דיון מאוחד בערעורים הדדים שהגישו חבר קיבוץ להבות הבשן והקיבוץ על פסק דינו של ביהמ"ש השלום אשר עסק במחלוקת ארוכת שנים בין הצדדים ביחס להליך שיוך דירות שהתקיים בקיבוץ. בפסק הדין נקבע, בין היתר, כי החבר זכאי לקבלת פיצויים מהקיבוץ עבור שיפוץ והרחבת הדירה.

ע"א (מחוזי) (נצרת) 33730-09-18 נחשון ורול נ' קיבוץ להבות הבשן, פס״ד מיום 02/05/19

כל מי שהיה חבר בועדת קליטה יודע, כי קביעת קריטריונים לקליטה, ברורים ככל שיהיו, לא הופכת את עבודת הוועדה לקלה. שכן, התנאים החשובים ביותר לקליטה (אופי טוב, התאמה לקהילה וכיוצ"ב) אינה ודאיים או ניתנים למדידה, והם מקור להתלבטות הוועדה לגבי המועמד לחברות. שיקול הדעת של הוועדה, החורץ את גורל המועמד, נתקף לא אחת בבית המשפט. פסק דין שניתן לאחרונה (8.3.19) בבית המשפט המחוזי בנצרת עסק בסוגיה חשובה זו ועל כן בחרתי לסקור את עיקריו בפניכם.

באותו עניין דובר בתובעים אשר חפצו להיקלט בשנת 2013 כחברים בקיבוץ אשר ברבות השנים, בעקבות משברים דמוגרפים שעבר, הפך למושב עובדים. באותו שלב (שנת 2013) עוד לא שונה הקיבוץ למושב עובדים, ולא היה אפשרי להתקבל לחברות. משכך חתמו התובעים על "בקשת הצטרפות לפרויקט" (לא מושב). כמו כן עברו התובעים באותה השנה הליכים של קבלה (אבחונים ומיונים), ואף שילמו 20,000 ₪ דמי רצינות. בישיבתה מיום 23.5.13 החליטה ועדת הקבלה של הקיבוץ לקבל את בקשת התובעים להצטרף לפרויקט. באותה השנה עקרו התובעים את מקום מגוריהם ועברו לקיבוץ בו התגוררו במשך 4 שנים (2013-2017). אולם, ביום 27.3.17 קיבלו התובעים מכתב, חתום על ידי יו"ר הוועד הממונה, בו צוין כי לאחר שדן בבקשתם, החליט הוועד הממונה שלא לקבל את התובעים לחברות. בין הצדדים לא היתה מחלוקת כי הנימוק שבגינו לא התקבלו התובעים לחברות היה כי הם אינם מתאימים למושב מהבחינה הקהילתית.

במסגרת תביעתם טענו התובעים, בין השאר, כי הקביעה שאינם מתאימים לחיי הקהילה סותרת את האבחון המקצועי שעברו התובעים בהצלחה ואת מבחן המציאות – מגורים במושב לתקופה של 4 שנים, בהן השתלבו ללא קושי וללא דופי. עוד נטען כי ההחלטה הנסמכת על קריטריון עמום הינה בלתי סבירה. עוד טענו התובעים, כי גם אם קריטריון מידת הקהילתיות הינו לגיטימי, הרי שלא ניתן להחילו עליהם רטרואקטיבית. לטענתם, מסיכומי פגישה כאלה ואחרים עולה, כי רק לאחר המועד שבו הודיעו להם כי לא התקבלו לחברות נקבעו לראשונה קריטריון זה.

*ה"פ (מחוזי נצ') 56424-05-17 בשמת פוקודה נ' מיצר מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית (פורסם בנבו, 08.03.2019)

המושב, כמעסיקם של עובדים, מחוייב בתשלום דמי ביטוח לאומי בגין העובדים. יחד עם זאת חשוב לזכור, כי התשלום לביטוח הלאומי לא "מגן" על המושב מפני תביעה של עובד בגין תאונה שאירעה במקום העבודה. אדרבא, אם יימצא כי המושב התרשל באופן שגרם נזק לעובד יחוייב המושב (או חברת הביטוח שלו) לשפות את העובד על נזקו, כאשר התגמולים שקיבל העובד מביטוח לאומי, ככל שקיבל, יופחתו מהסכום בו יחוייב המושב.

דוגמא לכך ניתן למצוא בפסק דין שניתן לאחרונה* (18.3.19) בבית משפט השלום בחיפה.

באותו עניין עבד התובע כשכיר בנתבעת, חברה העוסקת בשיווק חיטה, שעורה ותוצרת חקלאית אחרת. התבואה של החברה נארזה בשקים בגודל של 1X1 מטר אשר נקשרו בחלקם העליון באמצעות שרוול על מנת למנוע גלישת תכולתם מחוץ לשק והם הונחו במחסן לצורך העמסתם. במסגרת עבודתו עסק התובע בהכנת והעמסת השקים על המשאיות.

*ת"א (שלום) (חי') 19435-04-13 עראף אלטורי נ' גורן הנגב בע"מ (פס״ד מיום  18.03.2019)

לפני כשמונה חודשים קבע בית המשפט לעניינים מקומיים בחדרה כי פעילות במרכז המבקרים בחווה אינה מהווה חלק אינטגרלי מגידול הפרפרים וכי גידול הפרפרים, דהיינו השימוש החקלאי בקרקע, היא פעילות נלווית, משנית, לפעילות אירוח המבקרים, אשר שכשלעצמה אינה שימוש חקלאי. עוד נקבע כי גביית התשלום אינה המבחן העיקרי בבחינת טיב השימוש בקרקע חקלאית, אך בנסיבות העניין יש בה כדי ללמד שאירוח המבקרים בתשלום מהווה את עיקר פעילות החווה, ולכן, בניגוד לפעילויות חקלאיות אחרות, השימוש החקלאי בחוות הפרפרים לא "עומד על רגליו" ללא פעילות המבקרים. בסיכומו של דבר נתן בית המשפט לעניינים מקומיים צו להפסקת פעילות בחווה*.

בראשית פסק הדין* שניתן לאחרונה (28.5.19) חוזר בית המשפט העליון על ההלכה לפיה רשות ערעור ב"גלגול שלישי" (היינו לאחר שהעניין נדון כבר ב-2 ערכאות) תינתן במקרים חריגים במסגרתם מעלה הבקשה סוגיה עקרונית החורגת מעניינו הפרטי של המבקש, או כאשר עולה חשש לעיוות דין או אי-צדק שייגרם למבקש. בית המשפט מציין כי בענייננו, קביעותיו של בית המשפט המחוזי אינן מחדשות הלכה אלא נסמכות על ההלכה הקיימת. על כן, אין עניינו של המבקש מעלה כל שאלה עקרונית החורגת מעניינו הפרטי בנסיבות העניין או חשש לעיוות דינו ודינה של בקשת רשות הערעור להידחות על הסף.

בית המשפט ממשיך וקובע כי אף לגופו של עניין נראה כי הפעילות שמבצע המבקש במקרקעין לא עולה כדי שימוש חקלאי. כך,  סעיף 7 לתוספת הראשונה לחוק התכנון והבניה קובע הגבלות בשימוש בקרקע לא חקלאית: (א) לא יינתן על ידי מוסד תכנון היתר לבניה או לשימוש בקרקע חקלאית למטרה לא חקלאית אלא בהתאם לתכנית שנתמלאו בה הדרישות ... (ב) "מטרה לא חקלאית", בסעיף זה – בניה או שימוש בקרקע שאינם דרושים במישרין לייצור חקלאי, לעיבוד חקלאי של האדמה או לגידול בעלי חיים."

בהתאם להלכה, פרשנות התיבה "במישרין" צריכה "לצמצם כל שימוש לפעולות הקשורות מניה וביה בייצור". על בסיס הלכה זו נקבע בפסיקה כי השאלה אם מדובר ב"שימוש חקלאי" תוכרע לפי שני תנאים מצטברים: האחד – קיומה של זיקה ישירה והדוקה בין אופי הפעילות המתקיימת במקרקעין לפעילות החקלאית. השני – היקפה של הפעילות הנלווית; ככל שזו רחבה יותר, כך "הכף תיטה לקבוע שאין מדובר בשימוש חקלאי".

* בב"נ (מקומיים חד') 42891-08-15 הוועדה מקומית לתכנון ובניה שומרון נ' אילן בן יוסף (פורסם בנבו, 12.09.2018)

**עפ"א (מחוזי חי') 58369-10-18 אילן בן יוסף נ' ועדה מקומית לתכנון ובניה שומרון (פורסם בנבו, 22.01.2019)

***רע"פ 896/19 אילן בן יוסף נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה השומרון (פורסם בנבו, 28.05.2019)

בקשה לצו הצהרתי שהגישו בעלי משק במושב גיתית אשר אינם חברי האגודה השיתופית במושב, במסגרתה ביקשו מביהמ"ש להורות לאגודה להפסיק את האפליה כלפיהם וכלפי ילדיהם לעניין חלוקת הזכויות הניתנות לכל אחד מבעלי הנחלות הוותיקים במושב.

ת א (שלום) (פ"ת) 16144-11-15 – ירון אביב נ' אגודה שיתופית גיתית, פס״ד מיום 13/06/19

חוק שעות עבודה ומנוחה (להלן: "החוק") מטיל על המעסיק, בין השאר, חובת תשלום שכר בגין "שעות נוספות", אותן שעות שעבד העובד מעבר ליום העבודה הרגיל שלו. כידוע, בגין 2 השעות הנוספות הראשונות מחוייב מעסיק בתשלום 125% מהשכר הרגיל של העובד והחל מהשעה השלישית ב-150% משכר זה. יחד עם זאת, סעיף 30 לחוק מונה קבוצות עובדים אשר הוראות החוק, וביניהן חובת תשלום שעות נוספות, לא חלות עליהן. בין עובדים אלו מצויים גם עובדים ב"משרת אמון" או כפי שמגדיר סעיף 30(א)(5) החוק: "עובדים בתפקידי הנהלה או בתפקידים הדורשים מידה מיוחדת של אמון אישי".

מושבים מעסיקים עובדים רבים ומצאתי כי קיים בלבול בכל הנוגע לחריג זה לחוק- האם לכל מי שעובד בתפקידי הנהלה אין חובה לשלם שעות נוספות? האם מספיק שיש מידה מיוחדת של אמון אישי כדי לא לשלם שעות נוספות? שאלות אלו נדונו לאחרונה (31.5.19) בפסק דין שניתן בבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע. נוכח חשיבות הנושא אסקור בפניכם את עיקרי הכרעת בית הדין.

סע״ש (עבודה)(ב״ש) 12245-11-16 מולה סחנובסקי נ׳ אמרז בע״מ, פס״ד מיום 31/05/19

החובה לערוך שימוע לעובד טרם פיטורים הינה חובה שהוחלה גם בסקטור הפרטי.

והיא חובה החלה גם על חקלאים מעסיקי עובדים זרים ועובדים מהשטחים.

המטרה העיקרית לעריכת שימוע היא לאפשר לעובד שיש כוונה לפטרו להגיב לטענות המהוות את העילה לפטרו. על המעסיק מבחינתו להיות קשוב לטענות העובד ולהגיע לפגישת השימוע "בלב פתוח ובנפש חפצה".

בפסיקות המובאות מהעת האחרונה זכתה עובדת עקב פגמים בהליך השימוע  ב-50,000 ₪ (ובסה"כ ב-180,000 ₪) ובמקרה אחר זכתה עובדת ב-30,000 ₪ (+10,000 ₪).

פס"ד 32654-05-16 ר.מ.ט.ל. נ' דרך המעבדה בע"מ ניתן ב-10.3.2019.

סע"ש 10512-12-16 ז.ג. נ' סטודיו קרמיקה בע"מ ניתן ב-19.6.2018

בחירות לועד האגודה במושב מהווה פעמים רבות מקור למתחים ולעימותים. בשל כך, קיימת חשיבות רבה שהליך זה, עליו ממונה ועדת הקלפי יתקיים תוך הקפדה יתירה על הוראות הדין.

סטייה מהוראות אלו עלולה להביא לערעור על תוצאות הבחירות ובמקרים מסויים אף לפסילתן.

האם הצבעה באמצעות יפוי כח תביא לפסילת הבחירות? מה קורה אם תיבת הקלפי מוצבת מאחורי פרגוד?

החלטה שניתנה לאחרונה (30.5.19)* על ידי רשם האגודות השיתופיות, עו"ד מירון הכהן, עסקה בסוגיות אלו ונוכח חשיבותן בחרתי להביאה בפניכם בתמצית.

* תיק מס' 570008939 בעניין ירחיב - מושג עובדים להתיישבות שיתופית בע״מ (30.5.19) (פורסם בנבו)

בקשה שהגיש קיבוץ סעד ותאגידיו לביהמ"ש לקבלת צו מניעה זמני. שמטרתו להגביל עובדים בכירים בענף הטף של הקיבוץ לעסוק בפעילות מתחרה בתחום הטף. הסיבה לבקשה היא למנוע שימוש במידע מסחרי סודי שרכשו אותם מועסקים במהלך עבודתם.

סע"ש (עבודה)(ב"ש) 64584-12-18 – קבוצת סעד אגו"ש בע"מ נ' אדר שגב, החלטה מיום 22/01/2019