כזכור, בחוק התכנית להבראת כלכלת ישראל "חוק ההסדרים" לשנים 2003-2004 נקבע היטל על מעסיקי עובדים זרים. בדברי ההסבר לחוק נאמר: "עלות העסקת עובד זר נמוכה מעלות העסקת עובד ישראלי, כדי להקטין את התמריץ להעסיק עובד זר, מוצע לחייב כל מעסיק של עובד זר בהיטל בשיעור של 15% מסך כל הכנסת העבודה ששולם לעובד הזר"*.
במהלך השנים שונה שיעור ההיטל, מ"מ בשנת 2010 נקבע שבחקלאות יעמוד שיעור ההיטל על 10% (בתעשייה ובבניין 15%). בראשית שנת 2016 בהוראת שעה ל-5 שנים בוטל ההיטל בגין העסקת עובדים זרים בחקלאות.
לאחרונה נידונה שוב בעיית ההיטל על עו"ז בערעור מנהלי(1) שהגישו 4 חברות הפועלות בתחום הבניה. החברות ערערו על החלטת פקיד השומה שחייב אותן בהיטל העסקת עובדים זרים.
לטענת החברות דין חיובן להתבטל מהטעם שחיוב זה סותר סעיפי אי ההפליה שבאמנות למניעת כפל מס אמנות עליהן חתומה מדינת ישראל ומדינות המוצא של עובדיהם הזרים (סין, מולדובה, רומניה ובולגריה).
בערעור שנדון בבית המשפט המחוזי בתל אביב הפנתה השופטת שישבה בדין לפסיקת בג"צ שניתנה ב-2005 (2) שם קבע בית המשפט העליון כי ההיטל אינו מפר את איסור ההפליה במיסוי שכן הוא אינו מטיל מס שונה על עו"ז ועל עובדים מקומיים שכן המס מוטל על המעסיקים ולא על הכנסת העובדים. יתרה מכך, בחוק הוראה מפורשת על איסור גביית המס מהעובדים. בית המשפט מדגיש: "החבות המשפטית לתשלום ההיטל מוטלת על המעסיק ולא על העובד הזר...אין בפקודת מס הכנסה סעיף שמטיל על העובד הזר שיעור מס גבוה יותר משיעור המס המוטל על עובד מקומי".
בערעור כאן טענו החברות כי בשוק חופשי, כוחות השוק למעשה יוצרים מצב לפיו בפועל המעסיק מגלגל את ההיטל לעובד הזר. החברות טענו כי בהינתן ששכרו של העובד נקבע על פי כוחות השוק הקובעים את הביקוש וההיצע כי אז ההיטל מגולם בשכר.
בית המשפט המחוזי בעקבות העליון קבע שהחברות לא הוכיחו כי אכן ההיטל גולגל על העובד הזר.
זאת ועוד, בית המשפט מתח ביקורת על טענתן זו של החברות וקבע שאם אכן כך נעשה הרי שיש בכך פגם כפול, האחד, משום הפרת הוראות החוק ויש בכך גם הפחתת השכר לעובדים וגם אין תשלום ההיטל או חלקו לרשות ועל כן מתקיימת כאן האמירה "עשיית עושר ולא במשפט", והשני, החברות "החוטאות" מייצרות לעצמן יתרון לעומת חברות הנוהגות כדין.
בית המשפט הוסיף כי עובד שההיטל גולגל עליו זכאי לתבוע את מעסיקו בערכאות המשפטיות, זאת בנוסף להליכים מטעם הרגולוציה כנגד המעסיק. בית המשפט מסכם: "ככל שהמעסיק מגלגל יותר מההיטל לשכר עובדיו, ההצדקה לגבות ממנו את ההיטל הולכת וגוברת, ולא להיפך".
בית המשפט בפסק הדין קובע* כי עובדה היא שכלל עלות העסקתו של העובד הזר נמוכה מעלות העסקתו של עובד ישראלי* וכי ההיטל נועד לייקר את העסקתו של העובד הזר ובדרך זו לקדם שיוויון בין עובד זר לעובד ישראלי. בית המשפט מוסיף וקובע* "שהיית העובדים הזרים בישראל גורמת למדינה הוצאות ישירות ועקיפות ומהווה נטל תקציבי כבד על אוצר המדינה, חיוב המעסיק, שהוא הנהנה הישיר מהעסקת העובדים הזרים, בתשלום ההיטל, נועדה לאזן את ההשלכות הכלכליות הללו".
סוף דבר הערעור נדחה והחברות חויבו לשלם למדינה כהוצאות משפט סך של 50,000 ₪.
תובנות
למרבה הצער בית המשפט מתייחס למעסיקים ככאלה הנהנים מ"עבודה זולה" של העובדים הזרים. בית המשפט כמו חלק מפקידי הממשלה /הרגולציה מתייחסים למעסיקי עובדים זרים בלא שניתן המגיע לכוחות יצרניים שיש להקל עימם לטובתם ולטובת כלל המשק. יוער, השופטת שישבה בדין הגיעה לכס השיפוט מתפקיד של מנהלת ברשות המיסים.
באשר למעסיקי עובדים זרים בחקלאות יוזכר כי בסוף שנה אזרחית זו יפוג תוקפה של הוראת השעה שלפיה בוטל ההיטל על מעסיקי עובדים זרים בחקלאות. אם לא תחודש ההוראה כי אז בשנת 2021 יחודש ההיטל בשיעור 10% על כלל הכנסתו של העובד הזר בחקלאות.
- עמ 34974-12-17 דקל עובדים זרים בע"מ, לו באן משאבים בע"מ, צ.ג.י. פרסונל שירותי כ"א 2005 בע"מ ואח' נ' פקיד שומה גוש דן, פקיד שומה גוש דן, פקיד שומה חולון ואח'. ניתן 3.2.2020.
- בג"צ 2587/04 בוכריס נ' פקיד שומה חדרה.
אין באמור לעיל כדי להוות ייעוץ משפטי
