בימים אלה פסק ביהמ"ש לענייני משפחה בנצרת פסק דין חשוב שמתמקד בשאלה האם סכום הפיצוי שאח חייב לשלם לאחיותיו לפי סעיף 114 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965, ייגזר לפי "שווי נטו" של הנחלה, קרי לאחר ניכוי דמי הסכמה, מס שבח והיטל השבחה או שמא ייגזר לפי "שווי ברוטו" של הנחלה כפי שהדבר הוערך על ידי שמאי.
הכרעה זו חשובה שכן ידוע כי בעת מכירה של נחלה לצד ג' הניכויים בגין המסים השונים מפחיתים את ערך הנחלה בארבעים עד חמישים אחוזים.
כבוד סגן הנשיא, השופט אסף זגורי התמקד בפסק דין (ת"ע 69253-05-18 א.פ. ואח' נ' י.פ) בשאלה חשובה זו שעולה רבות בשנים האחרונות במצבים דומים בדבר פרשנותו של סעיף 114 לחוק הירושה.
נחלה היא נכס נדל"ן שקיימות לגביו מגבלות רבות שאינם קיימות בנכסים אחרים ובהם החובה לגור בנחלה, החובה לעבד את הנחלה.
מגבלה נוספת הקיימת בנחלה היא יכולת העבירות שבה נדרשת הסכמת האגודה להעברת הזכויות ולא רק זאת אלא שהעברת הזכויות בנחלה תוכל להיעשות רק למשפחה אחת, קרי לאדם ובן זוגו ולא לאחים במשותף או לאימא ובן וכו'.
הדבר נובע מסיבות אידיאולוגיות וכלכליות מתוך מחשבה שנחלה היא יחידת יצור כלכלית שחשוב לשמור על גודלה והיא מעוגנת בהחלטות מועצת מקרקעי ישראל ובחוזה.
בשל מגבלות אלה וסיבות נוספות נקבעו בשנים האחרונות החלטות חדשות של מועצת מקרקעי ישראל המאפשרות תמורת תשלום את היוון זכויות המגורים בנחלה ופיצולם, כך שהדבר מאפשר גמישות גדולה יותר בחלוקת הירושה על פי החלטת ההורים ליורשיהם.
במקרים רבים לא מותירים ההורים צוואה הקובעת כיצד יחולק רכושם ליורשיהם ובמקרים אלו נכנס סעיף 114 לחוק הירושה הקובע את הדברים הבאים:
- משק חקלאי שהוא יחידה שחלוקתה היתה פוגעת בכושר קיומה כמשק חקלאי העשוי לפרנס משפחה חקלאית - יימסר ליורש המוכן ומסוגל לקיימו, והוא יפצה את היורשים האחרים במידה ששווי המשק עולה על המגיע לו מן העזבון.
- באין הסכמה בין היורשים בשאלה מי מהם מוכן ומסוגל לקיים את המשק החקלאי, מה הם הנכסים המהווים את המשק החקלאי, מהו שווי המשק לצורך החישוב בין היורשים ובדבר צורת הפיצוי ליורשים האחרים, זמני סילוקו והבטחתו - יחליט בית המשפט לפי הנסיבות.
- היו שני יורשים או יותר, ובהם בן-זוגו של המוריש, מוכנים ומסוגלים לקיים את המשק החקלאי - בן-זוגו של המוריש עדיף על יורשים אחרים.
- היה יורש עובד במשק החקלאי בחיי המוריש או שהשקיע בו מהונו ולא קיבל תמורה כפי שאדם אחר היה מקבלה, יובא זאת בחשבון בקביעת הפיצוי האמור.
מדובר במנגנון שמסדיר את הורשת הנחלה, כאשר המורישים לא משאירים הנחיות ברורות, ובכל זאת שנים רבות מתעוררת שאלה על דרכי הפיצוי של היורשים האחרים על ידי האח שהנחלה עוברת על שמו ונדרש לפצות את היורשים האחרים על פי חלקם בעיזבון.
במקרה הנדון, ההורים טרחו והותירו צוואות הדדיות וקבעו כי כל רכושם הכולל גם את הנחלה וכן סכום לא מבוטל במזומן יחולק באופן שווה בין שלושת יורשיהם.
מאחר ולא ניתן להוריש את הנחלה לשלושת האחים בשל מגבלות עבירות הסכימו האחים שאחד מהם הוא זה המסוגל והמוכן לקיים את המשק החקלאי, והוויכוח שנותר היה בשאלת הפיצוי וחישובו כאשר אחת האחיות גרסה כי הפיצוי בשווי הנחלה צריך להיעשות לפי שוויה לפני תשלומי מסים.
היעדר ההסכמה על חישוב הפיצוי הוביל לתביעה של היורש ואחת מאחיותיו באמצעות עו"ד בן מיור כנגד אחות נוספת על מנת שסוגיה זו תוכרע על ידי ביהמ"ש.
ביהמ"ש בהחלטתו ממקד את השאלה בסעיף 114(ב) לחוק הירושה, קרי "...מהו שווי המשק לצורך החישוב בין היורשים, ובדבר צורת הפיצוי ליורשים האחרים, זמני סילוקו והבטחתו - יחליט בית המשפט לפי הנסיבות."
ביהמ"ש מגיע למסקנה כי נכון וצודק להעמיד את היורשים המפוצים עם סכומים שהיו מקבלים לו הנחלה הייתה נמכרת לצד ג', קרי לאחר תשלום דמי הסכמה והמסים האחרים הכרוכים בכך שכן במצב של פיצוי לפי שווי ברוטו יאלץ יורש הנחלה לשלם פיצוי כפול קרי פעם אחת לפי השווי ברוטו ופעם נוספת בעת שיאלץ לשלם את המסים בגין הנחלה כאשר ירצה למכור את הזכויות בנחלה.
כבוד השופט זגורי קובע כי תוצאה של פיצוי לפי ערך ברוטו אף עלולה להרחיק בנים של חוכרי נחלות מלפצות אחיהם שכן הם יתקשו לשלם את הפיצוי בערך לפי שווי ברוטו ובכך תוחמץ מטרת המחוקק לאפשר את שימור הנחלה במסגרת תא משפחתי, תוך מתן פיצוי בתוך המשפחה.
ביהמ"ש קובע כי בחינת הפיצוי בפסק הדין מתייחסת להסדרי המס הנוכחים וככל שיהיו שינוים בתשלומים אלו בעתיד הם ייבחנו בפסיקה עתידית.
ולא זאת אף זאת, בשיקול החלטתו יתרשם ביהמ"ש מהנפשות הפועלות בפניו בדבר כוונותיהם להשתקע בנחלה או ל"סחור" בה למטרות רווח.
בית המשפט קובע לבסוף כי האח היורש יפצה את אחיותיו בערך נטו של הנחלה לפי תחשיבים שהוצגו בפניו וכן ישלם את תשלומי מס השבח של אחיותיו, ככל שיחולו תשלומים אלו על חלקן בפיצוי בגין הנחלה.
מדובר בהחלטה חשובה וצודקת של ביהמ"ש, אך ראוי לחזור ולהדגיש כי מומלץ לכתוב צוואה בדגש על צוואה הדדי כאשר שני ההורים בחיים.
מקרים רבים שבהן נכתבות צוואות, הן לא ניתנות ליישום שכן הן סותרות את הדין ובכך צוואתם של ההורים לא רק שאינה מתבצעת אלא במקרים רבים מביאה את היורשים לסכסוך מיותר ולכן חשוב להיעזר ביועצים משפטיים המתמחים באגודות שיתופיות בלבד.
ת"ע (משפחה) (נצרת) 69253-05-18 א.פ. ואח' נ' י.פ, פס״ד מיום 16/05/19
- הכותב הינו עו"ד המתמחה במגזר הכפרי ומשמש כמזכ"ל האיחוד החקלאי
