כחלק מתכנית סיורי השטח שעורך ארגון מגדלי הפירות בישראל, במטעי החקלאים ברחבי הארץ, יזמו ירון בלחסן, מנכ"ל הארגון ואסיף איזק ראש מועצה אזורית חוף הכרמל, ביקור אצל חקלאי חוף הכרמל, בהשתתפות ראשי ונציגי ארגונים חקלאיים.

מועצות אזוריות פועלות במבנה דו-רובדי: ברובד הראשון – הישובים  וברובד השני – המועצה. הממשל הסטטוטורי בישוב הכפרי הוא הועד המקומי כפי שמוגדר בצו המועצות האזוריות.[1] צורת ממשל זו היא יצוגית: חברי הועד המקומי נבחרים אחת ל- 5 שנים, והם מנהלים את חיי הכפר בתקופת כהונתם.[2] בישובים רבים קיימות אגודות שיתופיות, בין אם אגודות שיתופיות חקלאיות או קהילתיות, זאת לצד הועד המקומי. החברות באגודה שיתופית היא רצונית של כל חבר, ולא ניתן לחייב את מי מתושבי הכפר (קיבוץ, מושב, ישוב) להיות חבר באגודה. המועצה פועלת מול הועד המקומי, מאצילה לו סמכויות, מפקחת על פעולותיו, ומאשרת את תקציבו ואת הדוחות הכספיים.[3]

חסרונו הבולט של הועד המקומי, בכל הקשור לפעולתו ביישוב כפרי קטן, הוא בהגדרתו כמייצג. אחת ל-5 שנים מתקיימות בחירות, ובזאת מתמצה היכולת הסטטוטורית של תושב בכפר להשפיע על מה שקורה בו. בישוב כפרי קטן נדרש לתת מקום לתושבים להשתתף בתהליכי קבלת ההחלטות כיכולת סטטוטורית, ולא רק אחת לחמש שנים. יכולת ההשתתפות מגדילה את ההון החברתי של הישוב ואת רמת ההתנדבות שבו.

במאמר זה אציע אפשרות נוספת לשלטון המקומי ביישוב הכפרי, שאקרא לו "ועד מקומי (ישיר)" לעומת הועד המקומי המוגדר כיום שהוא "ועד מקומי (יצוגי)". לתושבים בישוב שיבחר בועד מקומי (ישיר) ינתנו אפשרויות התערבות בתהליכי קבלת ההחלטות והשפעה על תקציבים שיחייבו את חברי הועד, בעיקר בצורת אסיפת התושבים. המאמר להלן מציג את התפיסה הכללית, וכולל גם עיון בסוגיות שונות בועד המקומי (ישיר).

מטרת המאמר הינה להתחיל תהליך חשיבה בקרב היישובים והמועצות האזוריות, משרדי הממשלה, המחוקק והמרחב הכפרי.

שר החקלאות ופיתוח הכפר, אלון שוסטר: "משרד החקלאות יפעל ללא לאות כדי שמזון טרי מתוצרת מקומית לא יחסר לציבור. המשרד יעקוב אחר השוק ויוודא שמזון טרי יימצא כל העת על המדפים"

בשנים האחרונות ההתחממות הגלובאלית ושינויי מזג האוויר פוגעים קשות בגידולים החקלאיים וכתוצאה מכך מסבים נזקים כלכליים כבדים לחקלאים. אולם, מסתבר כי מזג האוויר הקיצוני, הסערות, הברד והרוחות העזות אותם חוו המגדלים בשנה החולפת פגעו באופן קשה גם בבתי הצמיחה, בתי הרשת, החממות והמנהרות. הנזק במקרה זה הוא כפול. מצד אחד, במקרים רבים מזג האוויר הקיצוני, שבשנים האחרונות הופך להיות "סטנדרטי", הביא לנזקים כבדים לבתי הצמיחה עצמם שחלקם קרסו והושמדו לחלוטין ומצד שני, לפגיעה חמורה לגידולים בבתי הצמיחה, גידולים שנחשפו לקור, לגשמים עזים ולמכות ברד.