוללים הנחיות וכלים שבאמצעותם השמאים הנדרשים לשום נכס מסוים יפעלו.

הרעיון כשלעצמו מבורך ויש בו גם כוונה ליצירת שפה אחידה, שכן שמאות אינה מדע מדויק וחשוב גם לציין ולברך שטיוטות של קווים מנחים מפורסמים להערות הציבור לפני שהם מפורסמים כקווים מנחים.

מתוך קריאת הקווים המנחים ולא בפעם הראשונה עולות רמיזות כי חלק מההנחיות חורגות מאמות מידה מקצועיות והן נכפות על השמאי הממשלתי ע"י רמ"י.

במשק הישראלי, בדרך כלל, משולמים דמי ההבראה בחודשי הקיץ. פרקטיקה רבת שנים זו נהוגה מתקופה בה מקובל היה שעובדים שכירים יוצאים ל"בית הבראה"/ "בית מרגוע" והמעסיק נשא בעלות "ההבראה" /"המרגוע".
כיום הנוהג של הוצאתו בפועל של עובד ע"י מעסיקו לנופש ע"ח המעסיק, כמעט שאינה קיימת. במקום שיש למעסיק עניין לנהוג כך הדבר אפשרי ובתנאי שהעובד נתן לכך הסכמתו מראש.

בחקלאות נוהגים מעסיקים רבים לשלם לעובדיהם את דמי ההבראה בתשלומים חודשיים. כך בעיקר לגבי עובדים זרים ופלסטינאים. התנהלות זו, אף שהיא מותרת, אינה מומלצת ברוב המקרים.

בחודש אפריל 2019 הסתיים המועד הרשמי במסגרתו נדרשו הוועדות המקומיות להמציא ליחידה הארצית לאכיפה את הסקר של השימושים החורגים בתחום השיפוט שלהן.

כצפוי הסקר לא הושלם במועד אך בשטח אנו רואים פעילות הולכת וגוברת של אכיפה מצד רשות מקרקעי ישראל, ועדות מקומיות ובייחוד מצד היחידה הארצית לאכיפה במשרד האוצר.

בהתאם לתיקון 116 לחוק התכנון והבניה (סעיף 254טו) נקבע, כי יו"ר של הועדות המקומיות יעבירו למנהל היחידה הארצית לאכיפה מידי שלושה חודשים דיווח על פעולות האכיפה המבוצעות על ידן וכן דיווח על ממצאים ביחס לעבודות אסורות ושימוש אסור ("שימוש חורג") שאותרו על ידם בתחום הפיקוח.

מזה שנים רבות מתלוננים חקלאים מעסיקי עובדים זרים על תהליך החלפת עובדים בתום תקופת ההעסקה. העובדים התאילנדים מגיעים לתקופה קצובה של 63 חודשי עבודה (או פחות במידה והם בוחרים לסיים לפני כן) ובסיום עבודתם נדרשת יציאתם לצמיתות מהארץ בטרם יתחיל הליך הבאת עובד חדש לישראל.

בכל מקום עבודה סביר – אפילו!! במשרדי הממשלה – ניתן ומתבצעת  חפיפה מסודרת בין עובדים ומתקיים תהליך מסודר של העברת ידע וניסיון לטובת העסק העובד והמעסיק, המשכיות מתן השרות ומזעור הפגיעה בכל הנוגעים בדבר. לא כך הדבר בענף החקלאות. המעסיק נדרש לסיים את העסקת העובד, לשלוח אותו לתאילנד ולהמתין זמן ארוך – בין 50 ל 100 ימים ויותר – עד שיגיע מחליף. רק לאחר הגעת המחליף מתחיל תהליך למידה והכשרה שכולל בתוכו מעבר ללמידה גם את כל  בעיות  השפה, המנטליות וקשיי ההתאקלמות של עובד חדש שמגיע לארץ זרה.  מה שהופך את תהליך ההכשרה לארוך, מייגע ובעיקר מתסכל לכל הצדדים.

גבי בורנשטיין – חולצה כחולה יזמויות (2003) בע"מ                                             

באדיבות משרד עו״ד שמואל גלנץ ושות׳