על תנועת האיחוד החקלאי

האיחוד החקלאי היא תנועה התיישבותית קואופרטיבית המאגדת כ- 80 ישובים חקלאיים ואגודות חקלאיות.

האיחוד החקלאי מבוסס על חברות של אגודות מקומיות ומרכזיות שלא על חברות אישית של החקלאי זה או אחר.

התנועה מבוססת ומתנהלת עפ"י עקרונות הקואופרציה המקורית, כפי שנוסדה
באירופה ( RAIFEISEN) בגרמניה .

העקרונות הבסיסיים הם: הן התנועה והן האגודות אינן מסונפות למפלגה פוליטית בענייני השקפת עולם, דת, השתייכות פוליטית, הם עניין של היחיד ולא של האגודה תהיה זו מקומית, אזורית או ארצית. הקואופרציה היא התאגדות של יחידים עצמאיים במטרה לזכות כעצמאים ביתרון של גודל (בקניה, בשיווק ובקבלת מתן שירותים וכו').

המסגרת חייבת לשרת את המטרה, שזו רווחת הפרט ושמירת עצמאותו, כאשר כל ההחלטות מתקבלות במסגרת המקומית המורכבת מחברי האגודה.

האגודה והקואופרציה הם וולונטריים ומתנהלים עפ"י חוק האגודות, תקנון האגודה והחלטות המוסדות המוסמכים של האגודה כגון אסיפה כללית, הנהלה וכו'.

לכן האגודות אינן "שייכות" לתנועה ולא כפופות לשום גורם חיצוני. תפקידן לשרת את החבר ולא מתפקידו של החבר או מסגרתו הקואופרטיבית לתמוך בכל גורם חיצוני, אלא מרצונם החופשי.

עקרון הקואופרציה הוגד בוועידתICA ב- 1980 ומתומצתים בדברי המנחה
פרופסור LAITLOW מסקוטלנד.

"אין לממשלה (קרי לשלטון) מה לחפש לא בחדר המיטות של המשפחה ולא בחדר ישיבות של אגודה".

האגודה אינה מטרה בפני עצמה אלא מסגרת להסגת מטרותיהם המשותפות של חבריה.

על כן המסגרת ופעולותיה של האגודה חייבים להתנהל עפ"י רצון חבריה ולהיות גמישה ולהתאים את עצמה ופעולותיה להרכב האנושי, לתנאי הסביבה ולרצון חבריה.

לכן באיחוד החקלאי פעלו ביחד אגודות ברמת התארגנות גבוהה מאוד או נמוכה מאוד, ממושב שיתופי ועד ישוב קהילתי, התנהלו עפ"י מסורות ורקע של חברי האגודות השונות תוך שמירת זכותו של הפרט ושל האגודה לפרוש מהמסגרת האגודתית ועל-פי תקנונה וכלליה להפעיל את משקו באופן עצמאי עפ"י הבנתו ורצונו.

אגודה איננה כלי שמשרת את השלטון אלא רואה במוסדות הממלכתיים שמתפקידם לשרת את החבר שהוא נשאר בן חורין וקובע את גורלו בעצמו עפ"י יכולתו, דעותיו ורצונו.

(לכן ישובי האיחוד החקלאי אינם שייכים לתנועה אלא מסונפים לה ותפקידו של האיחוד החקלאי להטוות דרך, להציע ולהדריך ולא לכפות על חבריו דעה כל שהיא).

האיחוד החקלאי התפתח בשלבים:
החל מהעלייה בשנות ה- 20 ובעיקר ה- 30, צירף ישובים משוחררי וניצולי שואה ועד לתנופה התיישבותית גדולה (22 ישובים) לאחר מלחמת ששת הימים עפ"י מדיניות התיישבותית של הממשלה והסוכנות.

יישובי האיחוד החקלאי פרוסים בכל הארץ ועיקר ריכוזיהם הם עמק חפר והשרון, אזור גדרות, אזור לכיש, צפון הערבה, חבל שלום, אזור שגב, חידוש מושבות ותיקות ובטיפול בנווה אטי"ב.

האיחוד החקלאי נוסד כארגון כפרים שיתופיים, שהפך צורה במשך השנים, ואוחד למועצה חקלאית פרטית. ב- 1962 הוקמה מסגרת האיחוד החקלאי ע"י מועצה לחקלאות פרטית וחלק ממושבי העובד הציוני.

האיחוד החקלאי הקים מוסדות להספקה, לשיווק, למימון וביטוח, שהשתנו במרוצת השנים. במשך כל שנות קיומו והתפתחותו התבססה התארגנות זו על עקרונות הקואופרציה, שהיא המסגרת המאפשרת לעצמאי הקטן לשרוד כלכלית וחברתית.

שלא כמו בתנועות אחרות אין ערבות הדדית.

בעיקרון על כל מתיישב בכפר שיתופי להפקיד סכום מסוים להון עצמי כדי להדגיש את הקשר בין החבר לאגודתו.

באיחוד החקלאי כל חבר אחראי לחובותיו ואין ערבות הדדית לא בין חברי אותה האגודה ולא בין אגודות (לא מבוצע בכל המקרים). העיקרון הוא שהחבר אחראי לחובותיו והתחייבויותיו ולא לשל שכנו או חברו לאגודה.