העסקת עובד זר שלא כדין – על שני פסקי דין של בית הדין הארצי / שמואל גלנץ, עו״ד

בביקורת שערכו מפקחים בביתם של בני זוג מרמת השרון נמצאה עובדת זרה, פיליפינית, שלנה בביתם והועסקה ללא היתר בניקיון הבית.

נשוא הדיון הוא מעורבותו ואחריותו של הבעל להעסקתה הלא חוקית של העובדת.

האישה הודתה מיד כי היא מעסיקתה של העובדת.

בערכאה הראשונה בבית הדין האזורי ⁽¹⁾ הוכח כי היא ולא בן זוגה טיפלה בהסדרת ביטוח רפואי לעובדת, היא זו ששילמה לה את שכרה ואילו הבעל טען "אין להשיב לאשמה" היינו, "איני שותף לעבירה" וכך גם הוכח בפרשת התביעה.

בית הדין האזורי זיכה את הבעל וקבע: "עולה בבירור מעדותו של המפקח כי הנאשמת קיבלה על עצמה את האחריות באופן בלעדי כבר במעמד האירוע".

לגבי הבעל קבע בית הדין האזורי כי לא נמצא כי הנאשם קשור להעסקתה של העובדת, בעת הביקורת "הוא לא ידע לומר מאומה אלא הפנה לרעייתו".

על זיכויו של הבעל הגישה המדינה ערעור לבית הדין הארצי לעבודה ⁽²⁾ המדינה טענה בערעור כי לא היה מקום לקבל את טענת הבעל שכן מדובר במשק בית משותף והבעל ידע כי העובדת מתגוררת בביתו ומועסקת במשק הבית.

בית הדין הארצי קיבל את טענת המדינה, המערערת, וקבע כי "נקודת המוצא במקרה של עובד משק בית הוא שיחסי העבודה נקשרו בינו ובין המחזיקים בבית שהם אלה אשר נהנים מעבודתו". בית הדין הארצי נסמך על סעיף בחוק עובדים זרים לפיו "יראו מחזיק במקרקעין כמי שהעסיק עובד זר שנמצא במקרקעין, אלא אם כן הוכיח המחזיק אחרת"⁽³⁾.

בית הדין הוסיף כי מעבר לקיומה של החזקה, הבעל, ידע על העסקתה של העובדת הזרה במשק ביתו ולא בדק כדבעי את מעמדה.

לסיכום קבע בית הדין הארצי שאין לקבל את הכרעת בית הדין האזורי לפיה נתקבלה טענת הבעל "אין להשיב לאשמה" ובכך האישום הוחזר למתן גזר דין בבית הדין האזורי.

במקרה אחר שהגיע לבית הדין הארצי לעבודה ⁽⁴⁾ דן בית הדין בערעורו של חקלאי ממושב פתחיה שהורשע בהעסקת 5 עו"ז ללא היתר בחלקת חצילים במושב שכן, שדה עוזיה. בית הדין הארצי השית על החקלאי קנס בסך 100,000 ₪ לאחר שהלה ביקש להשפט בעקבות קנס מנהלי שהושת עליו.

בית הדין האזורי סמך הרשעתו על כך שהעובדים הובילו את הפקחים למגוריהם שהיו בחצרו של החקלאי.

בית הדין קמא קבע "משברור שהעובדים התגוררו בקרוואנים של הנאשם, קיימת חזקה כי הם עובדיו של הנאשם".

לא עזרו לו לחקלאי הודעותיו כי אינו מעסיק עו"ז ללא היתר וכי העובדים בהם מדובר אינם עובדיו.

החקלאי לא אמר נואש וכאמור ערער על הרשעתו ועל גזר הדין. לטענתו המפקחים לא הוכיחו בוודאות כי השטח בו נתפסו העובדים הינו שטח שלו. החקלאי טען שאמנם הוא מעבד חלקות במושב השכן אולם החלקות בהם נצפו העובדים אינם שלו וכי באותו מושב עוד 20 חקלאים המגדלים חצילים.

בערעור טען החקלאי כי הכרעת הדין מתבססת על חזקה שגויה.

בית הדין הארצי בהכרעתו שוכנע כי לא היה די בראיות שהיו לפני בית הדין האזורי כדי לבסס הרשעה במשפט פלילי ועל כן זוכה החקלאי מחמת הספק.

בית הדין הארצי ניתח את עניין החזקה והזכיר כי על פי הפסיקה "כאשר אדם נמצא מבצע עבודה באתר מסויים, והעבודה שהינו מבצע נחוצה למי שמחזיק אותה עת באתר – ניתן להסיק כי קיים קשר של יחסי עובד-מעביד בין מבצע העבודה לבין המחזיק באתר אלא אם יוכח אחרת" חזקה זו אף מצויינת בחוק עובדים זרים⁽³⁾ "ראו מחזיק במקרקעין כמי שמעסיק עובד זר שנמצא עובד במקרקעין אלא אם כן הוכיח המחזיק אחרת".

יוער, חקלאי שבמשקו מועסק עובד זר או כזה הלן בחצריו חשוף להעמדה לדין פלילי. הנטל להוכיח כי לא הוא המעסיק או לא ידע וכד' מוטל לא על המאשימה אלא על החקלאי המעסיק.

בית הדין הארצי במקרה זה הטיל ספק באותה חזקה שבגינה בין היתר הורשע החקלאי בבית הדין האזורי וקבע שלא ניתן להתבסס במקרה זה על "נסיון החיים" כדי ליצור חזקה, בית הדין הארצי קבע שבמקרה זה התבססה המאשימה, וכך קיבל ביה"ד האזורי, על אוסף של ראיות נסיבתיות. הארצי נסמך על כך שראיה נסיבתית קבילה במשפט הפלילי רק אם המסקנה המוסקת מהראיה היא המסקנה האחת והיחידה האפשרית.

בית הדין הארצי לא שלל אפשרות לפיה העובדים עבדו אצל אחרים ולא אצל הנאשם תוך שהוא מבקר את פעולת המאשימה שלא וידאה בזמן אמת או בסמוך לכך את שאלת הבעלות על השטח בו נצפו העובדים. כך גם לגבי לינתם של העובדים בחצרי הנאשם קבע בית הדין "לא ניתן לומר כי העובדים שקטפו חצילים בבית עוזיאל, בקרוואנים של המערער, אינה מאפשרת הסקת מסקנה כי עבדו עבור אחרים ואף יתכן שהעובדים שהו בקרוואן שלא באישורו של המערער".

סוף דבר כאמור לעיל זיכה בית הדין הארצי מחמת הספק את החקלאי הנאשם וביטל את הקנס שהוטל עליו בערכאה הראשונה.

• ת"פ 29175-09-13 מ"י נ' ליאור פלטיאל גלפנד.
• ע"פ 34795-06-16 מדינת ישראל נ' ליאור פלטיאל גלפנד (7.2.17).
• ס' 4א לחוק עובדים זרים, תשנ"א-1991.
• ע"פ 20728-04-14 יוסף אוזן נ' מ"י.