הפקעת קרקע ע"י רשויות המדינה מהווה פגיעה קשה בזכות הקניין. מקורה של חלק משמעותי ממערכת הדינים המאפשרת הפקעות בחקיקה מנדטורית שאינה שמה את הפרט במרכז. לאורך השנים, במיוחד לאחר חקיקת חוקי היסוד, ניכרת בפסיקה מגמה לחיזוק מעמדו הקנייני של הפרט בנוגע להפקעות.

דווקא בנושא התיישנות החקיקה המנדטורית היטיבה עם הפרט באופן שבמשך שנים רבות לא הוחלה התיישנות על תביעות לפיצויי הפקעה, פרט למקרה בו כספי הפיצוי הושלשו ע"י הרשות לקופת בית המשפט בהתאם למנגנון הקבוע בסעיף 16 לפקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור) 1943.