חוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב) תשנ"ג-1992 , חוקק לראשונה כאמור בשנת 1992 ועסק בנושאים שונים.

נושא מרכזי שבו הוא עסק הוא נושא הארנונה ברשויות המקומיות כאשר החוק הנחה את השרים לקבוע בכל תחום תעריף מינימום למטר ותעריף מקסימום למטר.

כמו כן ששנת 1992 ואילך הייתה רשאית רשות מקומית להעלות את התעריף רק על פי מה שנקבע לכל הרשויות בכל שנה, כולל המועצות האזוריות.

כך למשל לשנת 2018 אישרה הכנסת העלאת ארנונה בשיעור של 2.18%  ולשנת 2019 בשיעור של 0.32% וזאת בהתאם לתחשיבים המצ"ב בקישור הבא.

רשות מקרקעי ישראל החליטה לשנות את סעיף ההורשה באופן מהותי וביטלה למעשה את העברה האוטומטית לבן/בת הזוג שנותר בחיים בעת פטירה.

השינוי נובע רק במקום שבו בעלי הזכויות בנחלה חותמים על חוזה חכירה לדורות במסגרת החלטה להיוון זכויות המגורים בנחלה (החלטה 979 ומחליפיה עבור להחלטה 1553) או בעת מכירה והן במסגרת החלטה 823 שמאפשרת חתימה על חוזה חכירה לדורות ללא צורך בהיוון זכויות המגורים.

השינוי הוא מהותי ויש לשים לב אליו בעת חתימה על חוזה חכירה לדורות וכן בעת קביעת הסדרי ירושה משפחתיים עתידיים וייתכן אף שיהיה צורך לתקן הסדרים משפחתיים בהתאם לנוסח החדש של החוזה.

תיעוד ושימור ההיסטוריה של קהילה כפרית היא משימה חשובה ביותר אך היא הופכת עם השנים למשימה מורכבת ביותר המחייבת תשומת לב מיוחדת.

בכל קהילה מציינים אירועים שונים ובהם חגי הכפר, ימי חג ואירועים מיוחדים והצוותים האמונים על כל אירוע דואגים כי יוקם צוות כיבוד, צוות קישוט ותפאורה, צוות תוכן וכדומה אך כמעט תמיד שוכחים את הצוות שאמור לתעד ולשמר את הזיכרון ההיסטורי של הקהילה, צוות התיעוד.

במשק המשפחתי קיימים מעט מאוד ארכיונים מסודרים שבהם נשמר המידע ההיסטורי של הישוב וקיומו של ארכיון תלוי ראשית במודעות לחשיבות הצורך בתיעוד אך גם במשוגעים לעניין שמוכנים להשקיע מזמנם ומבינים את החשיבות במעשיהם לטובת התיעוד ההיסטורי של הישוב מראשיתו ועד העת הזו.

בכל בית כמעט קיימים תמונות, מסמכים, תעודות וכלים שיכולים להוות בסיס לתיעוד וזאת בנוסף על מסמכים ותמונות שהשתמרו במזכירות הישוב.

אחד המקומות הראויים לציון במיוחד הינו ארכיון שדה ורבורג שהוקם בשנים האחרונות ומנוהל על ידי צוות מתנדבים והוא דוגמא מצוינת שיוזמה של חברים הובילה להקמת בית שמשמש כארכיון.

אגודה שיתופית (Cooperative) היא סוג של תאגיד, דהיינו חֶבֶר בני אדם המתאגדים יחד להשגת מטרה משותפת, והם בוחרים להקים אגודה שהינה ישוּת משפטית נפרדת, כלומר הזהות של התאגיד ובמקרה זה אגודה שיתופית שונה מזהות של החברים בו.

בשונה מתאגידים אחרים, האגודה השיתופית (להלן: "האגודה") היא תאגיד שנועד לרווחת חבריו והגדלת הרווחים בלבד אינה המטרה היחידה, בשונה מתאגיד מסוג חברה לדוגמא, היא גם אינה עמותה וכאשר נצבר באגודה רווח, רשאית היא לחלק אותו לחבריה או להשקיעו בפעילויות אחרות של האגודה.

בשונה מחברה שבה יש בעלי מניות ועובדים, חבריה של אגודה הם אנשים היכולים לעזור לעצמם ולקחת את האחריות לגורלם ולשיפור איכות חייהם ובעיקרון ההתאגדות של אגודה מבוססת על עקרונות של שוויון ולכן מדובר בתאגיד עם דמוקרטיה ישירה. 

לכן יש חשיבות רבה לניהול תקין של האגודה ולתשומת לב לפרטים בו ורשימה זו באה להדגיש נקודות חשובות להתייחסות.

משקי העזר שהוקמו לפני שנים רבות באו כדי לענות על צורך לפרנסה חלקית למי שפרנסתו העיקרית לא הייתה מהמשק החקלאי וזאת בשונה מנחלה חקלאית ולכן הם נקראו משקי עזר וגודלם נע בין כדונם ולעיתים אף חמישה דונם ויותר. משקי עזר הוקמו גם באזורים עירוניים וגם בהתיישבות הכפרית.   במושבים ובכפרים השיתופים הם בדרך כלל בודדים אך יש ישובים שבהם משקי העזר הם רבים כמו גיבתון, גני-עם, קידרון, בוסתן הגליל, ניר צבי, כפר סירקין וכו'.

זכויותיהם ומעמדם של החוכרים במשק עזר השתנה במהלך השנים כאשר ללא כל הצדקה הופלו בעלי זכויות במשק העזר באזור הכפרי בעוד אחיהם בעלי זכויות באזור העירוני זכו בהטבות מפליגות עת נעשה שינוי ייעוד בקרקע.

החלטת מועצת מקרקעי ישראל 1521 שפורסמה בימים אלה מנסה לתקן במעט את המצב ולצמצם את ההטבות המפליגות שמהם נהנו בעלי זכויות במשקי עזר במגזר העירוני על ידי הגבלתם ולמעשה זו פעם ראשונה שהחלטה בעניין משקי עזר עושה הבחנה בין חוכרים בישוב חקלאי לחוכרים בישוב עירוני.

כבר בתחילה נאמר כי בעל זכויות במשק עזר יכול להמשיך להחזיק בזכויותיו ללא כל שינוי ובכלל זה לשלם דמי חכירה שנתיים כקבוע בחוזה.    ברור כי בעלי זכויות במשק עזר שנדרשים לשלם 1% לשנה, קרי לעיתים עשרות אלפי ₪ לשנה יעדיפו לרכוש זכויות מהוונות וגם לכך יש מענה בהחלטה.