קוראיי הנאמנים יודעים וודאי כי עשיית שימוש חורג, כמו למשל, מתן זכות שימוש לצד ג' בקרקע החקלאית, מהווה הפרה של חוק ההתיישבות (להלן: "החוק") וחושפת את המחזיק בקרקע לסנקציות חמורות הקבועות בחוק ובכללן גם הפקעת הקרקע והחזרתה לרשות מקרקעי ישראל. חשוב מאד לדעת כי סיכון נוסף שלוקח מחזיק הקרקע, בהקשר זה, מצוי במישור היחסים שבינו לבין הגוף עימו התקשר לעשיית השימוש החורג. היינו מול צד ג' אשר אפשרתם לו לעשות שימוש בקרקע החקלאית שברשותכם. כך, סעיף 12 לחוק קובע כי מי שהתקשר עם מחזיק בפעולה המהווה שימוש חורג זכאי לפיצויים מאת המחזיק ותביעתו תידון בועדת ההכרעה. מקרה כגון זה נידון בפסק דין שניתן לאחרונה (7.5.19)* בועדת ההכרעה ובפאת חשיבותו בחרתי להביא את עיקריו בפניכם.

* ו"ע (שלום ת"א) 33256-10-12 דשא יצהר בע"מ נ' ינוב מושב עובדים להתיישבות חקלאית (פורסם בנבו, 07.05.2019)

סוגיית הורשה של משקים חקלאיים היא מורכבת וסבוכה ממספר בחינות, שעיקרן נובעות מהעובדה שניתן לרשום משק חקלאי על שם יורש אחד בלבד. פעמים רבות נדרש יורש לשלם פיצוי לשאר היורשים, בהתאם לסעיף 114 לחוק הירושה.

האם סכום פיצוי כזה, שאח חייב לשלם לאחיותיו ייגזר לפי "שווי נטו" של המשק החקלאי של ההורים המנוחים (לאחר ניכוי דמי הסכמה, דמי רכישה ומס שבח) או שמא ייגזר לפי "שווי ברוטו" של המשק, כפי שהוערך על ידי שמאי?

ת״ע(משפחה)(נצרת) 69253-05-18 א.פ. ואח׳ נ׳ י.פ., פס״ד מיום 16/05/19

18 שנים לאחר עזיבתו, הגיש חבר קיבוץ יחיעם לשעבר תביעה כנגד הקיבוץ במסגרתה טען כי הקיבוץ מקפח את זכויותיו בכל הנוגע לתשלומי קצבת הפנסיה שלו.

ת"א (שלום)(חיפה) 10233-01-16 גלעד נ' קיבוץ יחיעם, פס״ד מיום 20/12/2018

בימים אלה פסק ביהמ"ש לענייני משפחה בנצרת פסק דין חשוב שמתמקד בשאלה האם סכום הפיצוי שאח חייב לשלם לאחיותיו לפי סעיף 114 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965, ייגזר לפי "שווי נטו" של הנחלה, קרי לאחר ניכוי דמי הסכמה, מס שבח והיטל השבחה או שמא ייגזר לפי "שווי ברוטו" של הנחלה כפי שהדבר הוערך על ידי שמאי.

הכרעה זו חשובה שכן ידוע כי בעת מכירה של נחלה לצד ג' הניכויים בגין המסים השונים מפחיתים את ערך הנחלה בארבעים עד חמישים אחוזים.

כבוד סגן הנשיא, השופט אסף זגורי התמקד בפסק דין (ת"ע 69253-05-18 א.פ. ואח' נ' י.פ) בשאלה חשובה זו שעולה רבות בשנים האחרונות במצבים דומים בדבר פרשנותו של סעיף 114 לחוק הירושה.

מושבים וחברי מושבים מעסיקים עובדים בענפי המשק שברשותם. בכובעכם כמעסיקי עובדים אתם מחוייבים, מלבד תשלום שכר וזכויות סוציאליות, גם לספק לעובדים סביבת עבודה בטוחה. לעיתים, בשטף העבודה והלחץ לעמוד במשימות הרבות, קיימת נטייה ל"עגל פינות" ו"לעצום עיניים" מחובה זו. אלא שאז חושף עצמו המעביד לטענה כי התרשלותו היא שגרמה לתאונת העבודה ולפציעת העובד ועליו לשאת באחריות ולשלם לעובד נזקו (הגבוה לעיתים מתגמולי הביטוח הלאומי).

פסק דין שניתן לאחרונה (31.3.19) בבית משפט השלום בתל אביב דן בסוגיה חשובה זו ובחרתי לסקור בפניכם את עיקריו.  

* ת"א (שלום ת"א) 40788-12-15 פלוני נ' א. א. צנרת בע"מ (פורסם בנבו, 31.03.2019)

תביעה שהגיש מושב ינוב כנגד נציגי הועד הדתי במושב, במסגרתה תבע המושב את פינוייהם ממבנה ציבורי אשר הוא העניק להם בו זכויות חכירה, ואשר שימש אותם כבית כנסת, וזאת לאור פקיעתו של הסכם השימוש וכן בעקבות הפרות שונות מצד הנציגים.  

ת"א (שלום)(נתניה) 13253-01-17, אגודת ינוב נ' לביאד ואח' , פס״ד מיום 17/01/2019

חקלאים, וודאי מעניין אתכם לדעת האם ניתן לתקוף בבית משפט החלטה שניתנה לגביכם על ידי גורם במשרד החקלאות (פיצו"ח, השירותים הווטרינריים, הגנת הצומח וכו').

התשובה הינה שניתן אולם אני מבקשת להבהיר לכם כי בהתאם לפסיקה, בתי המשפט אינם נוטים להתערב בשיקול דעתם המקצועי של רשויות המדינה, אלא במקרים חריגים. פסק דין* שניתן לאחרונה (18.3.19) בבית המשפט לעניינים מנהליים בחיפה דן בסוגיה זו ומפאת חשיבותו ראיתי לנכון לסקור את עיקריו בפניכם.

* עת"מ (מינהליים חי') 6676-03-19 סובחי נח'לה ובניו בע"מ נ' מדינת ישראל - משרד החקלאות ופיתוח הכפר (פורסם בנבו, 18.03.2019)

תביעה שהוגשה על ידי שניים מתושבי היישוב ריחן החברים באגודה הקהילתית של היישוב, במסגרתה ביקשו החברים לבטל את החלטת האגודה להפסיק את חברותם.

בנוסף, לאור התנהלות חברי ועד האגודה שהובילה להחלטה זו, תובעים החברים פיצוי בגין התרשלות של חלק מחברי וועד האגודה וכן פיצוי בשל עוולת לשון הרע.

ת"א (ירושלים) 35629-10-15 צבי פריד נ' מתיישבי ריחן יישוב קהילתי כפרי אגודה שיתופית בע"מ, פס״ד מיום 14/01/2019

השאלה אם ניתן לסווג פעילות כפעילות חקלאית אם לאו, היא שאלה קריטית.

זאת, בשעה שהן על פי דיני התכנון והבנייה והן על פי חוק ההתיישבות, שימוש שאינו חקלאי הנעשה על קרקע חקלאית ללא קבלת היתר, נחשב ל"שימוש חורג" ואסור, שבצדו סקציות חמורות.

בנוסף, לשאלה זו יש גם השלכות כספיות נרחבות, שכן דמי השימוש הנגבים על ידי רשות מקרקעי ישראל ("רמ"י") בגין פעילות בעלת אופי מסחרי גבוהים משמעותית מאלו הנגבים בגין פעילות חקלאית. מדובר בנושא רלוונטי לקיבוצים רבים אשר לצד פעילויות חקלאיות מובהקות (רפת, לולים, גד"ש וכו'), מפעילים גם עסקים הנמצאים בתחום "האפור".

פסק דין* שניתן לאחרונה (6.2.19) בבית המשפט השלום בבית שמש דן בסוגיית סיווג הפעילות בקרקע חקלאית, ומפאת חשיבותו בחרתי לסקרו בפניכם בתמצית.

* ת"א (שלום בי"ש) 45276-06-13 מנהל מקרקעי ישראל ירושלים נ' יוסף ערוסי (פורסם בנבו, 06.02.2019)