בחוק שעות עבודה ומנוחה[1] נקבע: "7. (א) לפחות שלושים ושש שעות רצופות לשבוע הן המנוחה השבועית של העובד.
(ב) המנוחה השבועית תכלול.
(1) לגבי יהודי – את יום השבת.
(2) לגבי מי שאינו יהודי – את יום השבת או את היום הראשון או את היום
השישי בשבוע, הכל לפי המקובל עליו כיום המנוחה השבועית שלו".
כך נקבע גם קודם במסגרת החוק הראשון שחוקקה האסיפה המכוננת לאחר הכרזת המדינה "פקודת סדרי השלטון והמשפט".
בחוק הודעה לעובד[2] נקבע כי על המעסיק חובה למסור לעובד תוך 30 יום מתחילת עבודתו הודעה ובה בין היתר לציין את יום המנוחה השבועית של העובד. לגבי יהודי בכל מקרה יהיה יום השבת יום המנוחה לגבי מי שאינו יהודי כאמור תהא מותרת עבודה בשבת בהנחה שבחר ביום שישי או ראשון כיום המנוחה השבועית.
בבית הדין האזורי[3] נידונו תביעותיהם של שלושה שהועסקו בבית חולים 'מעייני הישועה'. בית חולים הנותן שירותיו לציבור החרדי ובו הקפדה על כך שיהודי לא יעסוק בשבת בדברים שאינם פיקוח נפש. משכך העסיק בית החולים מי שאינם יהודים לפעולות כגון כתיבה, מענה לטלפונים, הדלקת מכשירים חשמליים וכד'. לעבודות אלה גייס בית החולים עובדים שאינם יהודים לאחר בחינה יסודית של רב בית החולים.
התובעים שהועסקו 5-4 שנים הגישו תביעות לתוספת 50% לשכרם, בגין עבודתם בשבת. סכומי התביעה נעו בין כ-35,000 ₪ לכ-97,000 ₪.
בבית הדין הסביר רב בית החולים כי הוא זה שבתחילת הליך קליטתו של עובד "גוי של שבת" מראיין ובודק את המועמד וככל שהוא השתכנע שמדובר במי שאינו יהודי נמשך תהליך קבלתו לעבודה והוא מופנה למחלקת משאבי אנוש.
לא היתה מחלוקת כי התובעים התקבלו לעבודה לצורך תפקיד של "גוי של שבת" והועסקו כך בשבתות ובחגי ישראל. התובעים היו מודעים שהתקבלו לעבודה רק משום שאין הם נחשבים כיהודים. במהלך כל תקופת עבודתם הם לא טענו טענה כל שהיא כנגד העסקתם בדרך זו וכנגד הגמול שקיבלו.
משכך קבע בית הדין: "... אין הם נחשבים כיהודים לצורך חוק וממילא יום המנוחה שלהם אינו השבת כקבוע... בנסיבות קבלת התובעים לעבודה ... עבודה שבוצעה רק למי שאינו יהודי על פי ההלכה, ניתן היה להניח כי אין מדובר בעובדים שיום השבת הוא יום המנוחה המקובל עליהם... נדחית התביעה לגמול עבודה בשבתות ובחגים". (ההדגשה לא במקור).
התובעים אף חוייבו לשלם לנתבעת הוצאות בסך 6,000 ₪.
על פסק דינו זה של בית הדין האזורי הוגש ערעור לבית הדין הארצי[4]. בערעור טענו המערערים כי הם רואים את יום השבת כיום מנוחתם השבועית כמו רוב אזרחי המדינה, כי מעולם לא נשאלו על ידי בית החולים מהו יום מנוחתם השבועית, עוד טענו המערערים (לא הוזכר בפסה"ד האזורי) כי מוסלמים ונוצרים העובדים בבית החולים קיבלו גמול עבודה בשבת (150%) והעובדה שהם עובדים בבית החולים רק בשבתות ובחגי ישראל אינה שוללת מהם הזכות לגמול עבודה במנוחה השבועית שכן "חוק שעות עבודה ומנוחה אינו מתנה תשלום גמול עבודה במנוחה השבועית, בכך שהעובד יעבוד באותו מקום עבודה במשך כל השבוע".
בית הדין הארצי קיבל את קביעת בית הדין האזורי לפיה המערערים אינם יהודים והניח שבית החולים יצא מנקודת מוצא שמי שבוחר לעבוד בשבת זהו יום המנוחה השבועית שלו. טענתם של המערערים היתה כי מעולם לא נשאלו ע"י בית החולים מהו יום המנוחה השבועית שלהם.
המערערים הצהירו כאמור כי כמו ר͘ב רובם של אזרחי ישראל גם מבחינתם יום השבת הוא יום המנוחה השבועית והם בחרו לעבוד ביום המנוחה השבועית בשל צרכים כלכליים.
לאחר שהוברר כי בית החולים משלם לעובדים מוסלמים ונוצרים שהועסקו בשבת גמול אף גבוה מהשיעור המחוייב על פי החוק, קבע בית הדין שיש בכך "הפליה פסולה בין שווים", הפלייה לא מוצדקת. בית הדין דחה את טענת בית החולים כי האחרים קיבלו גמול עבודה ביום המנוחה השבועית כיוון שעבדו בו כל השבוע לעומת המערערים שעבדו רק בשבת וחג. בית הדין קבע שהגמול עבור עבודה ביום המנוחה השבועית משולם ללא קשר לעבודה בימים אחרים. התברר כי קיפוחם של המערערים נבע מהרצון להוזיל את עלות העסקתם.
לטענת בית החולים כי המערערים נהגו שלא בתום לב בשתיקתם תקופה ארוכה התייחס בית הדין וחזר על מוסכמות ידועות לפיהן אין תוקף לויתור על זכויות מכוח משפט העבודה המגן וכן כי מדובר בעולים חדשים שלא היו בקיאים בזכויותיהם מהדין.
בפסיקתו בערעור קיבל בית הדין הארצי את חישוביו של בית החולים (המערערים לא הגישו חישוב מפורט) ופסק כי ישלם למערערים סכומים של כ-24,000 ₪ עד 28,500 ₪, ביטל את חיוב ההוצאות שנפסקו בערכאה הראשונה והשית על בית החולים תשלום הוצאות למערערים.
האמור אינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי
[1] חוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א-1951
[2] חוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), תשס"ב-2002
[3] עב 6985/07, עב 2627/07, עב 6984/07 גלינה קיסלגוף, איוון קיסלגוף, אנה שפושניקוב נ' מרכז רפואי מעייני ישועה.
[4] עע 396/09 גלינה קיסגלוף, איוון קיסגלוף, אנה שפושניקוב נ' מרכז רפואי מעייני הישועה
