אפרת ואש, עו״ד

אפרת ואש, עו״ד

מתמחה במשטר המקרקעין הציבורי בישראל בכלל, ובישובים כפריים בפרט.

vas-law@bezeqint.net

 

נוצלה כאן הזדמנות-פז להכריע ביחס לתוקף "כתבי שיפוי" הנהוגים בעולם התכנון, כתנאי לקידום תכניות מתאר לשינויי יעוד המשביחים כלכלית נכסי מקרקעין, לקראת תביעות פיצויים של מי שייפגעו מאותה תכנית.

פה-אחד פסקו כב' השופטים דנציגר, הנדל וברון, כי זהו נוהג בלתי-חוקי החורג מהחוק המסמיך את הועדות המקומיות הוא חוק התכנון והבניה, בלתי-חוקתי בהיותו סותר את חוק-יסוד: תקציב המדינה, ומפר את חובתן המוחלטת של הועדות לפצות בעצמן נפגעים מתכניות חדשות.

תוך כך, הורחב המושג "מס, היטל או תשלום חובה" גם על החיוב העתידי הנכלל בכתבי השיפוי, עוד בטרם שילם יזם התכנית תשלום שיפוי כלשהו. מדובר ברעידת אדמה בעולם התכנון, וימים יגידו מה יהיו השלכותיה.

ע"א  5958/15 פרחי ביקל בע"מ נ׳ הועדה המקומית לתכנון ולבניה - ראשון לציון ואח׳, פס״ד מיום 15/12/2016

קרקע שהופקעה מידי בעלת הזכויות, פוצתה לפי אמדן של רמ"י. הנפגעת חתמה על חוזה עם רמ"י בהתאם, ואז קמה ותבעה השלמת הפיצויים לפי חוו"ד שמאית מטעמה.

שתי הערכאות קיבלו את טענותיה. פסק-הדין עוסק בכמה סוגיות מרתקות, אך אדגיש כאן את העובדה כי רמ"י לא הדפה את התביעה הכספית רק מפני שהתובעת כבר חתמה על חוזה וקיבלה פיצוי.

נוסח החוזה אינו מצוטט, אך סביר להניח כי נכלל בו סעיף "מיצוי טענות" מצד התובעת.

ובכל זאת, התביעה התנהלה, וגם זיכתה את התובעת בפיצוי נוסף מידי רמ"י.

ראוי ללמוד ממקרה זה, כי חוזי רמ"י אינם סוף פסוק, ואזרח שנפגע יזכה לסעד שיפוטי.

ע''א 7060/14מדינת ישראל - מנהל מקרקעי ישראל  נ׳ סמיח סאלח דבאח ואח׳, פס״ד מיום 6.12.16

נחלה היא כוי: בפס"ד מדעי נ' מדעי עשה כב' השופט אנגלרד שימוש בביטוי 'כוי' (נשמעKOY), כדי לתאר את מעמדו המוזר של "בן ממשיך" בנחלה חקלאית.

עו"ד אפרת ואש מציעה כעת להרחיב את השימוש במושג זה על הנחלה כולה ועל יורשי המתיישב כולם.

בניגוד לתפיסה שהשתרשה בדור האחרון, כך היא מפרטת במאמר שהתפרסם לאחרונה בדו-ירחון המקצועי 'מקרקעין', ההסדרים של יורשי מתיישבים ביחס לנחלה אינם ראויים לחוב במיסוי מקרקעין. איסור פיצול הזכויות בנחלה גרם לבעלי הקרקע, באמצעות רמ"י,

לראות בזכות החכירה בנחלה ובוודאי בזכות של בר-רשות בלבד בנחלה, זכות החוזרת לבעלים עם פטירת המתיישב (ובן/בת זוגו).

הזכות מוקצית מחדש למתיישב אחר, בן משפחה או זר, לפי כללי הבעלים ע"י רמ"י.

לכן הזכות אינה נכנסת לסל נכסי העזבון, ואין חלוקה בין היורשים של "זכות" זו במישור הקרקעי. כל פעולה שהם נוקטים גם אם בתמורה - אינה עסקה ב"זכות במקרקעין".

יש הגורסים כי פעולה כזאת חבה במס אחר. אך אין להחיל עליה מיסוי מקרקעין: מס שבח ומס רכישה.

פורסם בירחון ״מקרקעין״ גיליון טו/3 יולי 2016

זהו פרק חדש בעלילות "עיגון הזכויות" במקרקעי הנחלות.

בקצרה, משה באדר חברנו-למקצוע החליט להלחם על הנחלה האישית שלו בבית-נקופה. מתברר שפרש מהאגודה כבר לפני שנים בעקבות עמיר דרורי, וניהל כעת קרב על שלב הביצוע של החלטה 970.

השופט רם וינוגרד קיבל חלק מטענותיו. פסק-הדין מפורט יפה ומנומק, וראוי לעיון.

יש לאורך פסק-הדין כמה התייחסויות לסוגיות שונות המעסיקות את כל בעלי הנחלות:

  1. גודל הנחלה - נקבע כי אינו יכול להיות יותר מהתקן הרשמי. יכול להיות פחות אבל ההפחתה חייבת להיות שיוויונית לגבי כל הנחלות בישוב.
  2. קידום התצ"ר לטאבו - לאחר סקירת דברי בג"ץ בפרשת דרורי, גם השופט וינוגרד מבין שהמלחמה עברה למישור האזרחי, ומבקר בלשון עדינה למדי את העובדה כי חלפו שש שנים מאז הורו שופטי בג"ץ לקדם את ההחכרה, ומצטט את עדויות נציגי רמ"י המודים בחוסר-מעש מתמשך עד היום. השופט הנכבד אף עושה מעשה: נותן צו עשה המורה לאגודה לסיים את התצ''ר עד 1.11.2016.
    אין לזה תקדים, ולטעמי מדובר במהלך מבורך. בתור מי שייצגה את עמיר דרורי בעתירותיו לבג"ץ, נראה לי כי נולד כאן פרק-המשך בסאגה של מלחמת עיגון זכויות בעלי הנחלות במקרקעיהן.
  3. העדר זיקה בין הקצאה של בית מקצועי לבן לבין עיגון זכויות האב בנחלה - נדחתה הטענה שיש להפחית משטח הנחלה של האב, שטח של בית מקצועי שהוקצה לבן לפני 25 שנים בהסכמת האגודה.
  4. ככל שיש טענות כספיות בין הצדדים או טענות לגבי תנאי "הסכם ההפרדות" לפי החלטה 970 אזי עליהם לנהלו בבוררות לפי תקנון האגודה. על המעוניין לפנות לבוררות תוך 45 ימים ממתן פסק-דין זה.

ת"א (ירושלים) 7049-05-14 באדר נ' להתיישבות שיתופית בע"מ ואח', פס״ד מיום 06/07/16

האיחוד החקלאי

דרך מנחם בגין 74 , תל אביב
תל אביב, 67215
טל: 03-5620621, פקס: 03-5622353
ליצירת קשר בדוא״ל

תפעול וניהול האתר - ערן שאקי 054-4731702