האם אופייה הייחודי של אגודה מצדיק את הגבלת זכותו של חבר לפרוש מהאגודה ולהמשיך להתגורר ביישוב? שאלה זו, שטרם נדונה בבתי המשפט, הוכרעה לראשונה בפסק דין תקדימי שניתן לאחרונה (5.10.20)* בבית המשפט המחוזי בנצרת. מפאת חשיבותו של פסק הדין בחרתי לסקור בפניכם את עיקריו.
באותו עניין עתרו לבית המשפט ארבעה מבקשים, הורים, בנם וכלתם, חברי המושב אמירים, בבקשה למתן צו עשה המורה על הפסקת חברותם באגודה השיתופית, תוך שמירה על זכויותיהם הקנייניות ביישוב. המבקשים טענו כי ברבות השנים, המושב אינו אוכף עוד את קיומו של אורח חיים צמחוני. לטענתם, שינה המושב את פניו וכיום גרים בו אנשים רבים אשר כלל אינם דוגלים באורח החיים הצמחוני או הטבעוני ומכאן גם העדר אכיפה בנושא. לטענת המבקשים, "אופיו המיוחד" של המושב מסתכם בכך שבמכולת המושב לא נמכרים מוצרי בשר ודגים. מכאן, אין הצדקה לחייבם בחברות באגודה לשם שמירה על צביונו של המושב.
מנגד טענה האגודה כי בהתאם לתקנון המושב, כל עוד לחבר האגודה נחלה או מגרש במושב, הוא אינו יכול לעזוב את האגודה. המדובר על ישוב אשר זכות הקיום שלו מותנית בשמירה ובאכיפה של התנאים הייחודיים הקיימים בו, אורח חיים צמחוני טבעוני אקולוגי, ולכן זכות זו גוברת על הזכות שלא להתאגד. כמו כן הכחיש המושב את טענת המבקשים לפיה אין אכיפה ואין יישום של תקנון האגודה וטען כי נעשות פעולות לצורך שמירת אורח החיים הייחודי למושב ומתבצעת אכיפה כאשר זו נדרשת.
בראשית פסק דינו מציין בית המשפט כי היקף הזכות שלא להתאגד במסגרת אגודה שיתופית נדון בפסיקה במספר מקרים לאורך השנים. מפסיקה זו עולה, כי ככלל, סיום חברות באגודה שיתופית אין בו כדי לפגוע בזכויות הקנייניות של החבר היוצא. ואולם, דיון בשאלה האם בנסיבות חריגות, בהן מועלות טענות הנוגעות לאופי ייחודי של קהילה, תותר התניה בין זכויות במקרקעין לבין חברות באגודה, לא התקיים עד היום בפסיקה ומדובר בתיק ראשון מסוגו.
מכאן עובר בית המשפט לדון בשאלה האם אכן ליישוב אמירים אופי ייחודי? בית המשפט קובע כי על אופיו של אמירים מעיד עצם קיומו של התקנון הקובע מפורשות ובהרחבה את המחויבות של כלל חברי האגודה השיתופית לאורח חיים צמחוני או טבעוני, זיקה אקולוגית ואהבת הטבע והאדמה, מחוייבות אשר לאורך השנים, שבה וחודשה, בין היתר, בדיונים אודות שינויי תקנון.
באשר לטענת המבקשים בדבר אובדן הצביון הייחודי של היישוב, לאחר סקירת הראיות והעדויות קובע בית המשפט כי אירועים חריגים כאלו או אחרים קיימים בכל מקום ויכול שיקרו גם בישוב שכזה. לא נמצא בטענות המבקשים או בדוגמאות שהביאו כדי להוביל למסקנה כי המושב ויתר על עקרונותיו או כי אלו אינם נאכפים. צביונו של אמירים הוא יחיד ומיוחד ולא הוכח אחרת. לא עוד אגודה שיתופית להתיישבות כמוה יש רבות ברחבי הארץ, אלא ישוב שחרט על דגלו אורח חיים אחר, שונה ומיוחד.
בית המשפט ממשיך וקובע כי ככלל, למבקשים, כמו לכל אדם, עומדת הזכות לשמירה על קניינם וגם הזכות שלא להתאגד עומדת להם. אלא שבענייננו, השאלה היא האם כאשר עסקינן באגודה שיתופית מיוחדת, אולי יחידה מסוגה בארץ, יש לחרוג מן הכלל שנפסק ולהעדיף את קיומה של האגודה על פני מימוש זכותו של הפרט שלא להתאגד?
על שאלה זו עונה בית המשפט כי ביטול המגבלות הקבועות בתקנון המושב יוביל למעשה לחיסול הישוב באופי ובמהות שלאורם הוא מתקיים כבר עשרות שנים ויהפכוהו לעוד ישוב קהילתי, אחד מרבים הקיימים בארץ. יצירת האפשרות לפרישה מן האגודה תאפשר למבקשים ובהמשך לבעלי מקרקעין נוספים לפרוש גם הם, כך שהתקנון לא יחייבם. החלטה כזו עלולה להיות תחילת סופו של הישוב, אשר חבריו הם אנשים שאורח החיים הצמחוני או הטבעוני הוא נר לרגליהם והרצון להתגורר ולגדל את ילדיהם בסביבה אחרת, חריגה, השומרת על אותן מגבלות ובעיקר נמנעת מאכילת בעלי חיים, הוא שהניע אותם להגיע דווקא לאמירים.
לבסוף קובע בית המשפט כי מהעדויות שהובאו בפניו השתכנע כי המניע של המבקשים להליך המשפטי היה כספי או קנייני – ולא אובדן הצביון של היישוב כפי שטענו. מניעים אלו, לדעת בית המשפט, אינם מצדיקים את הפגיעה הקשה אשר צפויה להיות בתושבי הישוב כולו, אם תינתן החלטה המקבלת את עתירתם של המבקשים.
לסיום אציין, כי החלטה תקדימית זו ניתנה ליישוב בעל אופי ייחודי ומסוים, אך ייתכן וניתן להקיש ממנו גם ליישובים בעלי ייחודיות מסוג שונה, כגון קיבוצים שיתופיים, יישובים דתיים ועוד. ימים יגידו.
*ה"פ (מחוזי נצ') 2056-02-19 מרדכי כהן נ' אמירים- מושב עובדים של צמחונים וטבעונים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ (פורסם בנבו, 05.10.2020)
* המידע המופיע הוא כללי בלבד ואין בו בכדי להוות חוות דעת מוסמכת או ייעוץ מוסמך.
