בית המשפט השלום בתל אביב קבע בפסק דין כי הפרשנות של המנהל היא "פתלתלה, מלאכותית ומאולצת ואינה עולה עם תכליתן של החלטות 1101 ן-1265 וחייב את הרשות להשיב לתובע את כל הכספים שנגבו ביתר.
מדובר על תביעה שיזם חבר אגודת נווה מבטח בגין חיוב יתר שאילצה אותו הרשות לשלם בגין הסדרת השימושים הלא חקלאים בנחלתו, ועיקר המחלוקת נסובה בגין החיוב על תשלומי העבר. (תא (תא) 18877-11-14 ניר בר נ' רשות מקרקעי ישראל)
על פי התביעה מתברר שהרשות גבתה מהתובע תשלום של דמי שימוש חורג בגין העבר על פעילות לא חקלאית ולטענת התובע התשלום שנדרש ונגבה ממנו היה גבוה מהנדרש בשל העובדה שרשות מקרקעי ישראל אינה מיישמת את הוראת סעיף 4.2.1 להחלטה 1265.
לפי סעיף 4.2.1 להחלטה 1265 צריכה הייתה הרשות לגבות חובות עבר שנצברו במשך 4 שנים בלבד בגין השימושים הלא חקלאיים בנחלה למי שעמד בתנאי ההחלטה, אך הרשות התעקשה לגבות דמי שימוש חורג עבור תקופה ארוכה יותר מ- 4 שנים בטענה כי המועד הקובע ליישום ההחלטה אינו יום כניסתה של החלטה 1265 לתוקף, קרי 29/10/2012, . לטענת הרשות, המועד הקובע ליישום ההחלטה הינו יום מתן פסק-הדין בפרשת פורום הערים העצמאיות (1027/04) מיום 9.6.11.
החלטת בית המשפט לעניין המועדים חשובה לדיוננו, שכן סעיף 4.2 להחלטה 1265 אפשר לכל מי שעמד בתנאי ההחלטה להסדיר תוך שנתיים את התשלום בגין השימושים הלא חקלאים ובתנאי שגם יסדירם קדימה וכך קובע סעיף 4 להחלטה 1265:
סעיף 4 להחלטה 1265
4.1 " בגין שימושים לתעסוקה לא חקלאית בתקופה שקדמה למועד הסדרתם החוזית של השטחים המשמשים לתעסוקה לא חקלאית, ישלם בעל זכויות בנחלה למנהל תשלום בגובה 5% מערך הקרקע ששימשה לתעסוקה לא חקלאית לכל שנה בה נעשה שימוש כאמור ללא ששולמה עבורו התמורה למנהל.
4.2 בעל זכויות אשר יסדיר, תוך שנתיים ממועד אישור החלטה זו, את השימושים הלא מוסדרים בנחלה בהתאם לאמור בהחלטה זו, לרבות צמצום השטח הבנוי/המוסב לתעסוקה לא חקלאית לשטח כולל שלא יעלה על 500 מ"ר בתוך חלקת המגורים, יהיה זכאי להסדרת חובותיו בתנאים שלהלן:
4.2.1 בגין חובות עבר שנוצרו עד למועד אישורה של החלטה זו - 5% מערך הקרקע לשנה עבור תקופה של 4 שנים בלבד (20% מערך הקרקע במצטבר לתקופה שקדמה להחלטה זו, גם אם משך השימוש הבלתי מוסדר לתעסוקה לא חקלאית היה ארוך יותר).
4.2.2 בגין חובות עבר שנוצרו ממועד אישורה של החלטה זו ועד למועד ההסדרה בפועל –5% מערך הקרקע לשנה או החלק היחסי ממנה".
בית המשפט קיבל את התביעה וקבע כי המועד להסדרת חובות העבר הוא כקבוע בהחלטה 1265 , קרי מיום כניסתה של החלטה 1265 ביום 29/10/12, כך שהמועד האחרון להסדרת חובות עבר הינו 29.10.14, כטענת התובע.
גם הטענה של הרשות לייחס את המועדים להחלטה 1101 (קודמתה של החלטה 1265), על פי קביעת בית המשפט אינה רלוונטית שכן החלטה זו בוטלה והמועדים שנקבעו בהחלטה זו אינם תקפים עוד והפרשנות של הרשות אינה עולה בקנה אחד עם לשון החלטה 1265 ואף לא עם תכליתה של ההחלטה.
בית המשפט קבע כי ההערה שנרשמה ליד החלטה 1265 באתר הרשות , אינה יכולה להיות במקום החלטת מועצה ואם רצתה הרשות לתקן את ההחלטה היה עליה לעשות זאת בדרך הנכונה, קרי תיקון ההחלטה במועצת מקרקעי ישראל.
מוסיף בית המשפט וקובע כי "לאור הסתירות הרבות שעלו והן בשל חוסר הבהירות שבו נוסחה ההערה החיצונית, הרי שפרשנות הנתבעת אינה עולה בקנה אחד לא עם לשון החלטה 1265 ולא עם תכליתה, ועל-כן אין מקום לקבל את פרשנות הנתבעת".
כבוד השופטת איילה גזית אף מציינת:
"מנהל מקרקעי ישראל הוא רשות מנהלית הכפוף לעקרונות הכלליים של המשפט הציבורי בהם עיקרון השוויון והחובה לנהוג בהגינות ועל-פי כללי המנהל התקין. על הרשות חלות אמות מידה אשר משקפות בה את אמון הציבור, ובגין פעולה מנהלית של הרשות עומדת חזקת התקינות המנהלית".
בית המשפט ציין בהחלטתו כי כל עוד התובע עומד בתנאים שנקבעו בסעיף 4.2 להחלטה 1265 הוא זכאי ליהנות מההטבה שניתנה והעובדה שהתחייב ואף שילם למעשה דמי שימוש לא יכולה לפעול כנגדו ולכן פסק בית המשפט כי על הרשות להשיב לתובע 243,073 אלף ₪ בצירוף הצמדה מיום התביעה וכן 35 אלף ₪ הוצאות משפט כולל שכר טרחת עו"ד.
לסיום, פניות רבות נעשו על ידי כותב המאמר לרשות מקרקעי ישראל להביא לידי יישום ההחלטה שמקורה בהחלטה 1101, שבה נקבע לראשונה מתווה הסדרה הכולל תשלום מופחת בגין שימושי עבר. מתווה זה הותקף בבג"ץ בפרשת הערים העצמאיות שקבע כי ההחלטה היא סבירה וראויה אך הרשות מיאנה לבצע את ההחלטה בטענה כי המועד פג.
קביעה זו של בית המשפט חשובה ופותחת פתח לכל מי ששילם ביתר עבור הסדרת שימושיו ועומד בתנאי ההחלטה לדרוש השבתו של התשלום ששולם בניגוד לכתוב בהחלטה. מאחר ומדובר בתקופה שעומדת להסתיים בשל התיישנות, טוב יעשה כל מי שעומד בתנאי ההחלטה אם יפנה בהקדם האפשרי לקבלת ייעוץ משפטי למיצוי זכויותיו.
תא (שלום) (תא) 18877-11-14 ניר בר נ' רשות מקרקעי ישראל, פס״ד מיום 05/03/2020
*. הכותב הינו עו"ד המתמחה במרחב הכפרי ומשמש כמזכ"ל האיחוד החקלאי
