לאחרונה עלה לכותרות קיבוץ ניר דוד בשל סגירת שעריו למבקרים לנחל האסי ("תל-עמל") הזורם דרכו. בישראל קיימים  מספר מושבים וקיבוצים שאינם מאפשרים לציבור הרחב את הגישה למקורות המים שנמצאים בתחומם.

סוגיית ניר דוד שונה ומורכבת לעומת האחרות שהרי היא טומנת בחובה מאבקים פוליטיים.

על אף שהושגה הסכמה לפתוח לציבור כ-200 מטר מערוץ הנחל שעובר בקיבוץ, המחאה לשחרור הנחל לא פסקה.

במאמר זה ייבחנו ההיבטים המשפטיים של המאבק תוך ניסיון להימנע מטיעונים פוליטיים.

בתאריך ה- 13.5.2020 רשות מקרקעי ישראל (להלן רמ"י) קיבלה את החלטה 4814 המוסיפה תנאי סף להצטרפות להסדר בעניין התגוררות שני אחים בנחלה ואפשרויות הסדרה. ההחלטה מאשרת את המשך התגוררות של האחים בנחלה, כאשר התגוררותם נעשתה כדין,  עם פטירת ההורים הופכת ההתגוררות להפרה.

'עידן הנחלה המהוונת', המאפשר בנייה של בית שלישי בנחלה, העניק את ההזדמנות לכמה אחים להתגורר בנחלת הוריהם. עם זאת, לפי הוראות רמ"י שקדמו להחלטה, בעת פטירת ההורים לא ניתן להרשות את המשך מגוריהם של כל האחים פרט ליורש הזכויות בנחלה. בטרם קבלת ההחלטה, אחים יכלו להתגורר יחד בנחלה כדין באם בתי המגורים נבנו בהיתר בחיי ההורים. אולם עם פטירת ההורים והורשת הזכויות בנחלה לאחד מצאצאיהם, מגוריהם של האח או האחים המתגוררים עימו בנחלה נחשבים כהפרה. זאת גם במידה וההורים הותירו צוואה לפיה יחידות המגורים מועברות לילדים.

לפי ההחלטה, אחים שמתגוררים יחד בנחלה בעקבות פטירת ההורים מהווה הפרה. בכדי לבטל את ההפרה על האחים להצטרף להסדר המוצע תוך פרק זמן של שנה ובתוספת של הפקדת ערבות בנקאית.

הגיעה השעה לחשב מסלול מחדש ולהשתנות עם רוח הזמן, מזה שנים ארוכות הוזנחנו ע"י הממסד, אין מקום  יותר להיות בו "סתם כחולמים" ולבטח "ארץ ישראל של 2020" אינה זוכרת להתיישבות את חסד נעוריה.

בני הדור השני והשלישי לחלוצים שיישבו את הארץ עומדים בפני "שוקת שבורה" וזאת בשל העדר נציגות אפקטיבית בממשלה ובכנסת (שרים/ח"כ) שתציף את נושא ההתיישבות והמרחב הכפרי כולו על כל היבטיו והשלכותיו.

על רקע של צמצום מקורות ההכנסה מהחקלאות נוצר הצורך באיתור מקור הכנסה אלטרנטיבית לחברי האגודה החקלאית במושב.  כך עלה הרעיון להקמת מרכז מסחרי ותחנת דלק בחלקות האגודה בהתאם להחלטת מועצת מקרקעי ישראל המאפשרת לאגודות ליזום מיזמים כלכליים שאינם חקלאים.

וועד האגודה הוביל  פרויקט ייזום של מרכז מסחרי, תוך יצירת וודאות ברורה לגבי השיתוף כולו, מהותו, היקפו על כל מרכיביו וזאת באמצעות הכנסה קבועה ומוגדרת למושב ולחבריו בגישה של  "ללא נטילת סיכונים".

הגישה המוזכרת לעיל נחשבה גישה חדשה ואחרת, מצד אחד הגבילה את הכנסות המושב לסכום החזר חודשי שלא יפחת מסכום שנקבע מראש ומאידך הבטיחה את קיומו של הפרויקט מבלי לחשוף את האגודה לסיכונים תפעוליים וכלכליים. כ"כ הוסכם כי חלקו של המושב לא ידולל בשום מקרה. מנגנון ההסכם המוזכר לעיל של

"יזם –  אגודה"  מגלה עניין רב אצל מושבים (וקיבוצים) נוספים בארץ שביקשו לאמצו כמודל לגישה אחראית בתכנון ובנית פרויקטים כלכליים במושבי