בשנת 2006 ביקשו העותרים להתיישב בישוב נווה אטיב, ולשם כך עברו הליכים שונים הקשורים לקבלתם לישוב, ובין היתר עברו בהצלחה את ועדת הקבלה של הישוב.
בתקופה זו חוקק חוק לתיקון פקודת האגודות השיתופיות, כך שעתה כל המבקש להתקבל לישוב קהילתי מתחייב לעבור ועדת קבלה מורחבת.
במרכז הדיון ניצבת השאלה האם המבקשים להתקבל לישוב מחויבים לעבור ועדת קבלה מורחבת, אף שכבר נמצאו כשירים על פי ועדת הקבלה המקומית.
רקע
העותרים בפסק הדין ביקשו להתקבל לישוב, ונמצאו כשירים על ידי ועדת הקבלה של הישוב. אולם, הליך הקבלה לא הושלם ולא הוקצו להם מגרשים. בפרק זמן זה חוקק חוק לתיקון פקודת האגודות השיתופיות (מס' 8) התשע"א- 2011, הקובע כי על מבקש להתקבל לישוב קהילתי חייב לעבור ועדת קבלה מורחבת. רשות מקרקעי ישראל (להלן: רמ"י) והישוב ביקשו מהמבקשים לעבור את ועדת הקבלה המורחבת, על אף שכבר עברו בהצלחה את ועדת הקבלה המקומית.
לטענת העותרים, הם כבר עברו ועדת קבלה (מקומית) על פי הדין שחל באותה עת, ולכן אין להחיל עליהם למפרע את התיקון המאוחר לחוק. בנוסף, טוענים העותרים לפגיעה באינטרס ההסתמכות שלהם, שכן עשו כל שנדרש מהם ושילמו את הכספים הנדרשים ע"מ להתקבל לישוב.
מנגד, טוענת רמ"י כי על העותרים חל החוק המתוקן, ולכן שומה עליהם לעבור ועדת קבלה מורחבת. בנוסף, רמ"י טוענת כי העותרים לא יכולים לטעון כנגדה לפגיעה בעקרון ההסתמכות, שהרי לטענתה, רמ"י כלל לא הייתה צד להליך, זאת מאחר שההסכמים שנחתמו ושעליהם נסמכים העותרים, נחתמו רק בין האגודה לבין העותרים, כאשר רמ"י אינה צד להם. על כך מוסיפה האגודה וטוענת כי תיקון החוק מבסס רציונל מסוים, ובין היתר הוא בא למנוע מצבים של אי השתקעות בישוב. לדעת האגודה, ישנו חשש חריף כי אין בכוונת העותרים להשתקע במקום, אלא יתכן והם חפצים לרכוש מגרש מטעמים תיירותיים גרידא.
דיון והכרעה
ביהמ"ש מסביר כי על מנת להכריע במחלוקת שלפנינו יש לבחון את הוראת המעבר לתיקון המצויה בסעיף 5 לתיקון לחוק. לפי הפשט של הוראה זו, עולה כי במידה ומתכנסת ועדת קבלה לאחר התיקון, עליה להיות מורחבת. לשון הוראת המעבר אינה קובעת, במפורש, האם התיקון חל או שאינו חל על מי שכבר עבר ועדת קבלה, עובר לכניסת התיקון לתוקף.
אולם, קובע ביהמ"ש כי הגיונם של דברים מחייב מסקנה לפיה אין התיקון חל על מי שכבר עבר ועדת קבלה לפי החוק בטרם תיקונו. התיקון לחוק לא מבטל את החלטות הועדה מהעבר, וכמו כן התיקון לא קובע כי מי שהתקבל עובר לתיקון אינו כשיר להיות חבר בישוב. אדרבא, אומר ביהמ"ש כי לפי הגיונם של דברים, נקודת המוצא של הוראת המעבר היא שמי שהתקבל בעבר, כשיר להיקלט בישוב. ביהמ"ש מוסיף וקובע כי אינו רואה טעם ראוי לקבוע אחרת לגבי מי שעבר ועדת קבלה מקומית וטרם השלים את הליך הקליטה כאשר נכנס התיקון לתוקף, כמו במקרה דנן.
ביהמ"ש מרחיב ומעלה אפשרות לפיה אדם עבר ועדת קבלה מקומית חודש ימים לפני כניסת התיקון לתוקף, ואומר ביהמ"ש כי אף במקרה כדוגמת זה, החלטתה של הועדה המקומית לא מתבטלת, שהרי התיקון לא מבטל כאמור החלטות שנתקבלו על פי הדין הקודם. על כן, קובע ביהמ"ש כי מתוך קל וחומר, לא יחול התיקון על העותרים עברו ועדת קבלה מקומית כחמש שנים בטרם כניסת התיקון לתוקף. התחולה הצופה פני עתיד של התיקון היא המכריעה את הכף בנדון.
כמו כן, ביהמ"ש מציין כי העובדה שפניית העותרים אל רמ"י נעשתה לאחר שתוקן החוק אינה עשויה לשנות, ואין עובדה זו מעלה או מורידה לעניין השאלה דנן.
סיכום
העתירה מתקבלת, ביהמ"ש מורה על רמ"י שלא להתנות את המשך הטיפול בעותרים בכך שיעברו ועדת קבלה מורחבת.
בנוסף, המשיבות מחויבות בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 10,000 ₪.
עת"מ (נצרת) 28224-03-21 שריקי ואח' נ' רשות מקרקעי ישראל, פס״ד מיום 29/09/21
