ערעור על פסק דינו של ביהמ"ש לענייני משפחה, אשר קבע כי יש לפנות את המערערים (אחים של המשיב ומשפחתו) מהמשק החקלאי אשר היה שייך להוריהם המנוחים של הצדדים.

עמ"ש - 5174-09-15– א.ג נ' א.מ, פס״ד מיום 17/02/17

ידוע הדבר כי במשק חקלאי ניתן לבנות, בדרך כלל, שלוש יחידות דיור.

לכן, במקרים רבים מבקשים הילדים לבנות את ביתם על משק ההורים, כפתרון דיור זמין. הבונים משקיעים מיטב כספם בבניה, לעתים כאשר המשק אינו רשום על שמם, או שאינם רשומים כבנים ממשיכים.

אך מה קורה כאשר הנחלה עליה מבקשים לבנות כבר ממושכנת לטובת בנק או נושה אחר? האם בן הבונה במשק ההורים כפוף למשכנתא שלקחו ההורים, גם בלי קשר לבית שבנה?

ע"א  5922/15 בנק דיסקונט נ' קרויזר ואח', פסק הדין מיום 26.4.2017.

מרביתם המוחלט של הישובים הכפריים מאוגדים באמצעות אגודה שיתופית שבתקנונה יש פרק המיוחד לישוב סכסוכים בין האגודה לחבריה, חבריה לשעבר ועובדיה ובין החברים בינם לבין עצמם.

סעיף 52 לפקודת האגודות השיתופיות קובע כי רשאית האגודה לקבוע בתקנונה הוראות לישוב סכסוכים הנוגעים לעסקי האגודה, בין על ידי הרשם ובין באופן אחר.

ביטול פסק בורר מחייבת קיומה של אחת מעשר העילות הקבועות בסעיף 24 לחוק הבוררות. מדובר בעילות מאוד קיצוניות ובית המשפט כאמור לא ממהר להתערב בהחלטותיו של מוסד הבוררות והחלטותיו מטעמים שונים ובהם החשיבות שרואה בית המשפט במוסד זה, הרצון לכבד את תניית הבוררות הקיימת בין צדדים ועוד. ההלכה שנקבעה בבית המשפט העליון היא "כי רשות ערעור על פסק-דין בענייני בוררות אינה ניתנת על דרך השגרה, אלא רק במקרים שבהם עומדת להכרעה שאלה בעלת חשיבות חוקתית, ציבורית ו/או משפטית גבוהה, שיש לה היבט עקרוני-כללי החורג מגדר עניינם הפרטני של בעלי הדין".

בימים אלה נתן ביהמ"ש העליון רשות ערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי שקבע כי אין מקום לביטול פסק הבורר למרות שנפל פגם בהליך, כשהתברר שהבורר הפר את חובת הגילוי ולא גילה לצדדים בתחילתה של הבוררות את העובדה כי העניק במשך שנים רבות שירותים משפטיים למשיבה

עא 1610/17 לוסיה ויצדומיני נ' גיאה מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ, פס״ד מיום 28/05/17

כידוע בירור מחלוקות מעולם העבודה במובנן הרחב ביותר נתון לסמכותו העניינית הבלעדית של בית הדין לעבודה. יוצאים מכלל זה הם עניינים הנוגעים לתביעות נזיקין הנגרמים במהלך קיומם של יחסי עובד-מעסיק.

בפסק דין שניתן בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב⁽¹⁾ נדון וחודד עניין סמכותו של בית משפט אזרחי לדון ולפסוק בעניין זכויותיו של עובד.

סע"ש 5911-02-17 רדואן נ' משק לייזרוביץ ניתן ביום 5.6.2017.
תא"מ 44667-11-16 משק לייזרוביץ נ' רדואן ניתן ביום 29.12.2016

זוג רכש נחלה במושב מאת חברת אגודה שנפטרה לאחר מכן. על פי הסכם הרכישה הותנתה העברת הנחלה באישור האגודה בהתאם לחוקיה ותקנונה לקבלת הזוג לחברים בה. המושב דרש מהזוג לשלם דמי כניסה סך 50,000 ₪ כתנאי לקבלתם אף על פי שתקנון האגודה שהיה קיים באותה עת חייב כל חבר לשלם בכניסתו סך שך 0.250 ל"י.

האם היה המושב מוסמך לגבות סכום הגבוה מכך?

 תא"מ (שלום)(ב"ש) 60761-03-15 שאול ואח' נ' סגולה מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ, פס״ד מיום 22/05/17

ערעור של מושב תלמי מנשה על החלטת בימ"ש שלום, בשבתו כוועדת הכרעה לפי חוק ההתיישבות החקלאית, לחייב את המושב להשיב למדינה קרקעות שהתבצעו בהם שימושים חורגים.

ע"א 10998-02-16 – תלמי מנשה אגודה שיתופית נ' הרשות המוסמכת לפי חוק ההתיישבות, פס״ד מיום 06/03/2017

מעסיק אינו רשאי להפעיל בעסקו שעון ביומטרי או אמצעי אחר אשר במסגרתו על העובדים למסור טביעות אצבע לשם רישום נוכחות, מאחר ודרישה כאמור מהווה פגיעה קשה בזכויות העובדים לפרטיות ולאוטונומיה, המעוגנות בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו.

חריג לכלל שנקבע על ידי בית הדין הארצי לעבודה יכול להתקיים רק במקרים בודדים וחריגים בלבד, ובכפוף לכך שהמעסיק הוכיח, בין היתר, כי התקיימו כל התנאים שלהלן, באופן קפדני:

עובד שעבד קרוב לשנתיים אצל הנתבעת שהפעילה בית קפה במרכז ירושלים תבע בשורה של עניינים, גמול שעות נוספות, דמי הבראה, פידיון חופשה, פיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה, פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת ופיצוי בגין פיטורים שלא כדין.

במאמר זה נעסוק בעולה מאי הצגת רישום הנוכחות של העובד בעבודה.

לא היתה מחלוקת על השכר החודשי שנקבע ועל העובדה שהנתבעת ניהלה רישום נוכחות ממוחשב. בתלוש השכר לא צויין דבר בהקשר לעבודה בשעות נוספות.

שעות עבודתו של התובע והאם כללו שעות נוספות היו במחלוקת.

סע"ש(עבודה)(ירושלים) 45350-04-13 נאסר שחאדה נ' ר.ש.א.י. שירותי מזון בע"מ, ניתן ב-8.5.17.

כמעט ואין מושב (ובמקרים רבים גם מושבניקים) שסוגיית הפקעת הקרקעות אינה נוגעת בו, ולא נאלץ להתמודד עם מצב בו הרשויות מודיעות כי בכוונתן להפקיע את שטחו לטובת סלילת כביש, העברת צינור, רכבת וכיוצ"ב.

אין ספק שהפקעת קרקע על ידי רשות שלטונית גורמת לבעל הקרקע, ממנו נגרע השטח, תחושות קשות. מטבע הדברים מרגיש בעל הקרקע כי על הרשות לשלם פיצויים בגין ההפקעה. כאשר הרשות מסרבת להעניק פיצויים אלו, מצטרפת לפגיעה בגין ההפקעה גם תחושת חוסר צדק משווע אשר לפעמים קשה שבעתיים. כך היה במקרה אשר נדון לאחרונה  (1.2.17) הבית במשפט המחוזי מרכז-לוד, במסגרתו נתקפה החלטתו של שר התחבורה שלא להעניק "פיצויי סבל" בגין הפקעת הרבע הראשון במקרקעין המצויים בבעלות התובע.

באותו מקרה נעשו מספר הפקעות בשטח של התובע ואף פוצלה החלקה שברשותו לארבעה חלקים. כלל השטחים שהופקעו הגיע לרבע מן השטח הכולל. התובע ביקש משר התחבורה שיפעיל את סמכותו למתן פיצוי בשל הסבל שנגרם לו כתוצאה מההפקעה, למרות שהשטח שהופקע הגיע רק לרבע מכלל השטח, בגינו לא מגיעים פיצויי הפקעה על פי החוק. השר סירב למתן הפיצויים, ומכאן נולדה התביעה, במסגרתה התבקש בית המשפט לבחון את סבירות החלטתו של השר עת דחה בקשתו של התובע לקבלת פיצויי סבל.

* ה"פ (מרכז) 39012-11-15 עדי אלמליח נ' שר התחבורה (פורסם בנבו, 1.2.2017)