אי מסירת הנ"ל – פוטנציאל לצרות
המניע לכתיבת מאמר זה הוא פנייתו אלי של חקלאי, מעסיק עובדים זרים, שנקרא לחקירה לאחר שבביקורת מטעם מנהל ההסדרה והאכיפה במשרד העבודה נמצאו אצלו עובדים זרים שלא היו להם הסכמי העסקה.
מאז 2012 ועד לפרוץ מלחמת חרבות ברזל הגיעו העובדים הזרים לעבודה בענף החקלאות במסגרת ההסכם הבין מדינתי (בילטרלי) מול ממלכת תאילנד. לעובדים אלו נמסר בצורה מסודרת הסכם העסקה שהוכן על ידי רשות האוכלוסין וההגירה האגף לעובדים זרים והוא עונה על דרישות החוק (יש להוסיף לו ספח המבהיר מהו יום המנוחה השבועית ומהם החגים אותם חוגג העובד).
בחודשים האחרונים, חודשי המלחמה, נקלטו אצל חקלאים עובדים זרים ממדינות שונות שהגיעו בדרכים שונות, לאו דווקא במסלול הבילטרלי.
לאחרונה נוכחתי שעובדים זרים שהגיעו לעבודה בחקלאות (כולל משתי המדינות שמולם קיים הסכם בין מדינתי, תאילנד וסרילנקה) לא תמיד הוחתמו על הסכם העסקה ולא נמסרה להם "הודעה על תנאי עבודה".
בספר החוקים בין שאר דיני העבודה: "חוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), תשס"ב-2002".
לפי הוראת חוק זה מעסיק מחוייב להודיע לעובד תוך 30 יום (בנערים 7 ימים) מתחילת עבודתו את תנאי עבודתו לפי מתכונת הקבועה בתקנות[1] בהן:
(1) זהות המעסיק וזהות העובד;
(2) תאריך תחילת העבודה ואם חוזה העבודה הוא לתקופה קצובה – תקופת העבודה; במקרה שהתקופה לא קצובה יש לציין זאת;
(3) תיאור עיקרי התפקיד;
(4) ציון שמו או תואר תפקידו של ממונה ישיר על העובד;
(5) סך כל התשלומים המשתלמים לעובד כשכר עבודה ומועדי תשלום השכר;
(6) אורכו של יום העבודה הרגיל או שבוע העבודה הרגיל של העובד;
(7) יום המנוחה השבועית של העובד;
(8) סוגי תשלומים בעבור תנאים סוציאליים של העובד, וכן פירוט הגופים שאליהם המעסיק מעביר בפועל את התשלומים האמורים.
במקרים בהם נחתם הסכם עבודה מפורט בין העובד למעסיק ובו מצוינים הפרטים הנדרשים על פי התקנות מתייתרת הודעה נפרדת ודי בהסכם העבודה.
בעובדים זרים, יש חובה מפורשת לערוך הסכם בכתב בדבר תנאי העבודה וכיו"ב בעברית ובשפת העובד.
שינוי בתנאי העבודה גם הוא מחייב הודעה לעובד תוך 30 יום (בנער תוך 7 ימים). בחוק, סעיף[2] הקובע כי בתובענה של עובד שבה שנוי במחלוקת אחד מהעניינים המחויבים בהודעה וכזו לא נמסרה, הנטל להפרכת טענת העובד מונח על כתבי המעסיק. למעשה מקום בו לא ניתנה הודעה לעובד בכתב מתהפך הנטל, לא עוד "המוציא מחברו עליו הראייה", והמעסיק הוא זה שצריך להוכיח כי תביעת העובד אינה מוצדקת. זאת ואף זאת אי מתן הודעה לעובד יכול ותזכה את העובד בקבלת פיצוי כספי בסכום של עד 15,000 ₪.
זאת לדעת, הפרת ההוראה למסור לעובד הודעה לעובד או הסכם העסקה מסכנת את המעסיק הן מצד רשויות האכיפה (משרד העבודה, בעו"ז גם רשות האוכלוסין במשרד הפנים) ואז נופל הדבר למישור הפלילי וגם, בנוסף, המעסיק חשוף לסיכון מהצד האזרחי, היינו תביעה מטעם העובד.
בית הדין הארצי קבע[3]: "הדרישה למסור לעובד הודעה בכתב על תנאי עבודתו אינה ענין טכני... בין תכליותיה – ליידע את העובד באופן שקוף ומלא על כל תנאי עבודתו... הפרתו של חוק הודעה לעובד מהווה עבירה פלילית אך יש לה גם השלכות במערכת היחסים המשפטית בין העובד למעסיק... אפשר שתזכה את העובד בפיצוי מבלי שמוטלות עליו חובה להוכיח נזק".
פסק הדין קובע שאין די בהודעה בע"פ כמו גם ברישום לפיו "הזכויות ינתנו בהתאם לחוק" שכן העדרו של פירוט כאמור פוגע בתכליתה של ההודעה לעובד.
בפס"ד שעסק בתביעת עובד אריתראי לזכויות שונות שלטענתו לא שולמו לו ושניתן לאחרונה[4] נפסק: "... 15. אין חולק כי לא נמסרה לתובע הודעה לעובד המפרטת את תנאי עבודתו כמתחייב בהתאם לחוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה ... בין הצדדים אף לא נחתם הסכם עבודה. 16. מאחר שבין הצדדים מחלוקות רבות בשאלות הנוגעות לשכרו לזכויותיו של התובע, לו היה מוצג הסכם עבודה, ולמצער הודעה לעובד, היה הדבר חוסך התדיינות ממושכת. בנסיבות אלה מתקבלת התביעה בהקשר זה כך שהנתבע ישלם לתובע פיצוי בסך 5,000 ₪ בשל היעדר הודעה לעובד כדין...".
לסיכום:
- מסירת הודעה לעובד – הודעה בכתב - לכל עובד, היא מצוות החוק.
- הפרטים שיש לכלול בהודעה מפורטים בחוק במדוייק.
- לגבי עובד זר יש למסור הודעה הרשומה בעברית ובשפת העובד.
[1] תקנות הודעה לעובד (תנאי עבודה) (צורת הודעה ופרטיה) תשס"ב-2002.
[2] סעיף 5א לחוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), תשס"ב-2002
[3] עע 154/10 קלרה שניידר נ' ניצנים אבטחה בע"מ
[4] סע"ש (ת"א) 46926-04-22 Lilay Yohanes נ' הדר רון בניה ויזמות בע"מ ואח'
