מכוח הסכם משבצת מחזיקים בני זוג חברי מושב בשתי נחלות. בהתאם להסכם שבין המושב ורמ"י, השימוש בנחלות מוגבל לצרכים חקלאיים, ולצרכים אלו בלבד. אף על פי כן, בני הזוג הקימו על נחלות אלו מבנים בלתי חוקיים רבים אשר הושכרו לאחרים ובוצעו בהם שימושים חורגים שונים שאינם לשם חקלאות. על אף שבמהלך השנים ננקטו הליכים אזרחיים ופליליים רבים כנגדם, השימושים החורגים לא הופסקו. בהתאם לכך, הגישה רמ"י תביעה לנטילת הנחלות מבני הזוג והחזרתן לרמ"י.
רקע:
המקרקעין עליהם הוקם מושב כפר טרומן הוחכרו מרשות מקרקעי ישראל (רמ"י). בהתאם להסכם המשבצת שבין הצדדים, המושב רשאי להקצות נחלות לחבריו למטרות חקלאות ומגורים בלבד. הסכם המשבצת אוסר על ביצוע שימושים החורגים מחקלאות ואוסר על השכרה לצדדים שלישיים.
מכוח הסכם המשבצת, מחזיקים הנתבעים, בני זוג חברי המושב, בשתי נחלות. הנחלות הוקצו בסוף שנות ה-60 של המאה הקודמת למשפחתו של הנתבע והוקמה בהם רפת, אולם לאור משבר כלכלי אליו נקלעה המשפחה נסגרה הרפת.
מעת זו, החלו שימושים חורגים בנחלות שאינם למטרות וצרכי חקלאות. בשנת 2002 הוגש כנגד הנתבע ואביו כתב אישום בגין בנייה ללא היתר במקרקעין ובגין שימושים חורגים שלא למטרות חקלאיות. גם לאחר הכרעת הדין בעניין זה, לא חדלו הנתבעים מעשיית שימוש חורג בנחלות. במרוצת השנים הוקמו על נחלות אלו מבנים בלתי חוקיים רבים אשר הושכרו לאחרים ובוצעו בהם שימושים חורגים שונים שאינם לשם חקלאות. בהתאם לכך, ננקטו הליכים אזרחיים ופליליים רבים כנגד הנתבעים למניעת השימוש החורג, הוצאו צווים לאסירת שימוש במבנים שנבנו ללא היתר, הוטל על הנתבעים קנס בגובה 2.5 מיליון ₪ ואף הוטל עונש מאסר על תנאי.
לאור כל הדברים האמורים, הגישה רמ"י את התביעה דנן. בתביעה דנן היא טוענת כי הנתבעים הפרו את הסכם המשבצת, לפיו התחייבו לנצל את הקרקע רק לצרכי חקלאות. על כן, היא מבקשת לבטל את ההסכם לאלתר ולקבל בחזרה את הקרקע לרשותה, ללא כל חובה לשלם פיצוי לאגודה או למי מחבריה. כמו כן, רמ"י מבקשת לחייב את הנתבעים בתשלום דמי שימוש ראויים בגין השימושיים הבלתי חוקיים שנעשו בנחלה, וכן להורות על הריסת המבנים הבלתי חוקיים המצויים בשטחים אלו.
הנתבעים אינם מכחישים כי עשו שימוש חורג בהיקף נרחב בנחלות, אולם לטענתם זה היה כורח המציאות לאור החובות האדירים אליהם נקלעו עקב הרפורמה שבוצעה במשק החלב וקריסתו הכלכלית של המשק בנחלתם. לשיטתם, הסעדים המבוקשים בתובענה אינם מידתיים, פוגעים פגיעה קשה בזכויותיהם ומפלים אותם לרעה ביחס לאלפי המתיישבים המבצעים שימושים חורגים בנחלות המדינה בהיקפים שונים. לבסוף, הנתבעים עומדים על כך שלרמ"י אין שום זכות להפקיע את זכויות הנחלות המחוזקות על ידם, יהיו הנסיבות והסיבות לכך אשר יהיו. לטענתם, ככל שביהמ"ש יקבל את טענת רמ"י בעניין הפקעת הקרקע מידם, הרי שעליה לשלם להם פיצוי בשיעור השווה למחיר שיתקבל בין מוכר מרצון לקונה מרצון.
דיון והכרעה:
במסגרת ההליך הדיוני הושג הסכם פשרה בין רמ"י לבין האגודה לפיו האגודה אישרה כי לא נתנה הסכמתה לשימושים הבלתי חוקיים ולבנייה הלא חוקית בנחלות. בהתאם לכך, הוסכם כי במקרה שביהמ"ש יקבע סעד של השבת נחלות לידי רמ"י, תיוותרנה הנחלות בשטח המשבצת של המושב.
בית המשפט מצא כי במקרה דנן זכות החכירה הותנתה בקיום מטרת החכירה- ניצול הקרקע לצרכי חקלאות בלבד ובכלל זה להקמת מבנים חקלאיים ויחידות מגורים לחקלאי ומשפחתו. מקום שבו מופרת ההתחייבות בדבר ניצול הקרקע למטרות חקלאיות, קובע סעיף 8 להסכם המשבצת כי:
"... יהיה רשאי המשכיר לבטל לאלתר חוזה זה ולקבל בחזרה לרשותו ולהחזקתו את אותו חלק מהמשבצת שבקשר אליו נעשתה ההפרה עם כל הבנוי והנטוע עליו, ללא כל חובה לשלם לאגודה או למי מחבריה הטבה או פיצוי כל שהוא והוא יהיה פטור מכל חובה שהיא כלפיה ו/או כלפי מי מחבריה".
במקרה דנן נמצא כי הנתבעים הפרו הפרה יסודית, קשה ומתמשכת את הוראות הסכם המשבצת ואת מטרת החכירה העומדת ביסודו. טענות ההגנה שהעלו הנתבעים, בדבר מצבם הכלכלי וכן בדבר אפלייתם ביחס למתיישבים אחרים אשר עושים שימושים חורגים בקרקעות חקלאיות נטענו בעלמא, ולכן נדחו ע"י ביהמ"ש.
בהתאם לכך, ביהמ"ש קבע כי רמ"י רשאית לבטל את ההסכם ולדרוש השבה של הנחלות, הכל בהתאם להסכמת הצדדים בהסכם המשבצת.
בית המשפט ציין בנוסף כי תוצאת פסק הדין מתחייבת גם לאור עקרון תום הלב, החולש על כל תחומי המשפט ובייחוד מקום בו מקבל הפרט מהמדינה הטבה שלטונית בדמות מקרקעין ציבורי. התוצאה מתחייבת גם לאור תפקידו של רמ"י כנאמן הציבור, המחויב לדאוג לשמירה על אינטרס הציבור, ובכלל זאת לשמור על קרקעות ציבוריות והענקת זכויות בהן.
בנוסף לכך, ביהמ"ש הורה לנתבעים על סילוק מבנים שנבנו בצורה בלתי חוקית. באשר לדמי השימוש, ביהמ"ש קבע כי מקום בו לא קיים הסכם המסדיר את השימוש בקרקע, כמו במקרה דנן בו נבנו מבנים בלתי חוקיים ונעשה שימוש שלא בהתאם להסכם, הרי שלרמ"י קמה זכות לקבל דמי שימוש ראויים בהתאם לחוק עשיית עושר ולא במשפט. באשר לגובה דמי השכירות, נקבע כי רמ"י זכאית לגובה דמי שימוש בהתאם לשימושים החורגים שבוצעו בפועל בשטחה וכן בהתאם לשווי המקרקעין הנגזר משימושים אלו. בהתאם לכך נקבע כי על הנתבעים לשלם לרמ"י דמי שימוש בסך כולל של 7,019,679 ₪.
סיכום:
התביעה התקבלה, בהתאם לכך על הנתבעים להשיב את המקרקעין לרמ"י. בנוסף לכך, הנתבעים חויבו בתשלום דמי שימוש ראויים בסך של 7,019,679 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית.
ת"א (לוד) 37802-10-13 מדינת ישראל נ' קלקודה ואח, פס״ד מיום 19/12/19
